אחד הדברים שמייחדים את מדינתנו מכל העולם,
הוא התיחסותינו ואהבתינו לנופלים למען המדינה,
כל שכן לאילו שנפצעו במהלך המלחמות והקרבות על
הקמת המדינה ושמירת עצמאותה,
אותי אישית צורם לפעמים האיפה ואיפה בין ההתיחסות
לאילו שנפצעו בקרב, לבין אילו שנפצעו בתאונת אימונים בצבא,
או בשרות צבאי בכלל ובפעולות איבה.
אבל זו המציאות שגם המערכת יצרה ויוצרת גם בתגמול ובהכרה.
האם כל שכן בהערכה או באהבה אליהם ??
אתמול הייתי בערב שאורגן למען נכי צה''ל מטעם בית הלוחם,
וכאחד שמתנדב באתגרים ומדריך נכים בסקי מים הוזמנתי לארוע,
היו שם מכל מגוון הנכים והארועים בהסטורית המדינה,
אך מה שצרם לי אישית היה אחד האנשים שמכיר את סיפורו האישי ואת חייו.
איך מקבלים אותו בחבורה וההתיחסות אליו גם ולו כשווה בין שווים,
אומר רק שחלק יודע מי האיש ומה היו מעלליו ועל מה פציעתו,
ולמרות זאת מתיחס אליו כשווה בין שווים,
השופט ששפט אותו אמר בפסק דינו
''שניכותו היא עונשו לכל חייו'', <וזה בלשון המעטה>
עד היום התיחסתי לכולם כשווים בין שווים, אתמול וגם בכתיבה דיון זה,
תוהה אני אם אני הוא החריג בהתיחסות אל אותו אדם ובכלל ??
הוספת תגובה על "אחוות נכים --איפה ואיפה באהבה ??"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה