בהזדמנות זאת, לפני יום העצמאות, ביום הזכרון ואחרי יום השואה.

הרבה אנשים יקרים הקריבו פה את חייהם על מנת שאנו נוכל להמשיך.

הרבה מיקירנו נספו בשואה, במלחמות.

הגישה הישראלית היא לבכות על ההפסד.

הגישה האמריקאית היא לשמוח ולחגוג את ההשרדות.

ואולי בדיוק כעת, כאשר אנו יותר רגועים ומודעים לזכות שנפלה

בקרבנו ולהקרבה של האחרים,

זאת הזדמנות לחשוב על הקיים, ואיך משמרים ומטפחים אותו.

עם סובלנות בין אנשים, איננו אויבים אחד של השני על הכביש או

טרוריסטים מתאבדים, ודי עם מבטי השנאה התהומית כאשר אחד

עוקף את השני. אין זאת תחרות בין היוצאים מהרכבת לנכנסים, לא

באוטובוס, לא בסופר מרקט.

עם טיפוח הדור הצעיר, כאשר מערכת החינוך, שהיתה פעם אחת

המפוארות בעולם הפכה לאחת העלובות בעולם: הפנית משאבים, יחס,

דגש על חינוך לערכים.

עם סובלנות מגדרית: שוויון בין המינים, גירושים מכובדים, המשאירים את

שני ההורים בתמונה בהורות שוויונית ושווה לטובת הילדים.

צטט: דורון א.פ. 2011-05-09 13:05:44

עם סובלנות מגדרית: שוויון בין המינים, גירושים מכובדים, המשאירים את

שני ההורים בתמונה בהורות שוויונית ושווה לטובת הילדים.

הכי עצוב זה שהילדים הם המפסידים הגדולים במלחמות גירושים.

אסור לאבד צלם אנוש וחשוב לשים את טובת הילדים לפני טובתכם האישית!   

צטט: דורון א.פ. 2011-05-09 13:14:16

הגישה הישראלית היא לבכות על ההפסד.

הגישה האמריקאית היא לשמוח ולחגוג את ההשרדות.

ואולי בדיוק כעת, כאשר אנו יותר רגועים ומודעים לזכות שנפלה

בקרבנו ולהקרבה של האחרים,

זאת הזדמנות לחשוב על הקיים, ואיך משמרים ומטפחים אותו.

 

 

אכן ואמן.

האמריקאים כבר מזמן לא חוגגים הישרדות, אלא קיימות, וכאן כל קונפליקט הוא מקור למלחמת עולם.

גם זו וגם זו חברת מהגרים, אבל בעוד שם החוקה מעודדת סובלנות וכיבוד המיעוט השונה, ומגנה על זכויותיו, כאן האין-חוקה מעודדת גזענות וכוחנות.

לא ש"שם" חף מבעיות, ו"כאן" הכל קלוקל, אבל חקיקת חוקה אמיצה בישראל, ברוח כבוד האדם וחירותו, שתגביל את הכח-להשחית של בעלי השליטה והסמכויות - תהיה הסמן לערכי החברה ולסדר העדיפויות שלה, ובהכרח תקרין גם על כל אחד מאיתנו, בהתנהלותו הפרטית מול השאר.

ולא שזה מוריד את האחריות להתנהלותנו עד אז..

צטט: קֶרֶן אוֹר 2011-05-09 14:23:32

צטט: דורון א.פ. 2011-05-09 13:14:16

הגישה הישראלית היא לבכות על ההפסד.

הגישה האמריקאית היא לשמוח ולחגוג את ההשרדות.

ואולי בדיוק כעת, כאשר אנו יותר רגועים ומודעים לזכות שנפלה

בקרבנו ולהקרבה של האחרים,

זאת הזדמנות לחשוב על הקיים, ואיך משמרים ומטפחים אותו.

 

 

אכן ואמן.

האמריקאים כבר מזמן לא חוגגים הישרדות, אלא קיימות, וכאן כל קונפליקט הוא מקור למלחמת עולם.

גם זו וגם זו חברת מהגרים, אבל בעוד שם החוקה מעודדת סובלנות וכיבוד המיעוט השונה, ומגנה על זכויותיו, כאן האין-חוקה מעודדת גזענות וכוחנות.

לא ש"שם" חף מבעיות, ו"כאן" הכל קלוקל, אבל חקיקת חוקה אמיצה בישראל, ברוח כבוד האדם וחירותו, שתגביל את הכח-להשחית של בעלי השליטה והסמכויות - תהיה הסמן לערכי החברה ולסדר העדיפויות שלה, ובהכרח תקרין גם על כל אחד מאיתנו, בהתנהלותו הפרטית מול השאר.

ולא שזה מוריד את האחריות להתנהלותנו עד אז..

אני חושבת שיש הבדלים אובייקטיביים בינינו לבין האמריקאים

זה לא משהו סמנטי האין חוקה הזה

או העידוד של גזענות

זה משהו שנוגע במהות של מדינת ישראל

המדינה הזו הוקמה כדי להיות בית לאומי לעם היהודי. נקודה.

וכן... היא רוצה להיות דמוקרטיה אמיתית.

אבל זה לא ממש הולך טוב ביחד.

לאמריקאים פשוט אין בעיה כזו.

הם באמת יכולים להתייחס בצורה שוויונית לכל אחד

\(אם הם רק רוצים)

האם זה מחלחל לכל תחומי החיים?

באמת שאין לי מושג

אולי, אבל אני בספק שזה העניין

קצת קשה לי להבין את הנהייה אחרי ההשוואה

ה"בלתי-נמנעת" עם האמריקאים.

אנחנו לא דומים להם, אין בינינו ולו דבר אחד

שיכול להיחשב כמשותף, ורב אצלם המפלג על המאחד.

חוקה? זה מה שחסר לנו?

כדאי לרדת מהצמרת הזאת שכולם כול כך אוהבים

להיתלות בה..., עוד לפני חוקה יש התנהלות אנושית

ראויה ומכובדת, זאת בהכרח תביא גם לחוקה, בזמנה...

ביחס לשאר, אני לגמרי מסכים איתך.

אין להשוות את המנטליות הישראלית למנטליות האמריקאית עם השקט המעושה ,עם הטוב והרע, אנחנו אמיתיים, רגישים ואנושיים כמו שהם לעולם לא יהיו. ,אני עובדת מול אמריקאים שנים, מכירה את המנטליות ואישית מעדיפה את הישירות הישראלית, גם אם המחוספסת במקצת, חברות ועזרה הדדית אמיתית יש כאן לא שם, האמריקאים מאוד אגואיסטים.

בעניין החינוך לערכים אני איתך, מערכת החינוך והמערכת הסוציאלית מוזנחות מאוד ואנו נשלם על כך בדור העתיד שלנו.

עניין השיוויון ומקום האבות בחיי הילדים גם הוא צריך להיות מטופל במערכת החינוך ומקטנות, אבל אני לא רואה את העולם בצבעי שחור לבן, העובדה היא שיש גירושין מכובדים תלויה לא פחות באישיות הבסיסית, והבית ממנו באים, אנשי מדון ומריבות זה עניין של אישיות בסיסית וחינוך מהבית, ובית בעיני מהווה 90% מהחינוך שלנו. זה כמו שתגיד לי שאני אתחיל לריב היום עם מישהו בגיל 44, אם לא רבתי עד עכשיו עם אף אחד ברור שלא אשתנה.

צטט: מינואט 2011-05-10 09:19:48

אין להשוות את המנטליות הישראלית למנטליות האמריקאית עם השקט המעושה ,עם הטוב והרע, אנחנו אמיתיים, רגישים ואנושיים כמו שהם לעולם לא יהיו. ,אני עובדת מול אמריקאים שנים, מכירה את המנטליות ואישית מעדיפה את הישירות הישראלית, גם אם המחוספסת במקצת, חברות ועזרה הדדית אמיתית יש כאן לא שם, האמריקאים מאוד אגואיסטים.

 

בעניין החינוך לערכים אני איתך, מערכת החינוך והמערכת הסוציאלית מוזנחות מאוד ואנו נשלם על כך בדור העתיד שלנו.

 

עניין השיוויון ומקום האבות בחיי הילדים גם הוא צריך להיות מטופל במערכת החינוך ומקטנות, אבל אני לא רואה את העולם בצבעי שחור לבן, העובדה היא שיש גירושין מכובדים תלויה לא פחות באישיות הבסיסית, והבית ממנו באים, אנשי מדון ומריבות זה עניין של אישיות בסיסית וחינוך מהבית, ובית בעיני מהווה 90% מהחינוך שלנו. זה כמו שתגיד לי שאני אתחיל לריב היום עם מישהו בגיל 44, אם לא רבתי עד עכשיו עם אף אחד ברור שלא אשתנה.

 

בוקר טוב ואת על 24... ( וחסר לך שתישתני..)

צטט: מינואט 2011-05-10 09:19:48

אין להשוות את המנטליות הישראלית למנטליות האמריקאית עם השקט המעושה ,עם הטוב והרע, אנחנו אמיתיים, רגישים ואנושיים כמו שהם לעולם לא יהיו. ,אני עובדת מול אמריקאים שנים, מכירה את המנטליות ואישית מעדיפה את הישירות הישראלית, גם אם המחוספסת במקצת, חברות ועזרה הדדית אמיתית יש כאן לא שם, האמריקאים מאוד אגואיסטים.

 

בעניין החינוך לערכים אני איתך, מערכת החינוך והמערכת הסוציאלית מוזנחות מאוד ואנו נשלם על כך בדור העתיד שלנו.

 

עניין השיוויון ומקום האבות בחיי הילדים גם הוא צריך להיות מטופל במערכת החינוך ומקטנות, אבל אני לא רואה את העולם בצבעי שחור לבן, העובדה היא שיש גירושין מכובדים תלויה לא פחות באישיות הבסיסית, והבית ממנו באים, אנשי מדון ומריבות זה עניין של אישיות בסיסית וחינוך מהבית, ובית בעיני מהווה 90% מהחינוך שלנו. זה כמו שתגיד לי שאני אתחיל לריב היום עם מישהו בגיל 44, אם לא רבתי עד עכשיו עם אף אחד ברור שלא אשתנה.

 מינואטה כל מילה בסלע!

צטט: מינואט 2011-05-10 09:19:48

אין להשוות את המנטליות הישראלית למנטליות האמריקאית עם השקט המעושה ,עם הטוב והרע, אנחנו אמיתיים, רגישים ואנושיים כמו שהם לעולם לא יהיו. ,אני עובדת מול אמריקאים שנים, מכירה את המנטליות ואישית מעדיפה את הישירות הישראלית, גם אם המחוספסת במקצת, חברות ועזרה הדדית אמיתית יש כאן לא שם, האמריקאים מאוד אגואיסטים.

 

אורלי יקירה.

לא מסכימה איתך.

חייתי ביניהם שנים. גם שם קיימת עזרה הדדית, ברמה הרשמית-מאורגנת, אבל לא פחות ברמה האישית.

נכון שהאור והחום כאן שונים, וגם מושגי החברות, אבל מצד שני, אם אף אחד לא נדחף לי לתור ב"רק שאלה", משתף עצמו בפרטי הכספומט שלי, או פונה אלי כנציג שירות כאילו שאני עובדת אצלו (לא כולם, נכון) אז לא אכפת לי אם זה מעושה או איך שיקראו לזה.

 

צטט: מינואט 2011-05-10 09:19:48

אין להשוות את המנטליות הישראלית למנטליות האמריקאית עם השקט המעושה ,עם הטוב והרע, אנחנו אמיתיים, רגישים ואנושיים כמו שהם לעולם לא יהיו. ,אני עובדת מול אמריקאים שנים, מכירה את המנטליות ואישית מעדיפה את הישירות הישראלית, גם אם המחוספסת במקצת, חברות ועזרה הדדית אמיתית יש כאן לא שם, האמריקאים מאוד אגואיסטים.

 

בעניין החינוך לערכים אני איתך, מערכת החינוך והמערכת הסוציאלית מוזנחות מאוד ואנו נשלם על כך בדור העתיד שלנו.

 

עניין השיוויון ומקום האבות בחיי הילדים גם הוא צריך להיות מטופל במערכת החינוך ומקטנות, אבל אני לא רואה את העולם בצבעי שחור לבן, העובדה היא שיש גירושין מכובדים תלויה לא פחות באישיות הבסיסית, והבית ממנו באים, אנשי מדון ומריבות זה עניין של אישיות בסיסית וחינוך מהבית, ובית בעיני מהווה 90% מהחינוך שלנו. זה כמו שתגיד לי שאני אתחיל לריב היום עם מישהו בגיל 44, אם לא רבתי עד עכשיו עם אף אחד ברור שלא אשתנה.

איך לכתוב את זה מהלב, בלי להרגיז אותך?

את כותבת פה הרבה כמה את מושלמת. ולראיה את מביאה את העדות האמינה

של עצמך: את מחוזרת, לך יש מעריצים, את קוגרית, את אף פעם לא רבת

עם אף אחד הגירושים שלך הם דבש, הכל דבש, ורק בגללך, כמובן, הוא היה רע.

לא שאני יכול לסתור את זה. אולי זה נכון. אבל זה די משאיר אותי בפה

פעור כל פעם ההעצמה העצמית הזאת. את לא חושבת שמישהו אחר צריך לתת

עדות כזאת נפלאה? אה, כן, עכשיו תבואי ותעידי בעצמך למשל בשם הגרוש

שלך וכולי כמה את היית בסדר, ואולי גם הוא אומר, דרכך כמובן, שהוא לא היה

בסדר... בעיני זה קצת משונה. יש פה גם איזה רמז שאם יש בעיות בגירושים, זה בגלל

אנשים, אחרים, אולי הגברים הללו (המעידים שאת בסדר ומושלמת, דרכך).

מה שמפריע לי בגישה הזאת, היא שהדבר היחיד שאני מסיק לגבי אנשים

שהם כה מושלמים ומוצלחים בעיני עצמם ולא מעלים על דעתם שהם לא קנה המידה לשפוט

את עצמם, הוא שבדרך כלל זה לא נותן הרבה אינפורמציה ומעיד רק על דבר אחד:

חוסר היכולת להכיל צורת מחשבה, ראיה ודעה שונה של האחר. האחר פשוט

מבוטל ולא קיים, ומכאן מושלמותם.

שוב, אולי אני טועה, לא מכיר אותך, אבל זה ככה אצל אנשים אחרים שאני

מכיר שהם תמיד כה מושלמים בצורה הרמטית בעדות עצמית חזקה.

ומתנצל אם הרגזתי. ובעצם אני אף פעם לא מרגיז, כי אני יפה ומחוזר על ידי

נשים צעירות ,ובגרושים שלי היא היתה לחלוטין האשמה היחידה המוחלטת ואני

צדקתי כרגיל כי אני אף פעם לא רב עם אף אחד, מה אני אשקר אותך?