רחוב הרצל הומה אדם, רמקולים גדולים על כל עמוד עם מוסיקה ושירים עבריים, מעגלים מעגלים של רוקדים (שומר הצעיר,מחנות העולים,בני עקיבא,הצופים, כתות מבתי"ס ועוד), החל מהצפירה הנועלת את יום הזכרון ועד לאור ראשון למחרת.

עייפים אך יורדים לחוף הים, קומזיץ מאולתר, ממשיכים לרקוד ולהשתולל עד הצהרים והולכים הביתה. אחה"צ שוב נפגשים, רחוב הרצל עדיין סגור לרכבים, ופה ושם עדיין מעגלי רוקדים.

אלו ימי העצמאות של ילדותי. אלו ימים שנצרבו בתודעתי.

אז כילד חיפה נראתה אחרת.

כך גם אני זוכר...והפטישים, צמר גפן סוכר, תפוח עץ ממותק על מקל ומלא מלא אנשים.

להחזיר את ההדר להדר זו הסיסמה של פורום הדר...והיה הדר.

חג שמח

ומופעי הצניחה לים שראינו מגן הפסלים...והמופעים האוירובטיים....

(אגב, את הפטישים בראש מחליפים הדיונים בקהילה, שגם הם נותנים בראש לפעמים...)