השאלה האחרונה בין הארבע ששאלתי לגביה הייתה, מדוע היא קפצה? מעולם לא קיבלתי תשובה ברורה לעניין חוץ ממשהו מבולבל ביום השלישי לחופשתנו בים המלח.
היא לא משהו מיוחד בעיני רבים. בפעם הראשונה שהצגתי אותה בפני חברים במקום העבודה, זה לא היה יותר מסתם שלום, מנוד ראש מנומס - זה לא הפריע לאף אחד שהיא שם כמו שלא ריגש אף אחד שזאת החברה החדשה שלי. היא בחורה פשוטה, מתאימה לי בגילה, בהירת עור, שיער שחור עיניים חומות ממש קלסתרון משטרתי בלתי ניתן לזיהוי. אז השאלה הראשונה ששאלתי הייתה מה מלהיב אותי בה?
התשובה הייתה כלום.
זה דווקא התחיל בפגישה הראשונה, כל אותו שעמום. סתם בתוך נימוס הצעתי פגישה נוספת וגם היא הנידה ראשה בהפתעה ובנימוס השיבה כן. גם זה שהיא אוהבת תה. איזה בנאליות לשמה!
תשתי אספרסו? מוקצינו? פוקצינו? תערובת עם עם שוקולד אינדונזי?
לא רוצה! תה בבקשה!
וגם התה שלה לא משהו, כמו התשובות שלה : תה רגיל בבקשה!
תשובה מנוכרת מהסביבה בה אני חי, תשובה בינונית לכל הדעות, תשובה המעידה על אופיה של הבחורה הבינונית איתה אני כבר יוצא חודש.
וזאת גם השאלה השניה שהטרידה אותי : מדוע להשקיע בבחורה כזאת.
התשובה הייתה שהיא לא מפתיעה וגם זולה!
טוב, נו! באמת? זה בצחוק, אני מספר לחברי. היא אוכלת סלט ישראלי רגיל, שותה כוס תה רגיל, ואפילו מתלבשת רגיל. היא דווקא מתלבשת יפה אומרת המזכירה של הבוס שלי ואני מביט בה בחוסר אמון, האם היא עובדת עלי או סתם היא מנסה לעודד אותי. אבוי לי, אולי אני כבר לא מציאה בשוק – והחברה דוחפים בצורה נמצרת המעוררת חשד שאולי הם כבר הגיעו למסקנה שכנראה אגיע לחופה עם קטטר.
בכל מקרה, מאותה הערה שקיבלתי לגבי לבושה של חברתי, החלה לנקר במוחי שאלה חדשה – האם אני מיואש?
כן!,,,, לא!,,,, בעצם לא יודע! עדיף להרחיק את השאלה הזאת מהראש לפני שאשתגע.
נסענו לחתונה של בן דודי. נסיעה שלמעשה הייתה זאת הכרזה רשמית שיש לי מישהי קבועה,סה"כ מי לוקח בחורה ומציג אותה בפני כל המשפחה המורחבת? אז ממש בדרך לחולון שאלתי אותה אם היא מיואשת?
רק רגע, אני לא מטומטם, סתם שאלתי את זה בצורה יותר חכמה.
שאלתי אותה כך, אני חושב שאת יוצאת איתי בגלל שאת הגעת לסף יאוש?
טוב! זאת לא בדיוק שאלה. אבל זאת אמירה המיועדת לפתוח את סגור ליבה. וזאת לא סתם שאלה אלא שאלה חשובה הבאה לפני השאלה האחרונה ששיגעה אותי, מדוע לעלות לקומה חמש עשרה ולקפוץ?
היה חושך במכונית ואורות המחוונים במכונית סינוורו אותי. הייתי בטוח שהיא מרימה יד, מסלקת קצוות שיער מגוהצת מעל עיניה ומציצה בי.
לא! היא ענתה בפשטות וחייכה.
היה זה מין חיוך שקט קטן וצנוע – לא ברור בכלל. לגבי התשובה, הייתי בטוח שזהו. היה משהו מיואש! אין ספק היה יאוש ממני.
אז באוגוסט זה קרה. הגיע דף כרומו מקופל בו כל מסלול הנופש המיועד לעובדי החברה. שלוש לילות זה המון, יפה ומכובד. לבת זוג תוספת של חמש מאות ש"ח. חשבתי על התאריך ונראה לי ממש בסדר. התקשרתי לבשר לה וגם לה, כרגיל, העניין נראה בסדר.
המצב ביום הראשון היה ממש מצויין ואפילו ביום שישי הכל הלך נפלא. ביליתי עם חברים עד מאוחר, שתינו כמו מטורפים, ונחרתי עד הצהרים. ביום שישי בערב ידעתי שמשהו חרא קרה. זה היה בערך בשלוש בלילה כשחזרתי לחדר ומצאתי אותה ישנה.
לא יודע מה גרם לי לחוש ככה, אבל למחרת כשהתעוררתי היא לא הייתה. התקשרתי ושוב התקשרתי והיא לא ענתה.
הטלפון שלי צלצל – החברים יורדים לנסיעה ושואלים אם ארצה להצטרף.
אמרתי שבטח, אבל אחרי כמה שניות אמרתי שלא. הפעמון צלצל אצלי בראש. משהו השתבש בכל מערכות גופי והתישבתי על המיטה להבין מה קרה.
עשיתי עוד ניסיון להתקשר אליה והפעם היא ענתה.
איפה את? שאלתי בקור רוח.
עכשיו יצאתי מחדר הכושר. אני בדרך לבריכה.
אההה.. ארוך נפלט מפי והיא שאלה, ומה אתה עושה?
יושב וחושב!
על מה?
על זה שאת חסרה לי! אמרתי בצעקה וקמתי ממקומי.
הטלפון התנתק! והבטתי בו בתדהמה. ניסיתי להתקשר והיא לא ענתה, מה קורה כאן לעזאזל!
יצאתי שוב למרפסת להביט בבריכה הכחולה, אולי אראה אותה עכשיו.
לפתע חשתי שמשהו דוחף אותי קדימה, ונשענתי על המעקה בפחד והרגשתי את מישקל הגוף הרך הדוחק בי מאחור.
השתחררתי מהחניקה ואמרתי, השתגעת! איך את קופצת כך כשאני ליד המעקה? זה מסוכן!
קומה חמש עשרה זה לא נורא כל כך, חייכה היא במשובה וקרבה את שפתיה לסתום את פי בתשובה.
הוספת תגובה על "ארבע שאלות חשובות לגביה"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה