רפי, אהבתי וזה חשוב מה שכתבת.
המונופולים פוגעים בנו (ראה רק השבוע את עניין הרכבת שבעיני זה גם מונופול של ועד עובדים) בכל פינה בחיים והקשר בין הון ושלטון בארץ מעורר בי במיוחד בחילה.
החברה לישראל היא אכן דוגמה מייצגת.
עם זאת, אני פחות נחרץ ממך בעניין הרכב החשמלי כי יש פה שיקולים גיאופוליטים כבדי משקל, ולהצלחת המיזם תהיה השפעה גם על כל האנושות (כן אני נשמע מעט דרמטי, מצטער).
אם רוצים לבצע מהפיכה רחבת היקף של תחבורה חשמלית עם הון פרטי (ולא ציבורי) צריך שלהון הפרטי תהיה תשואה נאה על הסיכון העצום שהוא לקוח.
בואו לא נזלזל בסיכון !
יש לפנינו סיכון שוק עצום (תפיסה, חששות, ספקות, שינוי הרגלים ותרגום לביקוש צרכני), סיכון טכנולוגי, סיכון ביצועי וכל זה מול השקעות ענק.
שקעים חשמליים בבית זה נחמד, אבל המצברים לוקחים אותך רק 150 ק"מ. עם מזגן כנראה פחות. בלי פתרון של תחנות החלפה, הנעה חשמלית לא תהיה רלבנטית (אולי תתאים לחלק קטן מהאוכלוסיה).
אף אדם שפוי לא יקנה במיטב כספו רכב ללא פריסה של תחנות החלפה. אז נכון , אפשר לקבוע תקן ארצי לסוללות, ולאפשר פריסה של תחנות החלפה ביוזמה פרטית גם ללא מונופול. אבל מה הסיכוי שיזמים פרטיים היו עושים זאת בטרם הציבור אימץ את הטכנולוגיה?
לכן אין ברירה. צריך שחקן גדול שייבצע השקעות ענק ושייקח על עצמו את הסיכון עד אשר הציבור (גם העולמי) יאמץ את הטכנולוגיה.
נראה לי שצריך לבנות מסה קריטית של כלי רכב חשמליים בטרם ניתן יהיה לבנות שוק פתוח של אנרגיה חשמלית לרכב.
לסיכום, במקרה הזה אני יכול למצוא הצדקה לתשתית מונופוליסטית. האלטרנטיבות לזה הן (מבלי לחרוץ מה עדיף) -
1. לחכות עד אשר טכנולוגיית המצברים תוכל להניע רכבים למאות ק"מ. אבל מתי זה יקרה ?
2. השקעה של הון ממשלתי בתשתית.
קיימת אלטרנטיבה נוספת, רפי, ואולי פה טמונים שורש הרע המונופוליסטי והאיוולת שדיברת עליה . ממשלת ישראל, היתה צריכה להגדיר פרק זמן תחום מראש בו better place תוכל להנות ממונופול וגם להסדיר מראש את תהליך התקינה אשר תאפשר בעתיד לשחקנים חדשים להיכנס לתחום.
אדי
הוספת תגובה על "בטר פלייס והאיוולת של משרד התשתיות"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה