בין חולות הזהב ,אתה יושב,

כמו לוחם בדרכים במבט אוהב,

השמש החמה את עורך שורפת,

והרוח את החול אליך סוחפת,

אך אינך נשבר ,כי ליבך גמיש ,

ואני ידעתי כי אתה האיש,

ובמקום אחר זורמים המיים ,

כמו נהר גואה כדמעות בעיניים,

נסחפת בזרם אוספת זכרונות ,

בדרך אליך לשטוף את החולות ,

עוד הר וגיא והזרם ממשיך ,

כנהר בימים טובים ,מגיעה למרחקים ,

שולחת נחלים שיבשרו להודיע ,

כי הנה עוד מעט ואגיע,

וכשיבוא היום ,אתעורר מהחלום,

שטופת זיעה,

כאילו אני הייתי בשמש החמה

,נגעתי בי נגעתי בך....

שיר יפה ....

אסוציאציה מתבקשת בשבילי ...