צטט: טובה. 2011-05-23 01:54:01
אמת.
אני חושבת שהאשם הוא בכלל לא במערכת המשפטית אלא אך ורק בהורים המתגרשים - לא בכולם - אלה שבוחרים לכעוס, להציק, להכאיב, לפגוע. והם פוגעים בילדיהם, רומסים את בני-זוגם, ופוגעים גם בעצמם.
אני לא מאמינה בשיוויון, או כמו שקוראים לזה - משמורת משותפת. לטעמי האישי משמורת משותפת עושה ילדים מתוסכלים ומבולבלים, והורים שעושים שרירים מי יכול למשוך חזק יותר לכיוון שלו. וברוב המקרים - ובבקשה אל תסקלו אותי - המניעים המרכזיים שעומדים מאחורי הדברים הם... אגו וכסף.
לגבי מערכת המשפט ושלוחותיה -
היא לא הייתה מתערבת/מקלקלת/הורסת, אם לא היינו נותנים לה לעשות כן.
לטענתי - כשזוג בוחר להתגרש, פשוט שיעשה את זה כמו כשאין ברירה אלא לעקור שן - לקבוע תור לרבנות ולהגיע עם הסכם מסודר. או לפנות לתחנה לייעוץ בחיי המשפחה ולבקש עזרה והכוונה "איך עושים את זה". בשביל מה לפרנס את מערכת המשפט, ואחר כך להאשים אותה שהיא הורסת?
היום בוודאי הרבה יותר קל - ניתן לפנות לגישור.
בכלל, בכל קונפליקט שיש לנו עם אנשים, עדיף תמיד לבחור בדרך נינוחה לפיתרון. בדיוק עכשיו יש לי איזה עניין לפתור עם השכנים ולא בא לי לריב איתם או להריץ אותם ואותי לבית משפט, למרות שאני יודעת שבסוף אזכה, אז פניתי לגישור... אני מאמינה שהידברות היא הדרך הטובה לכל הצדדים.
נקודת המוצא שלך שגוייה. נכון, "איכות" הגרושין תלויה בעיקר בהורים. אך כזכור לא כולם מסוגלים להגיע לגירושין בהסכמה. אילו יכלו החוק וכל המערכת היו מתייתרים.
כשבני זוג נמצאים בקונפליקט גבוה תפקידה של המערכת הוא לעשות סדר ואת הסדר הנכון. לשם כך היא הוקמה וכל תושבי ישראל מממנים אותה.
הסרט משקף מציאות של גרושי ישראל. שכן, המערכת והחוק מוטים לחלוטין.
זה לא אומר שכל הגברים הינם טלית שכולה תכלת.
כמו שיש נשים בזויות ככה יש גברים כאלה.
אלא, שבמסגרת החוק והפסיקה הנהוגים במדינת ישראל והתנהלות מערכת הרווחה ההתעללות בגברים וילדיהם עוברת כל גבול.
נכון, גבר גם יכול להתלונן על גרושתו ולספר שאנסה את הבן - זה לא המקרה השכיח.
גבר יכול להתלונן על מכות שקיבל הוא או ילדיו. במרבית המקרים התיק יסגר אלא אם כן יש הוכחה שהגברת חולת נפש עם רקע אישפוזי.
כשהגברת מתלוננת מרחיקים ואף אוסרים את האבא.
לי אישית השופט אמר: לטובתך אל תרדים את הבנות כשאתה ישן במיטתן, אתה לא יודע להיכן זה יכול להגיע.
בצער רב נאלצתי להגיד לבנות שהתקשו להירדם לבד (ושנים הייתי מרדים אותן גם על הידים) שאני מנוע מלעשות זאת עקב פסיקת השופט.
נכון, הן התגברו על הקושי. וככה כשהיה קשה להן בבית אימן באו וישנו במיטתה. כשהיה קשה להן אצלי שכבו במיטה ובכו ואני מרחוק ניסיתי להרגיע אותן.
מרבית התלונות של נשים הן על אי תשלום מזונות (ובישראל רק עצמאי יכול לא לשלם מזונות) או על אי קיום הסדרי ראייה. ישנם גם מקרים של ניכור הורי אך הם מעטים.
כן, יש גברים שבוחרים להיעלם לילדיהם. אני לא חושב שחוק כלשהו יכול לשנות את המצב הזה ובמקרים אלה על הגבר לשלם מזונות גבוהים יותר.
בצד השני יש אלפי אם לא עשרות אלפי מקרים שבהם הילדים נקרעו מאביהם בחסות המערכת במדינת ישראל.
ישנם עשרות אלפי מקרים בהם פסיקת המזונות שלחה את האב לבית הסוהר.
לי אישית יש תיק בסגור בארכיון המשטרה בעקבות תלונה של הגרושה.
התיק נסגר מחוסר עניין לציבור - מה שאומר שהוא ישאר פתוח לעולם ואני למעשה הורשעתי ע"י המשטרה.
הפניות שלי לסגירת התיק נענו בשלילה ולי אין משאבים להגיע לבית המשפט ולדאוג שם למחיקה מוחלטת.
אז את צודקת, אילו התנהלות ההורים הייתה נורמלית הדברים היו נראים אחרת. אבל בחלק מהמקרים היא לא, ושום דבר לא ישנה את זה.
רק המערכת יכולה הייתה לשים לה גבולות. המערכת לא עושה את זה ואני בספק אם תעשה את זה אי פעם.
לדעתי אצלך משמורת משותפת זה סוג של סיסמא להילחם בה, שכן את הילדה והגרוש ניהלתם את החיים בסוג של משמורת משותפת שבה לילדה היו זכויות רבות בהחלטה היכן היא נמצאת ומתי.
ככה שצריך רק לצאת מריבוע ההגדרה ולהבין שבמשמורת משותפת רצונו העיקרי של האב הוא להיות גורם משמעותי בחיי הילדים.
תאמיני לי, זה עדיף לאין ערוך על המצב שבו בגיל 16 מופיע אצלי פתאום בבית ילד שהיה מנותק ממני שנתיים ושנה לאחר מכן מגיע אחיו בן ה-19.5. להערכתי אילו הייתה משמורת משותפת זה לא היה קורה.
/null/text_64k_1#