מ-ק-ס-י-ם!

תגיד אתה יכול להלוות לי להיום בערב את העיניים שלך?

לא מבטיחה להחזיר בחזרה..

צטט: אלינור מנצ'ל 2011-05-22 15:51:26

מ-ק-ס-י-ם!

תגיד אתה יכול להלוות לי להיום בערב את העיניים שלך?

לא מבטיחה להחזיר בחזרה..

שיהיה בהצלחה בדייט

הסייפא יש בך חיסרון.

מה זה משנה איך כל אחד רואה בי אדם אחר?

משנה מה אתה מרגיש כלפי עצמך והאם אתה שלם עם עצמך.

והרי מציאות החיים מורכבת ולעתים קרובות גם אמביוולנטית, אנחנו גם כך וגם אחרת ויש בנו הרבה מאוד גוונים ותת גוונים וככל שאדם מורכב וחכם  ומלומד יותר, יש בו עוד ועוד גוונים וסתירות וזה מה שיפה ומסקרן, כל עוד יש חוט שדרה אחד ויחיד.

יחד עם זה השיר כתוב כה נכון ומדויק ומרגיש את הנימים הדקיקים של הנפש ונראה שהאדם שכתב זאת ראה הרבה בחייו.

צטט: רוזMרין 2011-05-22 16:04:47

יחד עם זה השיר כתוב כה נכון ומדויק ומרגיש את הנימים הדקיקים של הנפש ונראה שהאדם שכתב זאת ראה הרבה בחייו.

כולם מסתכלים - מה רואים ? זה כבר סיפור אחר

צטט: shall we dance 2011-05-22 16:01:48

צטט: אלינור מנצ'ל 2011-05-22 15:51:26

מ-ק-ס-י-ם!

תגיד אתה יכול להלוות לי להיום בערב את העיניים שלך?

לא מבטיחה להחזיר בחזרה..

 

שיהיה בהצלחה בדייט

תודה

אבל לא דייט(אני אנטידייט כרגע).

תראה,מה שאנחנו רואים במראה זה בעיקר מה שאנחנו בוחרים לראות.

יש ימים שאני רואה בעיקר את העינים היפות ויש ימים שאני מחפשת קמטוטים.

וכשאנחנו במודע או שלא במודע מחפשים בעצמנו כשלים אנחנו נמצא אותם.

ואז לפעמים בדרך לחיפוש הכשלים אנחנו מפספים הרבה פעמים את הדברים הטובים והיפים בנו

שהפכו כבר לברורים במהלך הזמן,לכן לפעמים אנו נוטים להתעלם מהם.

כשאני פותחת את החלון בבוקר אני יכולה להתבונן בנוף המדהים שנשקף מחלוני או לבחור לראות דווקא את הזבל של השכן..

הכל עניין של הסתכלות וזה תקף לכל דבר בחיים.

אגב,לפעמים אנשים יביטו בנו במראה ויראו דברים לגמרי שונים ממה שאנחנו רואים.

צטט: אלינור מנצ'ל 2011-05-22 16:28:44

צטט: shall we dance 2011-05-22 16:01:48

צטט: אלינור מנצ'ל 2011-05-22 15:51:26

תראה,מה שאנחנו רואים זה בעצם מה שאנחנו רוצים לראות.

אפשר לקום בבוקר ולראות במראה את העיניים היפות או לחילופין לחפש קמטוטים.

השאלה במה בוחרים להתמקד בדברים הטובים שבנו או בכשלים שלנו.

שאנחנו מחפשים כשלים אנחנו לרוב מפספסים את הדברים הטובים שיש בנו.

אותו דבר לגבי כל דבר אחר בחיים.

 

ברמת העיקרון, מסכים איתך ויחד עם זאת נשאלת השאלה האם באמת אנחנו יכולים לראות מה שאנחנו רוצים ? 

 

צטט: shall we dance 2011-05-22 16:35:59

צטט: אלינור מנצ'ל 2011-05-22 16:28:44

צטט: shall we dance 2011-05-22 16:01:48

צטט: אלינור מנצ'ל 2011-05-22 15:51:26

תראה,מה שאנחנו רואים זה בעצם מה שאנחנו רוצים לראות.

אפשר לקום בבוקר ולראות במראה את העיניים היפות או לחילופין לחפש קמטוטים.

השאלה במה בוחרים להתמקד בדברים הטובים שבנו או בכשלים שלנו.

שאנחנו מחפשים כשלים אנחנו לרוב מפספסים את הדברים הטובים שיש בנו.

אותו דבר לגבי כל דבר אחר בחיים.

 

ברמת העיקרון, מסכים איתך ויחד עם זאת נשאלת השאלה האם באמת אנחנו יכולים לראות מה שאנחנו רוצים ? 

 

איך שלא תבחר להסתכל על הדברים,החיים הם סוג של מראה.

אני חושבת שאנחנו יכולים לראות בדיוק את מה שאנחנו רוצים לראות.

אנחנו יכולים ליצור את ההשתקפות של מה שאנחנו בוחרים לראות.

מה אני רואה במראה בכל יום?

 מה אני בוחרת לראות במראה?

 מה אני בוחרת להראות לאחרים?

 מומלץ לבחור ב"מראה" שמצליחה לשקף את הפנים שבי...החוצה.

עד כמה אני אוהבת אותי?

את כמה אני מודעת לעצמי?

 וזה הזמן לגלות שבכל בוקר אני שואלת אותה:

"מראה, שעל העיר, מי הכי יפה בעיר"?

לא מחכה לתשובתה ועונה בשמה-

     אני, אנייייייייי.

 מה אחרים רואים בי?

מה אני מאפשרת להם לראות?

 מה הם בוחרים לראות? קשור מאוד לאופן קבלתם את עצמם.

חוצמזה, אוהבת מאוד את יהונתן גפן ומבייצת מהקול של דני ליטני. אין, אין דברים כאלה.

צטט: אניגמטון 2011-05-23 17:14:30

כל כך מתאים !!!

אני משוכנעת שיש מי שמספר על אריה שמסתובב באיזור...

תודה על התגובות

בהמשך לאותו רעיון ובעקבות כל מיני דיונים שהיו כאן על הקליקות החברתיות, סינונים ,מפגשים חברתיים וההבדלים בין הוירטואלי ובין ה"חוץ"...

זה מתקשר לי גם לקטע הזה שאני מעתיק כרגע מהבלוג שלי

צטט: shall we dance 2011-05-25 14:53:39

תודה על התגובות

בהמשך לאותו רעיון ובעקבות כל מיני דיונים שהיו כאן על הקליקות החברתיות, סינונים ,מפגשים חברתיים וההבדלים בין הוירטואלי ובין ה"חוץ"...

זה מתקשר לי גם לקטע הזה שאני מעתיק כרגע מהבלוג שלי

 

"קיימת בכל אחד מאתנו הזדקקות אדירה לחברת אחרים,מצד שני אנו מוצאים חובבנות,רישול ואטימות בכל הנוגע לרגישות כלפי הזולת וליכולת לתקשר עמו.הנטייה להתייחס אל הזולת דרך הפריזמה המוגבלת,של הצרכים אותם הוא מספק לנו,גורמת לכך שאנו מחמיצים אותו כאדם שלם.

ויש מצב (לא אצל כולם) כאשר אנחנו עם האחרים (באופן לא וירטואלי)אנחנו מפסיקים להיות אנו עצמנו, אנו הופכים לקיימים לא במונחים שלנו.אלא מתוך התייחסותם של האחרים.הוויתנו נעשית מזויפת, במקום לחוות את עצמנו כעצמיות אינטימית ייחודית אנו חווים עצמנו כ'מישהו סתמי'. כשהיחיד פוגש את האחרים משהו לא טוב קורה לעצמיות. הקיום החברתי בולע את הקיום היחידני האותנטי.

היחיד בחברתנו לא חי את עצמו באופן אותנטי, כפי שרק הוא עצמו יכול לחיות את עצמו,אלא כפי ש'ההם' חיים. בקיום שכזה נתון היחיד בפחד כל הזמן מדעותיהם של אחרים. מה שבין היתר גורם לו להיות בשעה שהוא נמצא בחברה במצב של התאבנות ברמת האישיות. היחיד שמוצא את עצמו בחברת אחרים, חי כל הזמן במגננה מתמדת, בפרופיל נמוך,מנסה להראות כמו כולם ,להתנהג כמו כולם,לא לחרוג מן הפרצוף הזהה של ההמון השקט.

חריגה כזו,שהחברה מתירה לילדים,היא בחזקת אסורה למבוגרים.'אסור' להראות את הפרצוף האישי,הספונטאני הייחודי.כולם חייבים להראות כמו כולם,להתנהג כמו כולם,להתבטא כמו כולם- אנשים מסתובבים כל הזמן סביב מה שידוע כי שם בטוח ושם ידועים כללי המשחק. בקיצור,אנחנו מאבדים את הרגישות להוויה הפנימית של האחר ומפתחים את המניירות של 'המסתדר החברתי',זה שתמיד יש לו את האמירה שהיא גם מקובלת וגם נשמעת טוב.אך ברבות השנים קשה להתמיד ולהיות 'סחורה חברתית'.

 הרגישים שבקרב 'הסחורות החברתיות' משלמים מס רגשי מצטבר-שחיקה: סף העלבון והפגיעות הרגשית הולך ונהיה נמוך יותר ויותר. השטאנץ הדל והמשמים של הקונוונציה החברתית מתחיל לעייף ולשעמם, במיוחד את הרגישים שבנינו,אלה שעדיין מחוברים למשהו אמיתי בפנימיותם."

 

 גיוש,

שווה דיון לא?