העלת נקודה חשובה ...
מתוך עבודתי במחלקות רווחה (18 שנה ) אני יכולה לומר שאכן גברים ממעטים לפנות לעזרה,לרוב הפנייה נעשת על ידי האישה גם שמדובר על קשיים שאינם קשורים בזוגיות או סכסוך לדוגמא בנושא צרכים מיוחדים של ילדים,בעיות כלכליות, מיצוי זכויות שקשורות בנכות אחד מבני הזוג.וכן תוכניות ושירותים מתפתחים בעיקר לנשים כמו קבוצות תמיכה ,עמותות מקומיות לנשים וכו'
לא פעם חשבתי למה זה קורה ? רעיון אחד שעלה לי שזה שרות שניתן בעיקר על ידי נשים ....הדבר השני הוא שגברים ככל הנראה נוטים פחות לפנות לעזרה ומעדיפים אולי להסתדר בכוחות עצמם,יש משהו בפנייה לעזרה שאנשים תופסים כחולשה וכמצביע על חוסר אונים....
אז מתי אני פוגשת אותם ? בעיקר בשני הקצוות של הרצף או כפעילים מתנדבים שמכהנים כיו"ר ארגונים ....או כמי שהוכרחו להגיע לטיפול/ קשר עם עו"ס  סביב אלימות,התמכרות,וכמובן סכסוך בין בני זוג .(יש גם נשים שהגיעו בעל כורחן על אותו רקע בדיוק)

אני חושבת שאם היו פניות כמו שנשים פונות בנושאים של קידום אישי,תעסוקתי,חברתי ,התמודדות עם ניהול תקציב ,מיצוי זכויות היו מתפתחים שירותים ותוכניות שמתאימות גם לגברים ....מצד שני גם "הממסד" צריך ליזום תוכניות לגברים זה אכן קורה בעיקר בקהילות מסוימות כמו קהילת יוצאי אתיופיה,חרדים ואוכלוסייה ערבית שם יש מספר תוכניות לגברים שמכוונות בנושא של תעסוקה .

צטט: גמבה 2011-05-24 06:31:07

העלת נקודה חשובה ...
מתוך עבודתי במחלקות רווחה (18 שנה ) אני יכולה לומר שאכן גברים ממעטים לפנות לעזרה,לרוב הפנייה נעשת על ידי האישה גם שמדובר על קשיים שאינם קשורים בזוגיות או סכסוך לדוגמא בנושא צרכים מיוחדים של ילדים,בעיות כלכליות, מיצוי זכויות שקשורות בנכות אחד מבני הזוג.וכן תוכניות ושירותים מתפתחים בעיקר לנשים כמו קבוצות תמיכה ,עמותות מקומיות לנשים וכו'
לא פעם חשבתי למה זה קורה ? רעיון אחד שעלה לי שזה שרות שניתן בעיקר על ידי נשים ....הדבר השני הוא שגברים ככל הנראה נוטים פחות לפנות לעזרה ומעדיפים אולי להסתדר בכוחות עצמם,יש משהו בפנייה לעזרה שאנשים תופסים כחולשה וכמצביע על חוסר אונים....
אז מתי אני פוגשת אותם ? בעיקר בשני הקצוות של הרצף או כפעילים מתנדבים שמכהנים כיו"ר ארגונים ....או כמי שהוכרחו להגיע לטיפול/ קשר עם עו"ס  סביב אלימות,התמכרות,וכמובן סכסוך בין בני זוג .(יש גם נשים שהגיעו בעל כורחן על אותו רקע בדיוק)

אני חושבת שאם היו פניות כמו שנשים פונות בנושאים של קידום אישי,תעסוקתי,חברתי ,התמודדות עם ניהול תקציב ,מיצוי זכויות היו מתפתחים שירותים ותוכניות שמתאימות גם לגברים ....מצד שני גם "הממסד" צריך ליזום תוכניות לגברים זה אכן קורה בעיקר בקהילות מסוימות כמו קהילת יוצאי אתיופיה,חרדים ואוכלוסייה ערבית שם יש מספר תוכניות לגברים שמכוונות בנושא של תעסוקה .

 

יש אמת בדברייך -
כשאני הצעתי: "בוא נלך לייעוץ זוגי", קיבלתי תשובה: "אני לא צריך שום ייעוץ. אם את רוצה, תלכי לבד". ובעיקרון, המסר היה סוג של התבצרות באגוֹ. גם הפחד להיתפש כחלש או כחסר אונים, שמוביל אדם לתשובה מתנשאת כל כך, הוא פחד קמאי שנולד מתוך האגו, מתוך המאצ'ו הגברי.


 

אם תשים לב לדיון של נילי, אתה תראה שגברים אלו צריכים קודם כל הקשבה.

להאבק כנגד דעות קדומות, כנגד מערכת משפטית שמורכבת מאנשים, שגם ביושבם בדין מושפעים עדיין מקו מחשבתי מיגדרי רווח. אני חושבת שהמימסד ,בהם בתי דין, הלשכות החברתיות, התקשורת שבויות עדיין בקו מחשבה מאד לא שיוויוני , למרות החשיבה שלנו שאולי האנשים המרכיבים מוסדות אלה, עם חשיבה קצת יותר עמוקה - ולא היא.

חקיקת חוקים או התייחסות חברתית היא דבר הנבנה מלמטה, מהאנשים וחייהם. ככל שהחברה תשנה את דעותיה , כך יהיה לזה יותר ביטוי בחוק. מי חשב פעם שיותרו נישואים להומואים....הכרה כידועים בציבור....

צטט: גמבה 2011-05-24 06:31:07

העלת נקודה חשובה ...
מתוך עבודתי במחלקות רווחה (18 שנה ) אני יכולה לומר שאכן גברים ממעטים לפנות לעזרה,לרוב הפנייה נעשת על ידי האישה גם שמדובר על קשיים שאינם קשורים בזוגיות או סכסוך לדוגמא בנושא צרכים מיוחדים של ילדים,בעיות כלכליות, מיצוי זכויות שקשורות בנכות אחד מבני הזוג.וכן תוכניות ושירותים מתפתחים בעיקר לנשים כמו קבוצות תמיכה ,עמותות מקומיות לנשים וכו'
לא פעם חשבתי למה זה קורה ? רעיון אחד שעלה לי שזה שרות שניתן בעיקר על ידי נשים ....הדבר השני הוא שגברים ככל הנראה נוטים פחות לפנות לעזרה ומעדיפים אולי להסתדר בכוחות עצמם,יש משהו בפנייה לעזרה שאנשים תופסים כחולשה וכמצביע על חוסר אונים....
אז מתי אני פוגשת אותם ? בעיקר בשני הקצוות של הרצף או כפעילים מתנדבים שמכהנים כיו"ר ארגונים ....או כמי שהוכרחו להגיע לטיפול/ קשר עם עו"ס  סביב אלימות,התמכרות,וכמובן סכסוך בין בני זוג .(יש גם נשים שהגיעו בעל כורחן על אותו רקע בדיוק)

אני חושבת שאם היו פניות כמו שנשים פונות בנושאים של קידום אישי,תעסוקתי,חברתי ,התמודדות עם ניהול תקציב ,מיצוי זכויות היו מתפתחים שירותים ותוכניות שמתאימות גם לגברים ....מצד שני גם "הממסד" צריך ליזום תוכניות לגברים זה אכן קורה בעיקר בקהילות מסוימות כמו קהילת יוצאי אתיופיה,חרדים ואוכלוסייה ערבית שם יש מספר תוכניות לגברים שמכוונות בנושא של תעסוקה .

 

אסתי, תודה על התשובה החשובה

מחשבה נוספת שעלתה לי בעקבות מה שכתבת על זה שהשרות ניתן בעיקר ע"י נשים (שזה לא בהכרח חיסרון למרות שאולי יש פחות גברים במקצועות הטיפוליים) שאולי קיימת האפשרות שכתוצאה מהמציאות בשטח כפי שתיארת אותה יש חוסר מודעות לצד השני של המטבע וגם לזה יש השלכות ...

צטט: עדנושה 2011-05-24 09:04:35

אם תשים לב לדיון של נילי, אתה תראה שגברים אלו צריכים קודם כל הקשבה.

 

להאבק כנגד דעות קדומות, כנגד מערכת משפטית שמורכבת מאנשים, שגם ביושבם בדין מושפעים עדיין מקו מחשבתי מיגדרי רווח. אני חושבת שהמימסד ,בהם בתי דין, הלשכות החברתיות, התקשורת שבויות עדיין בקו מחשבה מאד לא שיוויוני , למרות החשיבה שלנו שאולי האנשים המרכיבים מוסדות אלה, עם חשיבה קצת יותר עמוקה - ולא היא.

 

חקיקת חוקים או התייחסות חברתית היא דבר הנבנה מלמטה, מהאנשים וחייהם. ככל שהחברה תשנה את דעותיה , כך יהיה לזה יותר ביטוי בחוק. מי חשב פעם שיותרו נישואים להומואים....הכרה כידועים בציבור....

מבחינת המערכת (בהקשר של הדעות הקדומות שהזכרת)

גברים הם ...... מה ?

לגביי עניין ההקשבה אני מסכים שכל אחד צריך שיקשיבו לו ויחד עם זאת על מנת שיקשיבו לו הוא צריך לדבר...

מתוך תמונת המצב המציאותית שאסתי תיארה אני חושב שגם בקטע הזה נדרש שינוי

צטט: אניגמטון 2011-05-24 09:27:09

צטט: עדנושה 2011-05-24 09:04:35

אם תשים לב לדיון של נילי, אתה תראה שגברים אלו צריכים קודם כל הקשבה.

 

להאבק כנגד דעות קדומות, כנגד מערכת משפטית שמורכבת מאנשים, שגם ביושבם בדין מושפעים עדיין מקו מחשבתי מיגדרי רווח. אני חושבת שהמימסד ,בהם בתי דין, הלשכות החברתיות, התקשורת שבויות עדיין בקו מחשבה מאד לא שיוויוני , למרות החשיבה שלנו שאולי האנשים המרכיבים מוסדות אלה, עם חשיבה קצת יותר עמוקה - ולא היא.

 

חקיקת חוקים או התייחסות חברתית היא דבר הנבנה מלמטה, מהאנשים וחייהם. ככל שהחברה תשנה את דעותיה , כך יהיה לזה יותר ביטוי בחוק. מי חשב פעם שיותרו נישואים להומואים....הכרה כידועים בציבור....

 

מבחינת המערכת (בהקשר של הדעות הקדומות שהזכרת)

גברים הם ...... מה ?

לגביי עניין ההקשבה אני מסכים שכל אחד צריך שיקשיבו לו ויחד עם זאת על מנת שיקשיבו לו הוא צריך לדבר...

מתוך תמונת המצב המציאותית שאסתי תיארה אני חושב שגם בקטע הזה נדרש שינוי

אף אחד לא מדבר כשאין הקשבה אמיתית, גם נשים.

ברגע שהמערכות יהיו מודעים לדיכויים של הגברים באמת

גברים יעיזו יותר לדבר.

מה שקרה בדיון של נילי, גברים גילו שיש נשים שהן בעלות

ברית לגברים מעבר לעניין המיגדרי, וזה בעצם מאפשר

את השיתוף.

צר לי, ואומר זאת בדחילו ורחימו, אבל מהפכות אמיתיות

חברתיות יהיו לעולם אפשריים, בהנהגת נשים.

צטט: גמבה 2011-05-24 06:31:07

העלת נקודה חשובה ...
מתוך עבודתי במחלקות רווחה (18 שנה ) אני יכולה לומר שאכן גברים ממעטים לפנות לעזרה,לרוב הפנייה נעשת על ידי האישה גם שמדובר על קשיים שאינם קשורים בזוגיות או סכסוך לדוגמא בנושא צרכים מיוחדים של ילדים,בעיות כלכליות, מיצוי זכויות שקשורות בנכות אחד מבני הזוג.וכן תוכניות ושירותים מתפתחים בעיקר לנשים כמו קבוצות תמיכה ,עמותות מקומיות לנשים וכו'
לא פעם חשבתי למה זה קורה ? רעיון אחד שעלה לי שזה שרות שניתן בעיקר על ידי נשים ....הדבר השני הוא שגברים ככל הנראה נוטים פחות לפנות לעזרה ומעדיפים אולי להסתדר בכוחות עצמם,יש משהו בפנייה לעזרה שאנשים תופסים כחולשה וכמצביע על חוסר אונים....
אז מתי אני פוגשת אותם ? בעיקר בשני הקצוות של הרצף או כפעילים מתנדבים שמכהנים כיו"ר ארגונים ....או כמי שהוכרחו להגיע לטיפול/ קשר עם עו"ס  סביב אלימות,התמכרות,וכמובן סכסוך בין בני זוג .(יש גם נשים שהגיעו בעל כורחן על אותו רקע בדיוק)

אני חושבת שאם היו פניות כמו שנשים פונות בנושאים של קידום אישי,תעסוקתי,חברתי ,התמודדות עם ניהול תקציב ,מיצוי זכויות היו מתפתחים שירותים ותוכניות שמתאימות גם לגברים ....מצד שני גם "הממסד" צריך ליזום תוכניות לגברים זה אכן קורה בעיקר בקהילות מסוימות כמו קהילת יוצאי אתיופיה,חרדים ואוכלוסייה ערבית שם יש מספר תוכניות לגברים שמכוונות בנושא של תעסוקה .

 

פניתי לעזרה ויותר מפעם אחת.

נראה מה יצא הפעם.

בפעמים הקודמות לא יצא הרבה למרות שהמצב לא פשוט.

מחלק מהפניות התעלמו.

יש עשרות אירגוני גברים שכל אחד מהם כמנהג הגברים מקדם אג'נדה משלו.

לגברים לצערי אין יכולת או מנהיג שמסוגל לכונן אירגון גג.

יתרה מכך, הגברים נתפסים כחזקים, אלימים וכו' ומתקשים להשיג מימון "פרטי" כשהם מציירים את עצמם "כחלשים".

אירגוני הנשים הינם אירגונים ותיקים, כל האירגונים האלה נתפסים כמי שתורמים "לחלשים" בחברה והמימון הממשלתי זורם אליהם כמים.

נראה לי שזה עניין של ביצה ותרנגולת: אין ארגוניים יעודיים עבור גברים במימון ציבורי, אז אין פונים.

או ההיפך.

או שניהם.

הדברים הם בידינו. פתיחת הנושא לציבור, העלאת המודעות והגברת התמיכה יתנו לגברים לגיטימציה (קודם כל בעיני עצמם) לבקש יותר עזרה, ויגרמו להקמת ארגונים כאלה.

או ההיפך.

או שניהם :-)

על פני השטח ומתחתיו נראה שאין שיוויון.

איך שזה נראה המערכת הציבורית בנויה יותר לתמיכה בנשים, והשאלה שנשאלת למה? מה יוצר את העיוות?

כמה דברים שעלו לי לראש.

לדעתי ישנם מיתוסים ומגמות חברתיות "קדומות" שמעצבים את התפיסה הזאת "שנשים חד-הוריות מסכנות יותר" ולכן נשים זקוקות יותר לעזרה.

אי-השוויון  הזה לדעתי נובע מהמיתוסים הרווחים והתעלמות המערכת מהשינויים החברתיים שחלו בשנים האחרונות.

להלן מספר דוגמאות:

בעבר האב נתפס כדמות מפרנסת והאמהות בילו יותר שעות בבית עסקו בגידול הילדים בישול...היום יש יותר ויותר נשות קריירה והנטל בבית מתחלק.

בעבר היו פערים משמעותיים ברמת השכר ובמינויים לתפקידים בין נשים לגברים הפערים הצטמצמו משמעותית ואני אישית מכירה מספיק משפחות שהאישה היא המפרנסת העיקרית.

במקרים של אלימות במשפחה עובדתית שומעים יותר על יותר נשים שנפגעו וגם עצם העובדה שהאישה מטבעה פיזית חלשה יותר נראה לצערינו שהמערכת איך שהיא בנויה והמשאבים שעומדים לרשותה לא מצליחה תמיד למנוע בזמן את האסון, מאידך זה יוצר את העיוות שישנם מקרים שמנצלים לרעה את "חולשת המערכת" בתלונות שווא והמערכת לא בנויה לעשות את האבחנה. 

עובדתית  על פניו נראה לי שנשים פונות יותר לעזרה מגברים זה יוצר מיתוס שמי שפונה לעזרה זקוק יותר לתמיכה.

.

וסליחה שאני מכניסה את הפן האישי שלי לכאן,  לי אישית לא ברור למה בכללי גברים פחות מנשים פונים לעזרה או יעוץ.

 כשהייתי נשואה פניתי לגרוש שלי שנלך ליעוץ במשך תשע שנים הוא סירב. לא הצלחתי להבין עד היום למה. לדעתי פניה ליעוץ  מעידה שאיכפת לך ושאתה רוצה לשדרג ולשפר אז למה בעצם לא.

לאחר גירושי שהיו "טובים" פניתי להסדיר כמה עיניינים טכניים במוסד לביטוח הלאומי רק הזכרתי את המילה שהתגרשנו הפקידה ישר קפצה ושאלה הוא משלם מזונות? אני שקצת קלטתי למה כוונתה והייתי המומה היה משהו עויין בטון הדיבור שלה שהפריע לי. שתקתי ואז היא הוסיפה שאם לא אפשר לסדר שישלם דרכם. עניתי לה שאין צורך הכל בסדר, ועד היום אני מרגישה את התחושה של ההתכווצות שהרגשתי אז. למה העויינות? זה אב ילדיי מספיק הקושי של הפרידה שלנו הקושי של הילדים במציאות החדשה לא צריך להמציא קשיים נוספים שלא קיימים.