ושוב, בעקבות דיון אחר (מה לעשות יש לפעמים דיונים "מעוררי השראה" ) ובעקבות תגובתה של רונית שם, על כך  שפה בקהילה התחושה הכללית היא שזוגיות היא משהו זמני עם תאריך תפוגה ולא משהו "לכל החיים". דבריה ממש קלעו בול למה שאני חושבת שקורה פה.

פעמים רבות אני קוראת פה את הדברים וכאילו מקבלת רושם שבאמת, וואלה, זוגיות זה דבר מאד זמני. כמעט בלתי אפשרי אפילו. המון סיפורים על דייטים הזויים ומע' יחסים כושלות, על בדידות ועל לבד, ועל מגורים ביחד או בנפרד (הדיון של נילי).

ואז אני יוצאת החוצה מהמחשב (לשמחתי זה קורה רוב הזמן...) ורואה שמרבית האנשים דווקא כן חיים בזוגיות. נכון שלא כולם בזוגיות מהממת, הרוב מנהלים זוגיות "סטנדרטית" של עבודה\ ילדים\ בעל, אבל בהחלט זוגיות לא רעה בכלל.

אני עצמי הייתי נשואה 12 שנים (+ 3 שנות חברות לפני כן) ואח"כ הייתי בזוגיות של כ-3 שנים (שמתוכן חצי שנה במגורים משותפים) ותכלס תקופת הלבד שלי היא קצרה מאד- יחסית. ונכון שהזוגיויות שלי באו אל סיומן, אבל אני יותר קוראת לזה "תקלות טכניות" ולא מאשימה בזה את "מוסד" הנישואים, ולא את המונוגמיה, פשוט בשני המקרים היה משהו בסיסי ויסודי שלא הסכמתי להתפשר עליו, אבל ברור לי שהזוגיות המשמעותית הבאה שלי תהיה אחרונה וטובה (אל תשאלו איך ואל תגידו "אי אפשר לדעת". תחושה פנימית חזקה, נקודה).

סביבי אחות+חברות שהתגרשו וכיום חיות בזוגיות ארוכת שנים, וכאלה שנישאו לפני "100 שנה" ועדיין נשואות, ותכלס, בעולם האמיתי אני לא רואה בכלל את מה שאני רואה פה.

איך קרה שאנשים נהיו כל כך סקפטיים לגבי זוגיות?

האם להיות בסביבת אנשים "מאוכזבי זוגיות" גורמת לאנשים לדבוק בפסימיות הזו?

האם זה באמת כך ואתם באמת לא רואים תקווה או שזה מעין שחרור קיטור?

האם לזוגיות בעיניכם באמת יש תאריך תפוגה??

כתבתי על כך מספר פעמיים ואחזור שוב על דבריי כי את מתוקה :))

זוגיות זה דבר מורכב ומסובך, שני אנשים, מחשבות שונות, חוויות שונות, היסטוריה שונה

כל זה צריך להתחבר לעולם אחד אשר יעבוד בהרמוניה ללא חריקות.

בהתחלה יש מאמץ של שני הצדדים להשקיע..

השיגרע מגיעה, המוטיבציה והנכונות לוויתורים פוחתת ואז הכל מתחיל להתחרבש.

בואי נהיה ראליות, הסתכלי סביב ובחני את העובדות...

המעגל של הגרושים והמפרקים מערכות יחסים רק הולך ומתרחב..

ולא, לא נתקפתי במצב רוח פסימי - רק מעט יותר מעשית וראלית .

ויותר חשוב מכך, את באה מחר למפגש? 

מחייכת ... השבוע נפגשתי עם חברה משם, היא שיתפה אותי שנושא החתונה עולה הרבה, הם כבר גרים יחד, 9 חודשים, סיפרתי לה על הקהילה כאן ועל התחושות שלי והיא שאלה אם אני לא מרגישה ש"מורידים אותי" קצת - לחלוטין לא אמרתי, יודעת מאוד מה רוצה לחיי, וכן יהיה. חברי הקרובים גם כאן מכירים את דעותיי למרות שהן שונות אין זה משנה.

חושבת כי הסיבה היא הקשיים אשר המערכת [הרבנות/בתי המשפט] יוצרת לאנשים, גם לי לא היה קל עם ה"מערכת" - ובכל זאת, לא מוכנה לאפשר לה לשנות את חיי, למדתי שעם קשיים מתמודדים ולא בורחים מהם אחרת הם ממשיכים לרדוף אחרינו.

צטט: h a n i 2011-05-25 17:58:10

כתבתי על כך מספר פעמיים ואחזור שוב על דבריי כי את מתוקה :))

זוגיות זה דבר מורכב ומסובך, שני אנשים, מחשבות שונות, חוויות שונות, היסטוריה שונה

כל זה צריך להתחבר לעולם אחד אשר יעבוד בהרמוניה ללא חריקות.

בהתחלה יש מאמץ של שני הצדדים להשקיע..

השיגרע מגיעה והמוטיבציה והנכונות לוויתורים הולכת ופוחתת ואז מתחיל להתחרבש.

באוי נהייה ראליות, הסתכלי סביב ותבחני את העובדות...

המעגל של הגרושים והמפרקים רק הולך וגדל..

 לא נתקפתי במצב רוח פסימי - רק מעט יותר מעשית וראלית .

יותר חשוב, את באה מחר למפגש?

קודם כל תודה על המחמאה.

שנית, את אומרת לי להסתכל סביבי, ועל כך בדיוק אני מדברת! סביבי אני רואה אנשים חיים בזוגיות! נכון שחלקם בזוגיות שניה, אבל זוגיות ארוכת שנים.

לא רואה סביבי כמעט פירוקים וגירושים.

האם אני חיה בללה-לנד?

או שראשל"צ היא פרובינציה?!

מחר לצערי לא אבוא.

יום חמישי הוא יום ממש בעייתי מבחינתי. גם עובדת 12 שעות וגם עובדת בשישי :-(

אם תרימו מפגש באיזשהו יום שישי אני מבטיחה לבוא! כל יתר השבוע אני עסוקה בהתפרנסות....

צטט: אופטימית זהירה 2011-05-25 18:02:42

 

קודם כל תודה על המחמאה.

שנית, את אומרת לי להסתכל סביבי, ועל כך בדיוק אני מדברת! סביבי אני רואה אנשים חיים בזוגיות! נכון שחלקם בזוגיות שניה, אבל זוגיות ארוכת שנים.

לא רואה סביבי כמעט פירוקים וגירושים.

האם אני חיה בללה-לנד?

או שראשל"צ היא פרובינציה?!

מחר לצערי לא אבוא.

יום חמישי הוא יום ממש בעייתי מבחינתי. גם עובדת 12 שעות וגם עובדת בשישי :-(

אם תרימו מפגש באיזשהו יום שישי אני מבטיחה לבוא! כל יתר השבוע אני עסוקה בהתפרנסות....

יקירתי,

מעתה ואילך מפגשי הקהילה יתקיימו בראשל"צ למקרה שזוגיות טובה מדבקת.:))

והמפגש? מתי כן?  אוףףף יותר מאשמח להכירך.

סביבי זוגות עם קילומטרז' גדול, שחיים ממש טוב (גם אם לא תמיד מדהים, ואני מספיק רגישה להבדיל בין פסאדה לאמת).

לכן, למרות "המציאות" המשתמעת מתוך קהילת הזוגיות על קשרים קצרי טווח, ארעיות וכ',

אני מאמינה, באמת באמת מאמינה (טוב תפסתם אותי ביום אופטימי ללא סיבה),

שיש סיכוי לאהבה, אמתית, גדולה, ענקית, ארוכת טווח ומבחינתי לנצח!!

(גם אם הנצח לפעמים נגמר...).

את אפילו לא יודעת כמה פעמים אמרתי את זה בשיחות עם חברות...

אני יודעת שרוב האנשים שאני מכירה חיים בזוגיות ואפילו טובה, שנים רבות...

העולם האמיתי אכן מאד שונה מהתחושה פה... והפסימיות שולטת פה...

ולגבי זוגיות - כמו שאני תמיד אומרת היכן שיש אהבה ורצון, יש את הדרך...

סיגל

לזוגיות לפחות מבחינתי ומהנעשה סביבי אין תאריך תפוגה.

מי שרואה תאריך תפוגה לדעתי רואה את החיים באופן מאוד פסימי.

יש אומנם "מועד תפוגה" להתאהבות ראשונית.

אך במקביל נכנס לתוקף "תאריך הייצור" של הזוג כשלעצמו.

היכולת שלו להינות מהביחד.

להיות חברים זו של זה.

להינות מהביחד.

לצמוח ביחד וכל אחד לחוד.

זוגיות זה לא שחור או לבן.

שלב "התפוגגות הניצוצות" מפנה מקום לצבעים שונים ומגוונים.

למבחנים שהקשר עומד בהם.

למשברים שעוברים ביחד.

להרפתקאות לשנים הבאות.

ובעיקר לאהוב.

מי שמצליח לשרוד את כל השלבים האלה לא נמצא בזוגיות שהיא פג תוקף.

יש פה כמה דברים שונים.

קודם כל, הרבה מהאנשים שפה הם בודדים, ולכן הם פה.

מעטים הם בעלי הזוגיות הארוכה שנשארים פה, וגם מי שנמצא ומוצא,

בדרך כלל מסתלק.

דבר שני, אלו המספרים על "הישגיהם" ברבים הם היותר ווקליים,

עם הנטיה לספר (אולי זה מחפה על משהו), אבל הם לא הרוב. לכן,

אני חושב שההרגשה שרובם פה הם בעד זוגיות קצרה היא מוטעית.

כן, יש פה גרעין קטן של אלו ש"כולם כבר ניסו את כולם", אבל רק

בתוך הגרעין הזה, ויערב להם. זה גם תופעה טיבעית למי שמתעניין בסימון xים.

ומצד שני, כן, קשה כיום למצוא זוגיות, אנשים יותר אנוכיים, יש

קשיים הנובעים ממערכת חוקתית היכולה לגרום לסיבוכים, אפילו

זוג נחמד שיצא מפה הביא לפה את השאלה איך לחתום על הסכם

ממון כדי לגור ביחד, ככה זה! אז החיפוש הוא יותר קשה, הסיכויים

יותר נמוכים, זה המאה ה21, ומצד שני, לדעתי, אסור לאבד את

התקווה. גם אני הייתי עם אותה אחת 12 שנה, ומאז ניסיתי, גרתי

עם מספר נשים, הצעתי נישואים והתחרטתי, סירבתי להציע

לאחרת, אחרת סירבה לי... ממשיכים ומקווים...

השאלה שלך קצת נאיבית בעיני. יש הרבה מאד אנשים שנשואים שנים... ולא מתגרשים. לא נראה לי שמישהו יכול לקבוע את "איכות הזוגיות" שלהם. כבר נכתב כאן לא מעט, למה אנשים נשארים יחד, או מתפשרים על זוגיות כי זה מה יש. לדעתי, מי שמחפש פרק ב' או ג'.. רוצה משהו שכנראה לא היה (או היה מספיק) במערכת הקודמת. זה אומר שיותר קשה למצוא... ופחות מתפשרים.. אף אחד לא באמת מחפש זוגיות קצרת טווח.. אבל עד שמוצאים (אם מוצאים), את הנשגבת... זה מה שקורה.

צטט: הבודד 2011-05-25 22:14:16

השאלה שלך קצת נאיבית בעיני. יש הרבה מאד אנשים שנשואים שנים... ולא מתגרשים. לא נראה לי שמישהו יכול לקבוע את "איכות הזוגיות" שלהם. כבר נכתב כאן לא מעט, למה אנשים נשארים יחד, או מתפשרים על זוגיות כי זה מה יש. לדעתי, מי שמחפש פרק ב' או ג'.. רוצה משהו שכנראה לא היה (או היה מספיק) במערכת הקודמת. זה אומר שיותר קשה למצוא... ופחות מתפשרים.. אף אחד לא באמת מחפש זוגיות קצרת טווח.. אבל עד שמוצאים (אם מוצאים), את הנשגבת... זה מה שקורה.

אני לא חושבת שאני נאיבית. ממש לא. אבל הנה, מה שאתה אומר זה בדיוק הלך הרוח השורר פה עליו אני מדברת: מדבריך עולה שמי שנשאר נשוי, נשאר מתוך איזושהי פשרה או מתוך איזשהו "זה מה יש". אני לא טוענת שכל אלה שסביבי מאושרים על בסיס יומיומי, אבל בסה"כ בהחלט נראים "מרוצים מהחיים". לא מאמינה שכל מה שאני רואה סביבי זו העמדת פנים.

 התחושה שאני מקבלת פה בפורום היא שאין זוגיות ארוכת טווח שהיא באמת טובה וזה לא תואם את מה שאני רואה סביבי, לשמחתי.

נכון, מפרק ב' יש לי ציפיות לקבל דברים שלא היו בפרק א', אבל גם דברים מסויימים שכן היו, אבל בהחלט לא מחפשת משהו "נשגב". יש לי ציפיות ריאליות מאד. אני חושבת...

ונכון, אף אחד לא מחפש במודע זוגיות קצרת טווח, אבל נראה שהרבה פה השלימו עם ההנחה שהיום זוגיות ומחר... מי יודע... וזה די עצוב.