| האמת ? שלא בטוח שהכותרת הזאת מתאימה אבל בשעה כזאת תרשו לי להיות לא יצירתי בבחירת הכותרת (ואם יש הצעה לכותרת מוצלחת יותר אני פתוח להצעות ) את הקטע הבא אני מעביר לכאן (מהבלוג שלי) למרות שבמקור חשבתי שהוא יכול להתחבר לדיון על מראה מראה שעל הקיר ויחד עם זאת יכול להיות שהוא ראוי לדיון בפני עצמו - החלטה שלכם לפני שאעתיק את הקטע לכאן ,עולה לי המחשבה בראש שבעצם אף פעם לא הייתי טוב בפוליטיקה אירגונית והדוגמא הראשונה שקופצת לי לראש שייכת לעברי בעולם ההיי-טק : לפני 13 שנים התקבלתי לעבודה בחברת היי-טק (שעסקה בניהול מידע הנדסי) ויחד איתי התקבל עוד מהנדס שהיה במקור מהנדס כימיה ברוסיה (עבד בארץ בתור מהנדס ואז עשה הסבה לתיכנות) שנינו ענינו למודעה שבה חיפשו תוכניתן בכיר ושנינו התקבלנו ! שמו אותנו באותו "ספייס" והטילו עלינו משימות שונות ... מהר מאד נוכחתי לדעת שאני יודע הרבה יותר טוב מאותו מהנדס והייתי עוזר לו בכל מיני דברים שמבחינתי זה היה תמוה שהוא לא יודע את הדברים האלו ואני כן למרות שאני הייתי עוף מוזר בתעשיית ההי טק בגלל הרקע "הרוחני" שלי ולא הייתי דומה לאלו שחיו את עולם המחשבים מילדותם...
על מנת לקצר את הסיפור אומר שאיך שהוא בזמן שאני הייתי שקוע בעבודה (ובעזרה לאחרים) אותו מהנדס התחיל להתקדם בחברה ואני לא ממש הבנתי איך זה קורה ויחד עם זאת פירגנתי לו ! יום אחד שאלתי אותו בשיחה פרטית : "בתור חבר, בוא תלמד אותי איך זה שאתה מתקדם כל כך יפה ואני לא מתקדם , מה אני צריך לעשות ולא עושה ? " תשובתו היתה : "תקשיב גיא ותקשיב טוב ! אתה מקצוען וכל מה שאתה עושה אתה עושה בצורה הכי טובה שיכולה להיות ויחד עם זאת זה שונה לחלוטין ממה שאני עושה- בזמן שאתה עובד ב 100% מהזמן אני משקיע 80% מהזמן בדיבורים על מה שאני הולך לעשות ב 20% הנותרים !!!! " האמת ? באותו הזמן לא ירד לי האסימון אבל לאורך זמן הבנתי שהשיטה שלו נכונה (עבורו) גם אם אני לא יודע/לא מסוגל/לא רוצה לאמץ אותה... pausa   {עכשיו נחזור לנושא המרכזי ואני אעתיק לכאן את הקטע}
בהמשך לאותו רעיון ובעקבות כל מיני דיונים שהיו כאן על הקליקות החברתיות, סינונים ,מפגשים חברתיים וההבדלים בין הוירטואלי ובין ה"חוץ"...
זה מתקשר לי גם לקטע הזה : "קיימת בכל אחד מאתנו הזדקקות אדירה לחברת אחרים,מצד שני אנו מוצאים חובבנות,רישול ואטימות בכל הנוגע לרגישות כלפי הזולת וליכולת לתקשר עמו.הנטייה להתייחס אל הזולת דרך הפריזמה המוגבלת,של הצרכים אותם הוא מספק לנו,גורמת לכך שאנו מחמיצים אותו כאדם שלם. ויש מצב (לא אצל כולם) כאשר אנחנו עם האחרים (באופן לא וירטואלי)אנחנו מפסיקים להיות אנו עצמנו, אנו הופכים לקיימים לא במונחים שלנו.אלא מתוך התייחסותם של האחרים.הוויתנו נעשית מזויפת, במקום לחוות את עצמנו כעצמיות אינטימית ייחודית אנו חווים עצמנו כ'מישהו סתמי'. כשהיחיד פוגש את האחרים משהו לא טוב קורה לעצמיות. הקיום החברתי בולע את הקיום היחידני האותנטי. היחיד בחברתנו לא חי את עצמו באופן אותנטי, כפי שרק הוא עצמו יכול לחיות את עצמו,אלא כפי ש'ההם' חיים. בקיום שכזה נתון היחיד בפחד כל הזמן מדעותיהם של אחרים. מה שבין היתר גורם לו להיות בשעה שהוא נמצא בחברה במצב של התאבנות ברמת האישיות. היחיד שמוצא את עצמו בחברת אחרים, חי כל הזמן במגננה מתמדת, בפרופיל נמוך,מנסה להראות כמו כולם ,להתנהג כמו כולם,לא לחרוג מן הפרצוף הזהה של ההמון השקט. חריגה כזו,שהחברה מתירה לילדים,היא בחזקת אסורה למבוגרים.'אסור' להראות את הפרצוף האישי,הספונטאני הייחודי.כולם חייבים להראות כמו כולם,להתנהג כמו כולם,להתבטא כמו כולם- אנשים מסתובבים כל הזמן סביב מה שידוע כי שם בטוח ושם ידועים כללי המשחק. בקיצור,אנחנו מאבדים את הרגישות להוויה הפנימית של האחר ומפתחים את המניירות של 'המסתדר החברתי',זה שתמיד יש לו את האמירה שהיא גם מקובלת וגם נשמעת טוב.אך ברבות השנים קשה להתמיד ולהיות 'סחורה חברתית'. הרגישים שבקרב 'הסחורות החברתיות' משלמים מס רגשי מצטבר-שחיקה: סף העלבון והפגיעות הרגשית הולך ונהיה נמוך יותר ויותר. השטאנץ הדל והמשמים של הקונוונציה החברתית מתחיל לעייף ולשעמם, במיוחד את הרגישים שבנינו,אלה שעדיין מחוברים למשהו אמיתי בפנימיותם." ועכשיו ? הכדור ביד שלכם , גלגלו את זה לאן שאתם רוצים ונזרום ביחד
|
הוספת תגובה על "קליקות ברשתות חברתיות/סינונים ושאר ירקות"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה