לקראת שבוע הגאווה - כדאי לשים לב לעובדה מדהימה - שכולם (כמעט, חוץ אולי מהדוד שלי בקיבוץ) כבר יצאו מהארון. כך שספק אם יש טעם - לקיים עדיין  את "מצעד הגאווה".

--

גל אוחובסקי שהוציא השנה מהארון את יהודית רביץ, יהודה פוליקר וכמובן את הראל סקעת - יכולה להרגיע, המשימה הושלמה. בהצלחה יתירה; והקריאה שלו "לצאת מהארונות" מיותרת לגמרי - מאחר שכל הסוסים הגאים כבר יצאו מזמן מהאורוות.כך שגם אוחוסקי יכול לחפש "אג'נדה" חדשה?

--

"שווה להיות גאה" - אפילו ראש העיר חולדאי כבר הכיר בכך, והכריז באופן רשמי על "חוף הילטון" - כעל "חוף הגאווה", ומכסה חוף שלם, בדגלי גאווה צבעוניים, כשמחלקת ההסברה מזמינה את תושבי "כפר הגאווה"הלוא היא ה"עיר הוורודה הראשונה" בעלון רשמי ל"מסיבות חוף" לוהטות ומעורטלות ו"מופעי דראג" חושפניים ול"מסיבות נשים" פרועות, השם ישמור..

--

אז נכון, אמנם עוד אין לנו כדורגלן גאה מחוץ לארון (אם כי, לי באופן אישי ידוע על שני נטחנים בליגה הלאומית), וגם עוד אין לנו שר בכיר שמצטלם מתנשק עם בן זוגו  - אבל בישראל של היום  יש מעט מאוד אנשים, שעדיין חיים "חיים כפולים" בשקר, בעולם הצללים האפל שבתוך הארון הסגור.

כל הארונות הפכו לגמרי שקופים. והאמת, לפעמים יש תחושה שיש יותר מידי הומואים בעיר הזו, הרבה יותר מסטרייטים. עד ש"ויאז'ה" עתיקה כמותי לפעמים  קצת מתגעגעת לימים ה"סודיים" ההם, בהם הכל היה "מרומז, כאילו, לא ממש נוגע". אבל, איפה, היום אפילו צדי צרפתי כבר יצא מהארון.

--

כל כך הרבה הומואים מסביב, שלפעמים בא לי לעזוב את תל אביב לטובת מטולה או שדרות - כדי ולהיות שמה ה"קוויר היחיד בעיר"....

--

אח, איפה, איפה הם
הימים ההם שבהם להיות הומו זה היה אטרקציה ומשהו ייחודי???

http://www.youtube.com/watch?v=TbFHgv7rCxs&feature=related