אממ ... מעניין שהבוקר חלק מהדיונים נסובים בעקיפין סביב נורמות חברתיות.

אני טוענת שאנחנו שבויים של החיים, קשה לנו לצאת מהמסגרת הזו לכן אנחנו מנסים להפוך אותה להכי טובה, יפה, נשית, מוכשרת וכו' ... אני מי שאני, לפעמים יפה ולפעמים גם לא, מוכשרת יותר וגם פחות, על הטוב ועל הרע, על הדבש ועל העוקץ, בעיני חוסר המושלמות הופכת אותנו למיוחדים יותר.

כמו שכתבת העולם יחסי.

אין כל בעיה בהשוואה לאחר.

הכי חכם והכי יפה יודע שזו אמירה בלבד ולמרות זאת זה עושה לו טוב.

לעשות טוב זו מטרה נעלה והלוואי שכולם היו עושים בה שימוש.

אני בלי לחשוב פעמיים אומר לשתי הבנות שלי (לכל אחת בנפרד) את הילדה הכי מתוקה בעולם ואני הכי אוהב אותך בעולם. הן מעולם לא תהו כיצד זה שתיהן הכי.

שלושת הילדים שלי מצחיקים ועם חוש הומור.

כל אחד בדרכו המאד מיוחדת. אחד שנון, השני הומור של התבוננות, השלישי גם וגם.

בגלל הידיעה שלהם על עניין ההכי אצלי, זה כבר הפך לבדיחה.

 .....אבל אני הכי מצחיק....

יום אחד הבת שלי קדחה לי במוח אחרי איזה בילוי משותף משפחתי בנסיעה הביתה....הייתי עייפה ואמרתי לה , טוב את הכי מצחיקה. היא ביקשה להקליט אותי.. הקליטה, ומאז בויכוח מי הכי מצחיק היא מוציאה את ההקלטה....

צטט: גמבה 2011-06-07 11:07:51

אנחנו פורות הבוקר :) בכל אופן מה שעולה לי כרגע זה ההשוואה למודל של יופי חוכמה....רגישות....מגיל מאד צעיר אתה מבין שיש מודל לאדם מוצלח בדר"כ לבן עשיר חכם ויפה ברמת החברה .....וברמת הפרט טוב כל אחד לפי איך שגידלו אותו....ואחת המשימות שלנו כבוגרים מתפתחים היא לגלות שאנחנו יפים חכמים ומוצלחים ללא קשר לאחר או למודל כל שהוא ....אני חושבת שאני עדיין סובלת משאריות של השוואה שלא תמיד מיטיבה איתי או עם סביבתי....בנוגע לבושה אצלי זה יותר מתקשר לנושא ההתפתחות המינית והמוסר....הייתי הולכת על הרצף של נחיתות -התנשאות כנדנדה......

זה בכוונה המילה בושה, כי זה מה שהנחיתות סוחבת איתה..... 

לא בטוחה שזה שייך לחינוך. אני חושדת שהתודעה האנושית היא תודעה משווה... כך הצלחתנו להבין חלקית את העולם במדעים, בתרבות ובאופן פרטי. הציג את זה יפה לואיס קרול בספר "עליסה בארץ הפלאות", איך לפעמים היא ענקית ולפעמים זערורית...

הכלל הוא שככל שיש לך יותר סיבות לא להיות מרוצה... אתה משווה יותר.
[אולי תימצא ההוכחה שתסתור את מה שאתה כבר יודע]

אימא שלי הייתה אישה מאד אובייקטיבית.

כשהיא אמרה לי שאני הכי חכם ויפה היא התכוונה לזה.

עובדה שהיא אף פעם לא אמרה לי שאני הכי גבוה...

אני נוטה לחשוב שמקרה הזה מדובר בעיקר בחינוך מין הבית.

מכירה הורים שחינכו את ילדיהם על ערכי ההתנשאות-וכך הם מתנהגים.

ראיתי גם משפחות אחרות שילדהם חונכו על ערכי הצניעות.

אצלנו בבית אף פעם לא השתמשו במושג אתה הילד הכי..חכם/יפה/מוצלח.

אלה שמתנשאים על אחרים חוטאים בחטא הגאווה.

חטא שגורם לאדם להיות בטוח שהוא צודק יותר/ חכם יותר/ או כל דבר אחר העיקר שיותר מהאחר.

נראה לי שזה נובע מאותו חוסר ביטחון שסובל ממנו האדם ואז הוא מוצא מפלט באני הכי...

בדר"כ אלא שמודיעים בתרועות שהם הכי יפים/שווים/חכמים אין בהם דבר מלבד חוסר ביטחון וחוסר שליטה עצמית.

התנשאות זה לגמרי גאוות יתר וזה מגעיל.

וגם אנחנו כחברה לא ממש אוהבים בלשון המעטה אנשים מהסוג הזה.

אני תמיד בוחרת לאמץ את הצניעות ולא רק כעיקרון.

זה מתחיל בדרכי חינוך מזיקות...אחת מהן היא ציפיות גבוהות ולחץ. במשפחות רבות בימינו ההורים שאפתניים והם מעבירים לילדיהם ציפיות גבוהות כשיטת חינוך. הם רוצים שהילדים יהיו תלמידים מצטיינים, ספורטאים מוכשרים ואנשי חברה תוססים. כשהילדים רכים בשנים, מצפים ההורים שהילד שלהם ישיג את בני גילו. אין זה נדיר לשמוע מפי אם, שבנה או בתה, התחילו לדבר בגיל מוקדם מאוד. לעיתים קרובות אפשר לשמוע אב המתגאה בכך שבתו או בנו, "מביאים" הביתה תעודה שכולה עשיריות. ילד, החי באווירה כזאת, תופס את החיים כמסכת ארוכה של תביעות. הפירוש שלו למצב זה הוא: "רק אם אני מצליח, או עומד בסטנדרטים הגבוהים, יש לי מקום במשפחה או בעולם". ילד כזה מסתובב בתחושה מתמדת של מתח ולחץ. הוא מרגיש כל הזמן שקידומו תלוי בהצלחה, כלומר בגורם חיצוני, שהרי הצלחותיו אינן תמיד תלויות בו. כדי שיגשימו הילדים את הציפיות הגבוהות, מפעילים ההורים לעיתים קרובות מידה רבה מאוד של לחץ. הרגשתם היא "אם אנחנו לא נלחץ הוא לא יגיע לשום דבר". הם מנסים בכל דרך אפשרית להביא אותו לידי כך שיעשה מה שהם חושבים שהוא צריך לעשות. "שב תכף ומייד להכין שיעורים! תראה לי את כל התשובות שכתבת ועד שהכל לא יהיה גמור, בצורה נכונה, לא תראה טלוויזיה! עכשיו, כשגמרת שיעורים, אתה צריך לנגן בפסנתר, אחר כך יש לך חוג קרמיקה, אתה מוכרח גם להספיק לשחק עם הילדים, כי ילד צריך להיות חברותי, ובערב לפני השינה, תסדר את החדר באופן מושלם, ותעשה את זה מהר, כדי שיהיה לך זמן גם לקרוא ספר לפני השינה!". הילד מסתובב בדרך כלל בתחושה מתמדת של מתח ולחץ פנימי, והוא יכול להגיב בשני אופנים עיקריים: או שינסה להתאים את עצמו לפעול תחת לחץ ולהגשים את הציפיות הגבוהות, דבר שיעשה אם הוא רוצה לשמור על היחסים הטובים עם הוריו או שהוא יוותר לחלוטין ויימנע מעשיה, מתוך תחושה שהציפיות הן כל כך גבוהות שהוא במילא לא יעמוד בהן, והלחץ הוא כל כך גדול, ששום דבר שהוא יעשה לא יהיה מספיק. יוצא מזה, שלחץ וציפיות גבוהות יכולים לגרום לעיתים לילד מסוים להשיג הישגים גבוהים, ולילד אחר שלא להתאמץ כלל, להיות פסיבי, ובכך להרגיז מאוד את הוריו. הבעיה היא שגם הילד המגיע להישגים גבוהים עלול לשלם מחיר כבד של לחץ פנימי מתמיד, הדוחף אותו למאמץ אין סופי, מתוך תחושת החרדה האומרת: "אם אני לא יכול להגיע לשיא, אז אני לא שווה כלום. אסור לי להיות בינוני בשום תחום. כי להיות בינוני זה להיות מאכזב". מאוד מסכימה איתך לגבי התוספת המיותרת 'הכי'...לדעתי רצוי לחזק ולעודד את הילד ללא כל השוואה לאחיו, לאחיינית או לבן של השכנה...להרבות בעידוד ולשקף לילד את ההתקדמות שלו בכל תחומי התפקוד ביחס לעצמו.