צטט: תמיד מחוייכת 2011-06-12 12:51:51

 משנת 2003 נהוג להשתמש רק במושג  ADHD , מבינים כי פעלתנות היתר יכולה להיות פנימית ובלתי נראית לעין,  באה לידי ביטוי במחשבות מרובות שאינן רלוונטיות לנושא הנלמד/המדובר.

 

מעניין, יש לך מאמר בנושא פעלתנות היתר למי שאינו H?

צטט: דורון א.פ. 2011-06-12 00:50:15

זה קשה. זה מתסכל. עושים הרבה דברים כמה פעמים. סוגרים את המכונית כמה פעמים, או שוכחים אותה פתוחה (כמו שקרה לי שלשום בסינמקס), נוסעים חזרה לכיוון ההפוך כשלא חושבים לרגע על הדרך, זורקים את המפתחות של האוטו עם המגש במסעדה לפח, יורדים בתחנה הלא נכונה באוטובוס, לא מגיעים לפגישות אלא אם כן הזכירו לכם באותו יום, חוזרים הביתה לקחת את מה ששכחת תמיד, ועדיין שוכחים משהו שם, שוכחים מיד את השם של כל בן אדם חדש שפוגשים, קונים את אותם דברים כמה פעמיים, מחפשים כל היום את העט והשעון והמשקפיים, והם בכלל במקרר, קוראים את אותו דבר כמה פעמים עד שנקלט בראש, זה קורה כל יום, כל הזמן. אני לא מאמין בריטלין, בהקלות שמקבלים בלימודים. צריך להתמודד עם העולם האמיתי. אפשר להגיע לא פחות רחוק מאנשים שאין להם את הבעיה הזאת. מנסיון אישי.

מהחיים:

הגיעה אמא למרפאה משולבת - משלימה עם מערבית באחד מבתי החולים בארץ. לא רוצה לתת לילד ריטלין בשום פנים ואופן. ניסו המון דברים. ילד בכיתה ד', שמן.

עשינו הכל: שיחות, תזונה, צמחים, דיקור, שיאצו.. נאדא. מגיע שלב שאומרים - אוקיי - לא מצליחים. אמרנו.

הרופא הציע כן לקחת ריטלין.

היה לה מאוד מאוד קשה אבל הסכימה. שבועיים ראשונים קשים של תופעות לוואי - בעיקר היו לו כאבי ראש - אבל אחרי...

"איך עשיתי לו את זה כל השנים האלה"??? אמרה לנו מאוחר יותר.

מילד דחוי הפך להיות מלך הכיתה. חברתית ולימודית גם יחד.

רוצה לומר - כל מקרה לגופו.

מי לריטלין, מי לקונצרטה ומי בלי כלום.

צטט: שמוליקיפiד 2011-06-12 13:40:05

צטט: תמיד מחוייכת 2011-06-12 12:51:51

 משנת 2003 נהוג להשתמש רק במושג  ADHD , מבינים כי פעלתנות היתר יכולה להיות פנימית ובלתי נראית לעין,  באה לידי ביטוי במחשבות מרובות שאינן רלוונטיות לנושא הנלמד/המדובר.

 

מעניין, יש לך מאמר בנושא פעלתנות היתר למי שאינו H?

גם אני אשמח להפנייה.

רואה הרבה ADD בלי הH.

צטט: שמוליקיפiד 2011-06-12 13:40:05

צטט: תמיד מחוייכת 2011-06-12 12:51:51

 משנת 2003 נהוג להשתמש רק במושג  ADHD , מבינים כי פעלתנות היתר יכולה להיות פנימית ובלתי נראית לעין,  באה לידי ביטוי במחשבות מרובות שאינן רלוונטיות לנושא הנלמד/המדובר.

 

מעניין, יש לך מאמר בנושא פעלתנות היתר למי שאינו H?

לצערי לא, אחפש ....

צטט: שיאצו, דיקור סיני 2011-06-12 15:53:33

צטט: דורון א.פ. 2011-06-12 00:50:15

זה קשה. זה מתסכל. עושים הרבה דברים כמה פעמים. סוגרים את המכונית כמה פעמים, או שוכחים אותה פתוחה (כמו שקרה לי שלשום בסינמקס), נוסעים חזרה לכיוון ההפוך כשלא חושבים לרגע על הדרך, זורקים את המפתחות של האוטו עם המגש במסעדה לפח, יורדים בתחנה הלא נכונה באוטובוס, לא מגיעים לפגישות אלא אם כן הזכירו לכם באותו יום, חוזרים הביתה לקחת את מה ששכחת תמיד, ועדיין שוכחים משהו שם, שוכחים מיד את השם של כל בן אדם חדש שפוגשים, קונים את אותם דברים כמה פעמיים, מחפשים כל היום את העט והשעון והמשקפיים, והם בכלל במקרר, קוראים את אותו דבר כמה פעמים עד שנקלט בראש, זה קורה כל יום, כל הזמן. אני לא מאמין בריטלין, בהקלות שמקבלים בלימודים. צריך להתמודד עם העולם האמיתי. אפשר להגיע לא פחות רחוק מאנשים שאין להם את הבעיה הזאת. מנסיון אישי.

מהחיים:

הגיעה אמא למרפאה משולבת - משלימה עם מערבית באחד מבתי החולים בארץ. לא רוצה לתת לילד ריטלין בשום פנים ואופן. ניסו המון דברים. ילד בכיתה ד', שמן.

עשינו הכל: שיחות, תזונה, צמחים, דיקור, שיאצו.. נאדא. מגיע שלב שאומרים - אוקיי - לא מצליחים. אמרנו.

הרופא הציע כן לקחת ריטלין.

היה לה מאוד מאוד קשה אבל הסכימה. שבועיים ראשונים קשים של תופעות לוואי - בעיקר היו לו כאבי ראש - אבל אחרי...

"איך עשיתי לו את זה כל השנים האלה"??? אמרה לנו מאוחר יותר.

מילד דחוי הפך להיות מלך הכיתה. חברתית ולימודית גם יחד.

רוצה לומר - כל מקרה לגופו.

מי לריטלין, מי לקונצרטה ומי בלי כלום.

 

אכן, כל מקרה לגופו, תרתי משמע.

אפרת, אמירה חשובה מאוד,  לכל אדם זכות להצלחה חברתית ולימודית.

 

 

 

 חבריי היקרים, לא הצלחתי למצוא מאמר חדש, כולם ממחזרים את כולם... מודה שחיפשתי רק בעברית ואולי זה חלק מהבעיה.

 כיום מתייחסים לתתי קבוצות וקיימות חלוקות על פי הסימפטומים הבולטים והנראים לעין, אך קיימים אנשים שאקטיביים מאוד בחשיבתם עד כדי היותם חסרי מנוח, מחשבותיהם נודדות פעמים רבות ולצופה מהצד נדמה כי הם פאסיביים וקשובים.

 מנסיוני, בנות רבות מאובחנות רק בכיתות י'-יא', שכן  לאורך השנים ישבו שקטות ולכאורה לא ניכרה פעילות היפר אקטיבית חיצונית ותלונותיהן על קשיים לא נפלו על אוזניים קשובות.

 הן מדווחות על מחשבות סרק  (הגורמות פעמים רבות לחרדות) וקושי רב להתמקד בנושא הנלמד.

 הן חשות עייפות ותשושות, למרות שלא נראה שהן היו פעילות יתר על המידה.

פרדוקס נוסף הוא,  שכאשר הן מגיעות לאבחון נוירולוגי ראשוני, ללא אבחון( דידקטי) ה"חושף" את הקשיים, עלול להיווצר הרושם שכלל אינן סובלות מההפרעה. והן...מאוד סובלות, אך יש "לחפש" את הסימפטומים באופן אחר מהמוכר לנו.

הערה נוספת-אני מוצאת קשר רב בין הפרעות אכילה אצל בנות לבין הפרעות קשב, ריכוז ו/או לקויות למידה.

תודה אפרת על העלאת הנושא, מקווה למצוא את המקום לפתח דיון בנושא