צטט: יעקב-- 2011-06-14 11:04:06
צטט: אספרסו כפול 2011-06-14 02:14:48
איפה אני? בוא אגיד לך.
בהנחה המוכחת שהעישון הורג:
באוויר השייך לך, כלומר בביתך, תעשה מה בראש שלך . תעשן, תרקוד french cancan, תכניס לעצמך גרזן במוח, תשרוף את הבית, תצביע ליברמן, תעשה באמת מה בראש שלך.
אצטער, כי אני מחבב אותך, אך לא אעז לפגוע בחרותך להזיק לעצמך.
אבל בשטח ציבורי, כלומר השייך לא רק לך אלא גם לי, אל נא תעשן, כי:
א. אני מכניס את העשן שלך לריאות שלי, ואיני מעוניין בכך.
ב. אם הפסקתי לעשן כי החלטתי לא להתאבד, אתה מהווה פיתוי שלילי בעליל.
ג. כשהבת שלי רואה ברנש סביר (חיצונית) מעשן, היא מקבלת את האקט כלגיטימי, ועלולה לחקות אותו.
אז נכון, זה טרנד מקובל , יעני bon ton להקניט נודניקים כמוני שלא מעוניינים שתתאבד לידי.
ולמרות זאת, אבקש ממך, המעשן-השאהיד : כבד אותי.
יעקב
נ.ב. בקטגוריות שלך, שכחת "החולים".
בעידן המודרני, הובחנו עשרות סיבות לקשיי נשימה. אסמה, אלרגיות, אי ספיגת לב או פשוט ריאות סתומות. ..... העשן חונק אותם. אבל למה לקלקל חגיגה...
ואולי תשתה קולה במקום, אה ?
אני חושב שאתה מסלף קצת.
אני לא מתכוון להכנס לדיון על נזקי עישון. בכלל... החיים זו הרפתקאה שאף אחד לא יצא ממנה חי.
במחלות ריאה לא חולים כל המעשנים, ובין אלה שחולים יש גם כאלה שלא.
אם אתה צדקן... הנימוק יהיה שהלא מעשנים חולים בגלל אלו שכן. הפאסיביים.
אתה נוסע במכונית? פקק ממוצע שווה חפיסת סיגריות. אז, נראה לך שאיזה רוכב אופניים זכותו להוריד את כולם מהכביש? ומה עם אנטנות סלולריות? שנפסיק לדבר בנייד? ומה אם דו תחמוצת הפחמן שכל הסביבה פולטת לכיוונך?
בקיצור... כולנו חיים בצפיפות והטולרנטיות צריכה להיות הדדית. מקובל עלי שבמקומות לא מאווררים לא צריך לעשן. ואם עדיין מפריע לך? תתרחק. אל תנזוף בי. [זה מה שהיית עושה אם הייתי סתם מסריח, לא?]
הבון טון הצדקני הוא דווקא העמדה שלך. תשמע את הטרמינולוגיה שלך... מתאבד, שהיד ומשחית הנפשות הטהורות של הילדים. לא מזכיר לך קצת את האידיאולוגיה הנאצית? גם הם חשבו שיהודים הם סרטן בגוף האומה הארית. אתה גם יודע לאן זה מוביל.
והרוב הצודק? תמיד ימצאו הר לטפס עליו. זה יכול להיות הילד המגמגם בכיתה אבל גם המעשן שסתם יצא מביתו.
אתה יודע... חלק מהמעשנים חיים כמעט כמו כל האנשים מהישוב.
ורק תחשוב איזה כלי ענק זה לראות את גישתך למעשן ולדעת כלכך הרבה עליך.
אמשיך ואחזק את דברי אספרסו בניתוח קליל של מרכיבי הדמגוגיה:
- עיוות הטענות של הצד שכנגד - הפיכת המתנגד לחוכא ואיטלולא, באמצעות עיוות טענותיו והצגתן באור מגוחך. "תרקוד קאנקאן, תצביע ליברמן".
- אנלוגיה שקרית - שימוש בדמיון כלשהו בין שני עניינים, כדי ליצור ביניהן הקבלה מלאה, תוך התעלמות מהבדלים מהותיים. למשל, "אין הבדל בין מעשן לבין שהיד", שמוביל להתלהמות "זה כמו פיגוע!" וכיוצא בהם.
- שימוש בפופוליזם - שליפת שפנים מהכובע - תרגיל תעתוע של קוסמים שמנוכס לשם צבירת היקסמות הרוב: "הבת שלי..." אין כמו ילד/ה קטן בכדי לאבד את הריכוז לטובת מניפולציות רגשיות לכשמסתתמים הטיעונים.
- השלכת הפרט על הכלל - הטעיה באמצעות ייחוס תכונה חיוביות או שלילית לגוף, התקפה רק לגבי חלק ממנו. בקונוטציה חיובית: "אני לא מעשן, כלומר אני אחראי". בקונוטציה שלילית: "אתה כן מעשן, כלומר אתה נגדי". וכן השוואה של חלק מסוים מגוף, לגוף אחר, על מנת ליצור הקבלה שקרית ומעוותת בין שני הגופים. למשל, "בעידן המודרני, הובחנו עשרות סיבות לקשיי נשימה. אסמה, אלרגיות, אי ספיגת לב או פשוט ריאות סתומות. ..... העשן חונק אותם". מבלי לקחת בחשבון שלפני מאה שנים רוב האוכלוסיה מתה משחפת (ריאות רבותי. ריאות), ושכלל הבעיות האקולוגיות מתייחס למזהמים אדירים (מפעלים, אתרי פסולת, כורים גרעיניים וכד') ולא למעשן יחיד.
- פטרונות - קביעת היררכיה שנשענת על הקטנת הזולת, במקום על טיעון בעל תוקף. ויתור על דיאלוג מובנה ומעבר להתנגחות. למשל: "ואולי תשתה קולה במקום, אה ?"
- טיעון בינארי - הנחה סמויה שיש רק שתי דעות אפשריות בנושא. לדוגמה, "בבית שלך או בשטח ציבורי". הטענה מתעלמת מהאפשרות שבית כל אחד עומד מול בית השני ואין קשר בין אחד הבתים לבין שטח ציבורי. שימוש מקובל בשיטה זו נעשה בסקרים, שבהן יש מספר מצומצם של תשובות, שלא מאפשרות להשיב באמת באופן שמשקף את כל הדעות הקיימות.
-
-
- כן. ההתנהלות בדיונים בהחלט מהווה חומר להבנת החשיבה של המשתתפים...
/null/text_64k_1#