צטט: אביטל מרמלשטיין 2011-06-17 11:06:22
שרון יקירתי,
אני מוצאת את התכנית הזו קשה לצפיה. קשה ועצוב לראות זוגיות הולכת ודועכת, מכורסמת לאיטה, ואת האינטימיות אובדת ונעלמת בתוך חיי השגרה, על העומסים והאתגרים הכרוכים בהם.
הקו המשותף שאני רואה בין שלושת הסיפורים הוא התסכול מהיעדר היכולת למצות את הזוגיות ולהינות מבן הזוג כמקור להזנה הרגשית ההכרחית לצורך הקיום האנושי. זה הרובד הראשון, הגלוי.
מתחתיו, יש את הקושי לראות ולהבין את ההזנחה שהביאה למצב, ולהפנים שעל מנת להפיק את המירב ממשאב אנושי רב ערך יש לשמור עליו ולטפחו.
הסיפור שהוצג טוב יותר מבין השלושה, לדעתי, הינו השלישי. זאת, משום שהיתה שם הצצה מעט מאוזנת יותר לדינמיקה הזוגית ולתרומה של כל אחד מהם למצב.
שני הסיפורים האחרים הוצגו באופן חד צדדי למדי, כאילו יש צד אחד שמזניח את השני, שנותר מתוסכל.
על מנת לשנות את המצב, נדרש להבין את הרבדים העמוקים יותר בסיפור הזוגי.
המסקנה העיקרית?
מקובל לחשוב שהשגרה היא האויב הגדול ביותר של הזוגיות.
אין ספק שיש לה תרומה משמעותית כגורם רקע.
ועם זאת, האיום העיקרי שיש להתגונן בפניו הוא הנטיה להזניח את מערכת היחסים ולקחת את בן הזוג כמובן מאליו.
זוגיות טובה היא נפלאה. אבל על מנת שהיא תהיה כזו, נדרשים מאמץ והשקעה מתמשכים ועקביים.
זוגיות טובה אינה משהו שמוצאים. היא משהו שעושים.
ארכאי ככל שזה ישמע על רקע הנטיה לדחות את המסורתי והקדום, החוכמה הגדולה הזו מצויה בנדרי הנישואין:
I, ____, take you, ____, to be my (husband/wife). I promise to be true to you in good times and in bad, in sickness and in health. I will love you and honor you all the days of my life. I, ____, take you, ____, for my lawful (husband/wife), to have and to hold, from this day forward, for better, for worse, for richer, for poorer, in sickness and in health, until death do us part.
סופ"ש נעים :)
כהרגלך, דארלינג, הטבת להסביר את המורכבות של הסיטואציה. (ואת עד 24 אצלי)..
אני לא שותפה לקושי בצפיה בתוכנית, אולי כי מטבעי, אני נוטה להביט לקושי בעיניים, ולנסות למנף אותו למקום של צמיחה ולא לחשוב שהוא לא קיים, ובהחלט מוצאת מקום רב ללמידה גם מהמקרה הפרטי שלי, וגם מהמקרים של אחרים בתוכנית ובכלל.. (מהבחינה הזו, אני רואה בתוכנית הזו מעין שעון מעורר שנועד לכולם, לשים לב למכשולים שקיימים בקשר, וממקום של מודעות, לנסות לנטרל במידת האפשר.. אגב, משהו שאני מוצאת את עצמי מהרהרת עליו לאחרונה: בעבר הרחוק, במסורת שבטית, אנשים היו מתכנסים סביב מדורה ושומעים צ'יזבטים או סיפורים שונים שזקני השבט היו בוחרים לספר, ומקישים מהסיפור הזה למקרה הפרטי שלהם. היתה במנהג הזה חוכמה רבה מאוד, בהיבט של בחירת הסיפור, והפיכתו "ללא אישי", כשמהצד השני, מי שהיה צריך להבין, הבין. סתם, נקודה למחשבה)
אני כמובן מסכימה לחלוטין עם האמירה שההזנחה והמובן מאליו הורסים כל חלקה טובה. :( ובכלל, ה"נוח" דופק אותנו בכל מובן וצורה..
מוכרחה לציין, שגרמת לי לחשוב על העדר האיזון שהוצג בתוכנית בקרב הזוגות, יש משהו בדברים.. אני סבורה שהיה חוסר איזון גם בהתיחס לזוג השלישי..
/null/text_64k_1#