איזה יופי זה לשמוע על ילדים שמגיעים לגיל הבגרות ומחליטים לשנות.

השאלה שלי היא:

איך הילדים האלה מתמודדים עד הקשיים שלהם עם עצמם ועם המערכת הקשה והנוקשה עד שמגיעים לשלב של ההתפכחות ולקיחת האחריות?

ההורים מותשים לא פחות לאורך כל הדרך.

ומה קורה עם הדימוי העצמי שלהם אחרי כל הערות והפגיעות לאורך כל השנים?

צטט: ג'יליישן 2011-06-18 22:08:20

איזה יופי זה לשמוע על ילדים שמגיעים לגיל הבגרות ומחליטים לשנות. אך השאלה שלי היא: איך מתמודדים עד הקשיים שלהם עם עצמם ועם המערכת הקשה והנוקשה עד שמגיעים לשלב של ההתפכחות ולקיחת האחריות. ההורים מותשים לא פחות לאורך כל הדרך.

ג'יליישן, את צודקת בהחלט. ההורים אכן היו מותשים וגם גבע היה פאסיבי ביחס לשינוי אפשרי.

כיום גם ילדים צעירים יותר, בגילאי 10-11 מגיעים לאימון, שכמובן  בנוי אחרת והתוצאות מעודדות מאוד.

לדעתי,  כבר בגן חובה יש להקנות לילדים כולם כלים לניהול עצמי, כאלו שיותאמו לגילם הצעיר.

הילדים לומדים מהו סינגור עצמי, יודעים למה הם זכאים מהמערכת, כיצד לבקש ומתי להיעזר בהורים וכד'.

כיום, יש לילדים יותר הזדמנויות לשנות, כבר בגיל צעיר.

אנחנו השגרירים שלהם, הסנגורים שלהם...עד שיטיבו לעשות זאת באופן עצמאי/חלקי.