פורסם ב - 00:40 29/03/11
נחמיה שטרסלר | הגברים בוכים בלילה
אם אתה רוצה להתאבד, אינך צריך להתאמץ יותר מדי. מספיק שתכתוב מאמר ביקורת על נושא כלשהו שקשור לנשים, ומיד יתנפלו עליך ארגוני הנשים מכל עבר, יכריזו שאתה חזיר שוביניסטי וידונו אותך לשחיטה - במובן המטפורי כמובן.
אבל מה לעשות שמדובר בסוגיה בוערת התובעת תגובה: הלחץ המסיבי שמפעילים ארגוני הנשים על פוליטיקאים, במאמץ למנוע את העלאת גיל הפרישה לנשים ל-64. בעקבות הלחץ הוקמה באחרונה ועדה הדנה בסוגיה.
עד שנת 2004, גיל הפרישה לנשים היה 60 וגיל הפרישה לגברים 65. אבל אז התברר שקרנות הפנסיה של ההסתדרות עומדות על סף פשיטת רגל ושהתחייבויות המדינה לפנסיה מעמידות את התקציב בסכנה. הפתרון שנמצא היה הלאמת קרנות הפנסיה והעלאת גיל הפרישה לנשים ולגברים. ביולי 2004 החל תהליך, שבו גיל הפרישה לנשים עולה בהדרגה ל-64 וגיל הפרישה לגברים - ל-67.
אבל בארגוני הנשים לא מרוצים. מסכימים שם להעלאת גיל הפרישה לנשים ל-62 (גיל הפרישה הנוכחי), אך לא ל-64. ראוי לדעת שאשה רשאית לפרוש בגיל 62, אבל אינה חייבת לעשות זאת. אם רצונה בכך, היא יכולה להמשיך לעבוד עד גיל 67 - פריווילגיה משמעותית שגברים אינם נהנים ממנה. יו"ר נעמת, טליה לבני, טוענת שנשים בגילים מבוגרים מוצאות את עצמן מחוץ לשוק העבודה. לדבריה, אם ייאלצו להמתין לקצבת הזקנה ולתשלום הפנסיה עד גיל 64 - הן יהיו נידונות "לחיי עוני".
אבל רגע, אבל מה עם הגברים? מי מייצג אותם? האם גברים לא עובדים בעבודות שוחקות, למשל בענפי הבניין והתעשייה? האם אין הם מופלים לרעה על רקע גילם בשוק העבודה? האם הם אינם נידונים ל"חיי עוני"? מדוע הם צריכים לעבוד עד גיל 67 ובכך לסבסד את הפנסיה לנשים? הצדק הטבעי אומר אחרת. תוחלת החיים של נשים בישראל היא 83, בעוד שתוחלת החיים של גברים היא 79. כלומר, נשים נהנות מעוד ארבע שנים בפנסיה ולכן הן צריכות לעבוד יותר שנים מגברים, כדי לממן את ארבע השנים הללו.
מכיוון שאני מפחד מארגוני הנשים, לא אטען שגברים צריכים לפרוש לפני נשים. כן אטען, שצריך להשוות את גיל הפרישה. אפשר להציע ששני המינים יפרשו בגיל 66. יש גם לפעול במרץ להשוואת השכר בין גברים לנשים. אם מעביד יידע, שאשה מסוימת אינה מוכנה לעבוד שעות נוספות, או שהיא תפרוש חמש שנים לפני גבר, זה בוודאי יקטין את סיכויי הקידום שלה לתפקידים בכירים ולכן יפגע בשכרה.
לפני ימים ספורים פירסם ה-OECD את הדו"ח השנתי שלו לעניין הפנסיה. הדו"ח ממליץ להאריך את מספר שנות העבודה של גברים ונשים כאחד. הסיבה לכך היא תוחלת החיים הגדלה. לכן צרפת העלתה באחרונה את גיל הפרישה בשנתיים. ה-OECD בדק ומצא, שעקב פרישה מוקדמת ועלייה בתוחלת החיים, כיום מספר השנים שבהן גברים נמצאים בפנסיה (מפרישה ועד מוות) הוא 16.5 בממוצע, ואילו אצל נשים תוחלת החיים בפנסיה מגיעה ל-21.6 שנה. מדוע הן מרגישות מקופחות ולא הגברים? ה-OECD ממליץ להעלות את גיל הפרישה לגברים ל-66.6, ואת גיל הפרישה לנשים ל-65. אצלנו ההמלצה כבר מיושמת בנוגע לגברים, מדוע לא ליישם אותה גם בנוגע לנשים?
מאבקן של הנשים להשגת שוויון ראוי לתמיכה. הוא הואץ באמצע המאה ה-19, עם המהפכה הסוציאליסטית שחרתה על דגלה את ערך השוויון. אצלנו הוא נהפך למשמעותי החל משנות ה-70, עם הקמת ארגונים שפועלים לקידום זכויות נשים. אבל שוויון זכויות הולך ביחד עם שוויון חובות. לכן ראוי לקחת דוגמה ממדינות שבהן השוויון בין גברים לנשים הוא הגדול ביותר - סקנדינוויה. שם גיל הפרישה לנשים נע בין 64 ל-66.
נעמת אמנם מופקדת על קידום ענייני הנשים - אבל לא צריך להיות חזיר שוביניסטי כדי להבין, שבמקרה הזה הנשים לא רק שאינן מופלות לרעה, הן אפילו מופלות לטובה.
/null/text_64k_1#