תמני שחור (הטעות במקור)
יש לי בגוף סיסמוגרף טבעי. אני מזהה מיד מגלומנים שמרוכזים כל כולם בניסיון להראות לסביבה עד כמה הם חכמים ומדהימים.
היום התוודעתי לעוד אחד כזה, "תמני שחור", הוא מכנה את עצמו.
מביך עד אימה.
אילו לא התיימר לייצג אותי מול הממשלה הייתי משועשעת מכל העניין ומדלגת עליו בקלילות עם כיסא הגלגלים שלי. אבל זה לא המצב.
מכתבים הוא כותב ביחד עם עוד כמה שהחליטו שהם מייצגים את הנכים, פגישות ...הוא מנהל, כנסים הוא מכנס, הודעות מתלהמות הוא כותב בפורומים, מקושטות בסימני קריאה ובאייקונים, ושלוש נקודות וסוגריים עגולים ומרובעים שבתוכם הוא זורק קביעות נחרצות. נביא זעם, שזורק לנו את האמת בפרצוף ללא כחל וסרק. רק הוא, באמת הנוקבת שלו, יושיע אותנו ויביא מזור לכאבם של הנכים.
יש לו מאגר של מילים יפות שהוא שולף, מעין כרטיס ביקור שאמור להציג אותו בעינינו כמשכיל:
"עוד ניסיון אווילי של נכה", הוא כותב על מכתבו של קובי כהן לסמנכ"ל הביטוח הלאומי.
"אווילי" נשמע נהדר, לא? הוא ודאי אומר לעצמו ובטוח שכולם נפעמים ממנו כמוהו. ואז הוא זורק גם כמה עקיצות בסוגריים, כמו "(מעניין)", ואייקונים של סימני קריאה בירוק ושל סימני שאלה בכתום. שילוב יפה של צבעים. אפשר להעריך אותו על ההשקעה.
ואני קוראת את דבריו של התימני השחור, וחושבת שלא אכפת לי אם זה תימני שחור, מרוקאי, גרוזיני, עיראקי, פרסי, רומני, אשכנזי. לא אכפת לי מאיזו עדה הוא, לא אכפת לי מה צבעו - העיקר שיהיה בן אדם.
התימני השחור מביך אותי. אני לא סומכת עליו, לא רוצה להשתייך לקבוצה שלו, לא רוצה שיקשרו אותי אליו. אני רוצה לבוא לממשלה, לביטוח הלאומי, ולהגיד להם: "הוא זה הוא. אני לא קשורה אליו".
ואז תבוא הפקידה הבכירה מהביטוח הלאומי ותכריז: "על פי החוק החדש את לא זכאית".
"אני לא זכאית למה?" אשאל אותה.
"את לא זכאית וזהו".
"אבל זה לא יכול להיות. מה קרה?"
"תשאלי את התמני השחור", היא תשיב ותמהר להתחפף משם.
"רגע, זאת טעות, בכתיב התקני צריך להוסיף יו"ד אחרי ת'" , אני צועקת אחריה.
"הטעות במקור", היא תצעק בחזרה.
______________________________
נכתב על ידי עינת קדם
הוספת תגובה על "תמני שחור (הטעות במקור)"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה