קרה לי כמה פעמים.
מתרחק. בלי שום היסוס.
יש לי המון "מידות מושחתות". זה, עדיין לא.
ואנסה להסביר למה לא, בכמה מישורים.
יש בנו יצר מובנה "להרוס", אבל האדם החושב מנסה לרסן יצר זה.
אני נדלק (ברמה כלשהי) על אשר רעי. או סתם אשת שמוק נייד.
אם ממש ממש אתאמץ, סביר שאצליח להפריד ביניהם. זו לא חכמה.(המקרה ההפוך עוד יותר קל...)
אני לא יודע אם במבחן אמת, ייצא מזה זוגיות או סתם זיון.
מה שבטוח, הוא שאחסל את הזוגיות שלהם.
למה זה טוב ? להוכיח לעצמי או לחברה שאני גבר גבר? אולי אוכיח שאני אידיוט אידיוט ?
נפש האדם נמשכת ל"אסור" שמאבד כל משיכה כשהופך ל"מותר".
כבר בשבטים במערות קרומניון לפני 30000 שנה, החליטו כמה החלטות שכינו חוק, מוסר, מסורת, מצפון... והמטרה הייתה לשמור על המשך קיום השבט. לקיחת אשת השכן או כלי העבודה שלו או אבני האש שברשותו גרמו תמיד לכסח המוני ולא ממש תרמו לשימור השבט...
היה אחד, בן אלישר שמו, שגריר ראשון שלנו במצרים. היה לו זקנקן של תיש ליכודניק.
התאהב באחת ושמה דיצה. נשואה. שניהם התגרשו. אהבה גדולה, בוערת. התחתנו.
אחרי כמה שנים, התיש נהיה שגריר בפריז. מצאו אותו מת בבית זונות, בורדל בלע"ז, בפריז, באמצע קיום מצווה.
זה היה שווה פירוק שתי משפחות ?
יעקב
/null/text_64k_1#