גוף האישה ההרה עובר שינויים רבים מדי חודש בחודשו, עקב השינויים ההורמונליים.

ביחד עם העלייה בהורמונים שנמצאים בשיאם בזמן הביוץ, משתחרר גם הורמון ה"רילקסין" (ההורמון המשחרר). הורמון זה מרפה את הרצועות שמחזקות את מפרקי האגן. מטרת ההורמון להכין את האגן לקליטת הריון. שחרור מפרקי האגן גורם בין היתר לשחרור מפרקי עצם העצה(pubis) עם עצמות האגן.

דרך עצם העצה עוברים עצבים רבים לאזורים שונים כמו הרגלים, האגן, איברי הרבייה, שלפוחית השתן ואזורי המין.

עצם העצה היא הבסיס של עמוד השדרה, לכן אם נוצרות תת תזוזות של עצם העצה במקום אחד או יותר, היא לא תיתן תמיכה טובה לעמוד השדרה. תת תזוזה היא תזוזה מזערית (יכולה להיות גם רק של מילימטר אחד או שניים) – אבל היא עלולה ליצור בסיס לא מאוזן לעמוד השדרה, ולשנות את הלחץ על העצבים בהתאם. הבסיס משפיע על כל המגדל – הבעיה של מגדל פיזה היא בבסיס, שם מתחיל העיקום, למרות שאת השפעותיו רואים יותר בקצה.

חוסר יציבות זו של עצם העצה יכול ליצור תחושת חוסר ביטחון בגוף אצל האישה שחווה אותו. הבעיה שנשים רבות נתקלות היא חוסר ההבנה והסובלנות של החברה (כולל נשים אחרות) לתופעות אלו ולהשפעותיהן, ולכן נשים רבות מסתגרות בעצמן בזמן זה.

גוף האישה ובעיקר האגן שלה דורשים תנועה רבה על מנת לשמור על כושר ההתאמה של האגן למצבים משתנים. הבעיה באורח החיים הנהוג בעולם המערבי הוא שאנחנו מרגילים חוסר תנועה ומצבים נייחים – שהם בדיוק ההפך מתנועה.

הבעיה שתת תזוזות (= מנחים לא נכונים)  אלו יכולות גם לשנות את הלחץ על העצבים ולפגוע בתפקוד האיברים אליהם מובילים אותם עצבים. הפגיעה העצבית אותה הכי קל לנו להבין היא כאב. אולם כאב יכול לעיתים להופיע רק זמן רב אחרי תחילת הפגיעה העצבית. פגיעה עצבית יכולה להשפיע בדרכים שונות רבות כמו שינוי בחום הגוף, שינוי בקצב הדופק, בעוצמתו, שינוי ברמת ההזעה, פגיעה במערכת החיסון, כאבי ראש וסימנים רבים אחרים מהם סובלים אנשים מדי יום.

עם קליטת הריון, המצב אף "מחמיר". ההורמונים ממשיכים להשתחרר. הרפיון של האגן עולה, והתמיכה בעמוד השדרה נפגעת. במצב זה איזון האגן משתנה מדי יום ואף מספר פעמים ביום. זה  יכול להסביר את שינויי הביטחון של האישה בגופה ומאידך יכול להסביר את השינויים לעיתים הקיצוניים במצבי הרוח של נשים בהריון.

חוסר איזון של האגן יכול לגרום לקושי תנועתי של העובר והשיליה ברחם, ולהפריע בהמשך לעובר/וולד להתייצב במצב נכון ליציאה לעולם.

המפרקים שיכולים לפגוע בהתהפכות העובר הם שני מפרקי עצם העצה עם עצמות האגן (מפרקים אלו נמצאים בחלקו העליון של הישבן – מתחת שתי גומות החן שבגב התחתון) והמפרק הקדמי (פוביס).

מפרק הפוביס עוצר את ירידת העובר אל תעלת הלידה. חוסר תנועה מוחלטת שלו יכול לפגוע בהתהפכות העובר והגעתו למצב נכון ללידה (מצב ראש). סמוך לפני תחילת תהליך הלידה, נפתח מפרק הפוביס והעובר יורד את תעלת הלידה.

עצם העצה דוחפת את העובר בתנועת מניפה כלפי מטה והרחבה נוספת של מפרק הפוביס ולחץ העובר/וולד גורמים לאט לאט למחיקה של תעלת הלידה, יציאת העובר ו.... מזל טוב!!!

תת תזוזות במפרקי עצם העצה עם עצמות האגן יכולות לגרום לשיבוש הלחץ על עצבים רלוונטים, ולפגיעה באיכות הצירים (צירים לא אפקטיביים – לחץ תוך בטני שאינו מספיק חזק על מנת לייצר לידה). כיוונון מפרקים אלו יכול להפוך צירים לאפקטיביים.

בבתי חולים נהוג לתת במצב כזה זריקת פיטוצין (אני מכנה אותה פיצוצים)  שמחזקת את הצירים.  הזריקה יוצרת תחושות לחץ אדירות בתוך הבטן, ורק נשים שעברו לידות עם זריקות זירוז, מבינות  על מה אני מדברת.

תת תזוזה של המפרק הקדמי, יכולה לעצור את התקדמות ההריון. שוב בבתי חולים במצב כזה נותנים פעמים רבות זריקת זירוז (פיטוצין) או שהולכים לניתוח קיסרי.

לאגן מאוזן, קל יותר לקלוט הריון ולשמור עליו. לאגן מאוזן קל יותר להגיב לשינויים הרבים שעובר גוף האישה בהריון. שינויים אלו שונים מאישה לאישה ומהריון אחד לאחר.

ע"פ מחקרים כתוצאה מאימוני כושר בתקופה זו, ניתן לראות כי נשים בריאות יותר וחזקות יותר, ולכן פחות אשפוזים מיותרים, פחות אפידורל וזירוזים, פחות מצוקה עוברית, פחות קיסרי ויותר טבעי, התדמית האישית עולה, התמודדות קלה יותר עם ההריון וירידה במתח, חזרה לגיזרה בצורה מהירה וקלה יותר לעומת נשים שלא התאמנו במהלך ההריון. ע"פ מחקרים יש ירידה של 35% באפידורל לנשים שעסקו בפעילות גופנית במהלך תקופה זו, כמו כן יש ירידה של 25% בניתוחים קיסריים, וירידה של 15% במצוקה עוברית.

לאחר הלידה  מרכז הכובד בגופה של האישה משתה שנית, ושוב צריך האגן להתאים את עצמו לשינויים. אני מגדירה את שלב זה כטרימסטר רביעי, ההורמונים והשינויים עדיין קיימים ועל כן יש לקחת בחשבון את 3 החודשים הללו כחלק מתהליך ההריון עצמו. ע"פ הרמב"ם משכב לידה נמשך כשנה! ועל כן אל לנו להתייאש גם אם לא התאמנת לפני ההריון או בזמן ההריון, זהו זמן מעולה להתחיל, ההורמונים עד שנה לאחר הלידה עדיין פעילים ולכן ניתן להגיע לתוצאות טובות יותר. בהריון לא ניתן לראות שינוי מהותי, הבטן עולה ועולה, תוצאות האימון במהלך ההריון מורגשות בשלושה מישורים: פסיכולוגי, פיזיולוגי, ושרירי השלד, אך התוצאה הכי מורגשת היא במהלך הלידה עצמה. ואילו לאחר הלידה אין כבר בטן ועל כן השינויים ניכרים לעין ולא רק להרגשה האישית שלא פחות חשובה.
 
לא כל התרגילים שניתנים במהלך ההריון מתאימים לנו, כל אישה וההריון שלה וכמו כן מבנה הגוף שלה. במידה ויש אי נוחות  בזמן התרגיל באזור הטבור/מפשעות אל לנו להתעלם מכך!!! יתכן כי התרגיל אינו מתאים, עוצמה, משקל, זווית... סימנים נוספים הם כאבים בצלעות ובגב התחתון. מתן תרגילים בהם האגן מקובע בשל היותו לא יציב בהריון. לכן עלינו לקחת את הטוב ביותר עבורנו, מישהו שיהיה שם בשבילנו ילווה וינחה אותנו, יבין אותנו.

בברכה,

למפל אלינור