מאת: דר' נמרוד פיק

במהלך השנים, נשים רבות סיפרו לי על יחסי מין שהן קיימו כביכול בהסכמה, או לפחות בלי התנגדות אקטיבית; ובכל זאת, הנשים הללו מצאו את עצמן מרגישות גועל ושינאה עצמית אחר כך, מרגישות מחוללות ומנוצלות. הבעיה הזאת נפוצה בעיקר, אבל לא רק, אצל נשים שעברו תקיפה או ניצול מיני בעבר, בין אם בילדותן או בחייהן הבוגרים. אנסה להסביר מה קורה לנשים אלה בעזרת טקסט קצר שתירגמתי מתוך הספר "טראומת הבגידה" מאת ד"ר ג'ניפר פרייד (Jennifer Freyd: Betrayal Trauma. Harvard University Press, 1996)

אנשים שעברו ניצול או תקיפה מינית עלולים לסבול מ"פגיעה קשה ביכולת להסכים בצורה חופשית לפעילות מינית. כלפי חוץ", מסבירה פרייד, "ייתכן שזה ייראה כאילו הם מקיימים יחסי מין בהסכמה, אך למעשה לא מדובר בהסכמה אמיתית. איך סקס יכול להיראות בהסכמה, אבל לא באמת להיות בהסכמה? [...] אפילו במקרים בהם לא קיימים פערי כוחות משמעותיים [כמו בין ילד למבוגר, עובדת ובוס וכד'], סקס שנראה בהסכמה עלול לא להיות בהסכמה.


"המנגנונים הנפשיים המעורבים בקבלת החלטות בנוגע לסקס והסכמה לסקס הם כנראה רבים מאוד, אבל לשם הפשטוּת נקרא לאוסף המנגנונים האלה "מנגנון החלטה על סקס בהסכמה", או מהס"ב. המהס"ב הוא מערך של פונקציות נפשיות, שבהיעדר לחץ חיצוני מאפשר לאדם לקבל החלטה אם להשתתף בפעילות מינית (או אם להמשיך להשתתף בפעילות מינית, כיוון שהמנגנון הזה צריך להמשיך לפעול גם במשך כל הפעילות המינית עצמה). ב'לחץ חיצוני' הכוונה היא לא רק להפעלת כוח פיזי ממשי או מרומז או ללחץ פסיכולוגי בוטה, אלא גם לצורות העדינות יותר של פערי כוחות.


"סקס בהסכמה מתאפשר רק כשמתקיימים שני תנאים הכרחיים, שאף אחד מהם הוא לא מספיק בפני עצמו: הסיטואציה צריכה להיות נקייה מכל לחץ חיצוני [פיזי או פסיכולוגי], אפילו לחץ קל; ולכל משתתף צריך להיות מהס"ב מתַפקד. מהס"ב פגום עשוי להיות הסיבה לכך שאנשים מסויימים חשופים כל כך ללחצים חיצוניים קלים יחסית. נשים שעברו התעללות או ניצול מיני חשופות להתעללות וניצול נוספים בהמשך חייהן יותר מאשר נשים שלא עברו מעולם חוויות מסוג זה.

"כשהמהס"ב פועל באופן מלא, הוא מקבל מידע עשיר ומקיף: הוא מודע באופן מלא לכל ההיבטים של המציאות והסיטואציה. הוא גם מפיק מידע עשיר ומקיף: התחשיב שעושה המהס"ב קובע פרטים מאוד מדוייקים לגבי הפעילות המינית שתתבצע. יתרה מזאת, לדעתי, מהס"ב שפועל באופן מלא מפיק מחשבות ודימויים מודעים בנוגע לתשוקה מינית והעדפות מיניות בצורה שניתנת לניסוח מילולי ולשיתוף עם הזולת.


"כשהמהס"ב אינו פועל באופן מלא, אנשים מתנתקים בצורות שונות (כלומר, העיבוד הנפשי הנורמלי נכשל, ומה שעובר עיבוד לא מצליח להתנסח במחשבות ודימויים ברורים ומודעים). אני חושדת שחלק עצום מהמפגשים המיניים בחברה המערבית מתרחשים בין אנשים שאין להם מהס"בים המתפקדים היטב, וכתוצאה מכך גם בלי הפעלת לחץ חיצוני לאנשים אלה אין את החופש הפנימי להגיד כן או לא.


"מה עם הפרטנר הפוטנציאלי של אדם שייתכן שהמהס"ב שלו פגום? האם לאנשים יש מחוייבות חוקית, מוסרית או אתית להעריך את המהס"ב של הפרטנר/ית שלהם (במלים אחרות, האם הם אחראיים לקבוע אם היא מסוגלת לעשות החלטה חופשית)? כשאדם הוא שתוי, אנחנו מבינים מייד שייתכן שהוא או היא עלולים לא להיות מסוגלים לקבל החלטה חופשית לגבי קיום יחסי מין. אנחנו מבינים, גם אם אנחנו לא מנסחים את זה במפורש, ששיכרות עלולה לפגוע באופן זמני בתפקוד המהס"ב, ושכללי ההתנהגות האחראית מכתיבים שלא ננצל מינית אישה שתויה. אבל שכרוּת היא משהו שקל יחסית לזהות.


"כשהמהס"ב פגוע בגלל תקיפה מינית בעבר, כל הנושא של זיהוי ואחריות נעשה יותר מורכב. יש גם עוד שאלות, כמו: מה אם המהס"ב של איש או אישה צעירה עדיין לא לגמרי מפותח אבל הגיל הכרונולוגי שלה הוא מעל הגיל המוגדר בחוק כבעילת קטינה? מה לגבי דרגה -- אם האדם רק קצת שתוי; רק קצת לא בוגר; רק קצת פגוע מניצול מיני בעבר? אין לי את התשובות (ואני מתארת לעצמי שהן יהיו שונות אם השאלה היא לגבי אחריות חוקית או בין-אישית), אבל השאלות הללו צריכות להישאל. אם אנחנו מתמקדים רק בשאלה אם הופעל כוח או לחץ חיצוני בזמן הפעילות המינית, אנחנו מחמיצים גורם אחר, לא פחות חשוב, לסקס שאינו בהסכמה, הגורם הפנימי.


"השכיחות הגבוהה של מהס"ב פגוע עשויה גם להסביר את השכיחות של פעילות מינית דמויית-טרנס, מצב שמאפשר כל מיני סוגים של מעשים פוגעים, כולל שימוש בסקס כאמצעי של אלימות. נראה שהמערכת המינית, ההתנהגותית והפיזילוגית, עשויה לתפקד ביעילות רבה גם כשהאדם נמצא במצב של דיסוציאציה, ושמצבי תודעה דמויי-טרנס בזמן סקס (ופעולות אחרות, טקסיות וחזרתיות) הם נפוצים מאוד.


"למה המהס"ב של כל כך הרבה אנשים פגוע חלק גדול כל כך של הזמן? את התשובה אני חושבת שאפשר למצוא בשיעורי התקיפה המינית [אחת מכל שלוש בנות נופלת קורבן לתקיפה או ניצול מיני בילדותה, ולפחות אחד מכל שבעה בנים], ובאופן כללי יותר בתהליך חיברוּת לא בריא אך נפוץ מאוד, ששורשיו בתוך המשפחה. הבעיה של מהס"ב פגוע קשורה לדעתי לפגיעה במנגנונים התומכים בקבלת החלטות בנוגע לאמון [...] יוצא מכך, שמהס"ב פגוע הוא לא סימן לפגם אלא סימפטום של טיפול לא-נאות שאותו אדם קיבל, לרוב בילדותו, ושעלול להיות מקור לבעיות מתמשכות  [...] כמו במקרה של מנגנוני בניית-אמון פגועים, אני מאמינה שמנגנונים נפשיים פגועים הקשורים לקבלת החלטות על סקס בהסכמה ניתנים לתיקון וריפוי בעזרת תמיכה מתאימה"