צטט: קֶרֶן אוֹר 2011-07-09 09:46:20

מכל האמור לעיל, שימו לב לנימוקיה של גאיה קורן, תחת הכותרת "אתם לא מסוגלים":

"גברים לא מסוגלים באמת לגדל ילדים. הם נורא רוצים..אבל בת'כלס לא מסוגלים להתמודד...אני שומעת לא מעט גברים שמיללים כמה קשה להם להתעורר בבוקרבלי לתת נשיקה לילד. אני בספק כמה מהם זכרו לתת לילד את הנשיקה הזו עוד כשהיו נשואים."

והשיא: "כיום ילד בן 6 הולך אוטומטית עם האמא במקרה של גירושין, כי ילד עד גיל 6 - או עד גיל 56 - צריך את אמא שלו. הוא צריך מקור נחמה, מישהי שמסגלת להתמודד עם מכאוביו, שקולטת איך הוא מרגיש עם כל נים שזע בפניו. גברים לא מסוגלים לכך. זה גנטי, יצר מולד, שאינו קשור למידת האהבה שהורים חשים אל ילדיהם".

הטענות השקריות, המרושעות והנבזיות האלה מדברות בעד עצמן. כשזה מגיע לנימוקים גנטיים, הן גם נהיות גזעניות.

 

 נילי שלום

כל מילה בסלע. זו בדיוק הצרה  בעלות דעות כשל גאיה קורן יצרו את המצב החוקי,

לכן אין כל פלא ברצותן להנציח את המצב הקיים. אלא שהמצב הקיים גורם לשואה

חברתית לדורות והיא תאכל כל חלקה טובה בחברה הישראלית.

צטט: ת מ ר . 2011-07-09 11:48:17

צטט: קֶרֶן אוֹר 2011-07-09 09:32:19

נכונות ההורים להילחם זו בזה היא תוצאה ישירה של המצב הקיים בו האם יודעת שכל הקלפים לטובתה, והאב - שאין לו מה להפסיד. כאשר העיצה המשפטית הראשונה שמקבלת אשה שמבקשת להתגרש היא "תתלונני על אלימות" גם כאשר היא מצהירה שמעולם לא היתה אלימות, מתחיל להתגלגל כדור שלג שקובר את כולם תחתיו.

לכן צריך להתנהל הליך גישור הוגן, בו מי שיערים קשיים ולא יהיה מוכן להתפשר, יוחלט בשבילו, כפי שהיום מחליטה פקידת הסעד. רק שכיום זה לרוב באופן חד צדדי לטובת האם. כך מראש יהיה לצדדים פחות חשק להילחם, ויגדל הסיכוי להשגת הבנות והסכמות.

 

 

חוששתני שנכונות ההורים להלחם זה בזה היא תוצאה של המצב הריגשי הקשה בגירושין ותקשורת דרך עורכי דין במקום תקשורת ישירה, אותם עורכי דין שמייעצים להגיש תלונות שוא.

כמו שכתבת, מי שיערים קשיים ולא יתפשר - כלומר בדיוק הזוגות האלו שעבורם מופעלת אוטומטית חזקת הגיל הרך, מישהו יחליט. מי יהיה המומחה שיחליט ? סביר להניח שאותן פקידות סעד... איך תתבצע ההשפעה על השופטים ופקידות הסעד, באמצעות אותן תלונות שוא שאמורות להכפיש את הצד השני ולתת יתרון לצד המכפיש.

אז מה הועילו חכמים ?

לדעתי, צריך לחייב כל זוג שפותח בהליכי גרושין, להשתתף בסדנת תיקשורת מיוחדת לגרושים שבה יציגו בין היתר את הנזקים האיומים שהמלחמות גורמות לילדים ואת החשיבות בשני הורים שפויים ומתפקדים.

שוב, לא מדוייק.

חוק חזקת הגיל הרך מופעל אוטומטית כלפי כולם.

אופצית תלונת השווא גם היא "כמעט אוטומטית", כאשר מצד אחד עורכי דין משתמשים בזה ככלי באסטרטגית הגירושין ומייעצים ללקוחותיהן להגיש תלונות כאלה, ומצד שני החוק מגן על נשים כאלה, גם כשתלונה הוכחה כשקרית.

אחד התיקונים בחוק שאנו ב"הורים ושווים" דורשים, הוא ביטול החסינות הזו וענישה חמורה לכל מגיש תלונת שווא, גבר או אשה. למעשה, הצעת חוק כזו הוגשה ע"י ח"כ יוליה שמלוב-ברקוביץ' לכנסת בקריאה טרומית בחודש מאי.

הצעתך בעניין הסדנא מבורכת. אנחנו מציעים תהליך גישור הוגן על חשבון המדינה בכל תהליך גירושין. מי ינהל אותו? למשל כל אותם עורכי דין שימצאו עצמם חסרי תעסוקה כשלא יהיה במי להילחם..

צטט: ofer309 2011-07-09 18:07:43

צטט: קֶרֶן אוֹר 2011-07-09 09:46:20

מכל האמור לעיל, שימו לב לנימוקיה של גאיה קורן, תחת הכותרת "אתם לא מסוגלים":

"גברים לא מסוגלים באמת לגדל ילדים. הם נורא רוצים..אבל בת'כלס לא מסוגלים להתמודד...אני שומעת לא מעט גברים שמיללים כמה קשה להם להתעורר בבוקרבלי לתת נשיקה לילד. אני בספק כמה מהם זכרו לתת לילד את הנשיקה הזו עוד כשהיו נשואים."

והשיא: "כיום ילד בן 6 הולך אוטומטית עם האמא במקרה של גירושין, כי ילד עד גיל 6 - או עד גיל 56 - צריך את אמא שלו. הוא צריך מקור נחמה, מישהי שמסגלת להתמודד עם מכאוביו, שקולטת איך הוא מרגיש עם כל נים שזע בפניו. גברים לא מסוגלים לכך. זה גנטי, יצר מולד, שאינו קשור למידת האהבה שהורים חשים אל ילדיהם".

הטענות השקריות, המרושעות והנבזיות האלה מדברות בעד עצמן. כשזה מגיע לנימוקים גנטיים, הן גם נהיות גזעניות.

  

  נילי שלום

כל מילה בסלע. זו בדיוק הצרה  בעלות דעות כשל גאיה קורן יצרו את המצב החוקי,

לכן אין כל פלא ברצותן להנציח את המצב הקיים. אלא שהמצב הקיים גורם לשואה

חברתית לדורות והיא תאכל כל חלקה טובה בחברה הישראלית.

עפר, זו בדיוק הסיבה שמטה הפעולה שלנו לשויון הורי - "הורים ושווים" הוקם - לשנות את זה.

אנחנו שואפים שיצטרפו אלינו לא רק בעלי עניין ישיר אלא כל מי שעתידה של החברה חשוב לו.

כי כולנו בעלי עניין.

 

כתובתנו בפייסבוק -  

http://on.fb.me/jcDu3O

 שם תוכלו להצטרף לרשימת הדיוור שלנו ולהתעדכן בפעילות.

 

כי כולנו בעלי עניין.

 

צטט: ת מ ר . 2011-07-09 00:45:11

צטט: שמוליקיפiד 2011-07-08 11:41:05

צטט: ת מ ר . 2011-07-07 18:44:29

דעתי שהנימוק "אתם לא מסוגלים" הוא נימוק אידיוטי ועל גבול הגזענות.

ישנם נימוקים אחרים שתומכים בחוק חזקת הגיל הרך, והראשון שבהם הוא שתהיה איזה שהיא ברירת מחדל שתכתיב את צורת ההתנהלות בתקופה הראשונה אחרי הפרדה, במצב שבו שאין הסכמה בין ההורים ואין תקשורת בין ההורים.

פשוט, כי בלי שום קשר ליכולת התפקודית של ההורים, בלי מנגנון שיסדיר את המינימום הבסיסי, הילדים יפלו בין הכיסאות. בשורה התחתונה צריך לדעת מי מגיע לאסוף את הילד מהגן ביום מסויים.

הצעת חוק שאומרת שכל דבר יכנס לדיונים משפטיים היא בעייתית, כי הדיונים האלו נמשכים תקופות ארוכות ומפרנסים מצויין עורכי דין שלא ממש פועלים לקיצור ההליכים.

מצד שני, כדאי בעיני שברירת המחדל יהיה מודל משותף ומוגדר היטב שמי שיחרוג ממנו יענש בכך שהמשמורת תעבור אוטומטית להורה השני. במודל הזה, הסדרי ראיה צריכים להיות חובת האבות והאימהות ולא זכות. נראה לי שמודל כזה "יסייע" לשני הבריונים שמתקוטטים על גבו של הילד, לפעול יחד בצורה מכובדת.

וכשזוג הורים נשואים להפליא רבים בינהם כל הזמן, יש מי שיקח את הילד לגן ויסדר את המינימום הבסיסי?

האם עדיין לא ברור שאבא שנלחם על זכותו להיות הורה שווה שיעשה קצת יותר מהמינימום הבסיסי?

חוק הגיל הרך אינו מתייחס לתקופה הראשונית, החוק כוללני ומאפשר לנשים לסחוט את הגברים בתמורה לראיית הילד. באופן לא מפתיע דווקא הגברים שמעוניינים באמת בשיתוף הם אלה שנסחטים.

 

בדרך כלל, ברוב מכריע של המקרים, גם בבתים שלווים וגם בבתים שהשלווה לא ממש שוררת בהם, מי שלוקח אחריות על המינימום הבסיסי זו האם, היא זו שעובדת במשרה חלקית או משרה תובענית פחות שמאפשרת לה להתפנות לילדים ולכן היא גם זו שתלויה כלכלית בגבר - כך שחוק חזקת הגיל הרך קובע ברירת מחדל, שמשמרת את המצב השורר ברוב הבתים.

ברור כיום שחזקת הגיל הרך מנוצלת לרעה ע"י חלק מהנשים, לכן היצעתי את ההצעה שהיצעתי לעייל.

וגם ברור שאבא שנלחם על זכותו להיות הורה יעשה יותר מהמינימום הנדרש, ישנה שאלה אחרת והיא מה יעשה אב שמטרתו העיקרית היא להתנקם בגרושתו או לצמצם את ההוצאה בגין המזונות. בקיצור צריך לשים לב שלא מחליפים חוק שיש בו פרצות ובעיות בחוק ממש גרוע. 

 

חוק חזקת הגיל הרך נועד לתת מענה למצב שבו ההורים לא מצליחים להגיע להסכמות, אם שני ההורים מסכימים שחזקת הגיל הרך לא מתאימה להם, הרי אין שום בעיה, הם יכולים לאשר בבית המשפט כל הסכמה אחרת ובתנאי שההסכמה הזו לא פוגעת בילדים, השאלה היא מה יקרה עם שני הורים שמחליטים להתקוטט ולא להגיע להסכמה, אם לא תהיה איזו שהיא ברירת מחדל שתאכוף הסדרי ביניים שמתאימים לרוב האוכלוסיה - מה יקרה בתקופת המעבר ? ההורים יתקוטטו בשערי גן הילדים ובכל מעבר של הילדים, אולי יגיעו למצבים שעוינות ואלימות בין ההורים תביא לכך שהילדים יועברו באופן זמני לבתים מוגנים ושני ההורים יפגשו עם הילדים רק בלשכות קשר ? כמה זמן תימשך התקופה הזו ? איזה נזק יגרם לילדים בתקופה הזו ? כמה כסף זמן ונזקים נפשיים יעלו הליכים משפטיים שיבואו להסדיר הסכמות בסיסיות שברוב המיקרים יסתכמו במתכונת המקובל היום ?

שינוי חזקת הגיל הרך, לא תפתור בעיות אחרות כמו שימוש ניבזי בתלונות שווא.

אני לא אומרת שלא צריך לשנות את החוק, אני רק אומרת שצריך לתת מענה לצורך שהחוק בא לענות עליו (כלומר, הסדר ברירת מחדל למצב שבו אין הסכמה בין ההורים)  ומזכירה שהבעיה הבסיסית היא לא החוק הקיים, אלא הנכונות של ההורים להלחם מלחמות לא שפויות. סמוך על אנשים שהכעס העביר אותם על דעתם שימצאו את הפרצות בשביל לפגוע אחד בשני.בחוק אחר יהיו פרצות אחרות.

אב שמטרתו לינקום אינו שונה מאם שמטרתה נקמה.

הורים שמתקוטטים יכולים לערב את הילדים ללא שום קשר לחוק (מניסיון).

במידה ובחוק יהיה מודל משותף שמי שיחרוג ממנו יאבד את זכותו - יפה, אבל לא זה לא יקרה לעולם.

אין לי מושג איזה ניסיון צברת את עם מערכת הרווחה ופקידות הסעד, מניסיוני גם כשעומד מולם פיל והן עם משקפיים הפיל אפילו לא וורוד (הוא שקוף). בעיקרון ועל פי המתרחש כיום אימא לעולם לא תאבד את זכותה למשמורת על הילדים (בטח במצבי קונפליקט) ולא משנה באיזו התעללות נפשית בילדים ובאביהם היא תנקוט.

היתרון היחיד שיהיה להגדרה כזו עונה בדיוק על הבעיה שקרן הגדירה - הגברים מרימים ידיים מראש, זה אולי לא יקרה, רובם ירימו ידיים מאוחר יותר.

כיום לאחר החוויות שעברו ילדי ואנוכי הפסקתי להילחם על שעות וימי ראייה. הגעתי למסקנה שאני סתם מתרגז, הילדים חווים התעללות נפשית, עדיף שבכלל לא ידעו מה היה ומדוע הם לא מגיעים לאבא.

מניסיון, האמת סופה לצוף וכמו שהבנים הגיעו אלי מרצונם ככה תגענה גם הבנות.

את זה שום חוק לא יכול לעצור או לשנות, החוק רק יכול לקבוע שאמשיך לשלם מזונות על ילד שנמצא אצלי למעלה משנה, וככה החוק עושה.

צטט: שמוליקיפiד 2011-07-10 11:07:34

 

אב שמטרתו לינקום אינו שונה מאם שמטרתה נקמה. השאלה היא לא מי מנוול יותר, השאלה היא מי מעורב יותר ביום-יום של הילדים, אם הגיעה הסיטואציה הזוועתית שצריך לבחור - השאלה היא מי חיוני יותר בתפקוד היום-יומי. 

הורים שמתקוטטים יכולים לערב את הילדים ללא שום קשר לחוק (מניסיון).שזו טריפה וזו נבלה

במידה ובחוק יהיה מודל משותף שמי שיחרוג ממנו יאבד את זכותו - יפה, אבל לא זה לא יקרה לעולם. לא כל עוד מלחמות הגירושין הם כזה עסק מלוכלך - הגיע הזמן להפסיק את מלחמות הגירושין - לחזור שוב על ההצעה לחייב השתתפות בסדנא ?

אין לי מושג איזה ניסיון צברת את עם מערכת הרווחה ופקידות הסעד, הניסיון היחידי שלי היה אישור של משמורת משותפת בתהליך אימוץ, פגישה עם פסיכולוג ופגישות עם עו"ס, ביחד ולחוד. מודה, לא מהחוויות המענגות בחיי - אבל אישרו לנו משמורת משותפת - כך שאני חוזרת על המסר - חזקת הגיל הרך היא ברירת מחדל לאלו שלא מסכימים ביניהם אחרת. מניסיוני גם כשעומד מולם פיל והן עם משקפיים הפיל אפילו לא וורוד (הוא שקוף). בעיקרון ועל פי המתרחש כיום אימא לעולם לא תאבד את זכותה למשמורת על הילדים (בטח במצבי קונפליקט) ולא משנה באיזו התעללות נפשית בילדים ובאביהם היא תנקוט. כל עוד במהלך חיי הנישואין ההורה הדומיננטי הוא האם, כך ישאר המצב ולא משנה מה יהיה החוק, תמיד כשזה יגיע להכרעה, נוכחות האם תהיה חיונית יותר.

היתרון היחיד שיהיה להגדרה כזו עונה בדיוק על הבעיה שקרן הגדירה - הגברים מרימים ידיים מראש, זה אולי לא יקרה, רובם ירימו ידיים מאוחר יותר. 

כיום לאחר החוויות שעברו ילדי ואנוכי הפסקתי להילחם על שעות וימי ראייה. הגעתי למסקנה שאני סתם מתרגז, הילדים חווים התעללות נפשית, עדיף שבכלל לא ידעו מה היה ומדוע הם לא מגיעים לאבא. אחת המטרות, של מרכזי הקשר, מנגנון מעצבן ומשפיל ככל שיהיה, זה להכריח אימהות סרבניות להביא את הילדים למקום מפגש ולאפשר לאבות להיפגש עם הילדים.

מניסיון, האמת סופה לצוף וכמו שהבנים הגיעו אלי מרצונם ככה תגענה גם הבנות. אינשאללה

את זה שום חוק לא יכול לעצור או לשנות, החוק רק יכול לקבוע שאמשיך לשלם מזונות על ילד שנמצא אצלי למעלה משנה, וככה החוק עושה. נישמע כמו עיוות, אם אני מבינה נכון הבעיה נובעת מכך שפורמלית הילד במשמורת אצלה ובפועל הוא אצלך - בלי עדכון המצב הפורמלי. אבל אני לא מבינה מספיק בשביל שאוכל להגיד לך מה לעשות אחרת מבחינה משפטית - בכל מקרה סביר להניח שטיפול משפטי יעלה יותר מסכום המזונות מקומם ככל שיהיה. וזו לדעתי הבעיה המרכזית בשינוי החוק - כל דבר יגרום להוצאות משפטיות אדירות, גם ככה גירושין זו שואה כלכלית.

צטט: ת מ ר . 2011-07-10 19:57:37

צטט: שמוליקיפiד 2011-07-10 11:07:34

 

אב שמטרתו לינקום אינו שונה מאם שמטרתה נקמה. השאלה היא לא מי מנוול יותר, השאלה היא מי מעורב יותר ביום-יום של הילדים, אם הגיעה הסיטואציה הזוועתית שצריך לבחור - השאלה היא מי חיוני יותר בתפקוד היום-יומי. 

הורים שמתקוטטים יכולים לערב את הילדים ללא שום קשר לחוק (מניסיון).שזו טריפה וזו נבלה

במידה ובחוק יהיה מודל משותף שמי שיחרוג ממנו יאבד את זכותו - יפה, אבל לא זה לא יקרה לעולם. לא כל עוד מלחמות הגירושין הם כזה עסק מלוכלך - הגיע הזמן להפסיק את מלחמות הגירושין - לחזור שוב על ההצעה לחייב השתתפות בסדנא ?

אין לי מושג איזה ניסיון צברת את עם מערכת הרווחה ופקידות הסעד, הניסיון היחידי שלי היה אישור של משמורת משותפת בתהליך אימוץ, פגישה עם פסיכולוג ופגישות עם עו"ס, ביחד ולחוד. מודה, לא מהחוויות המענגות בחיי - אבל אישרו לנו משמורת משותפת - כך שאני חוזרת על המסר - חזקת הגיל הרך היא ברירת מחדל לאלו שלא מסכימים ביניהם אחרת. מניסיוני גם כשעומד מולם פיל והן עם משקפיים הפיל אפילו לא וורוד (הוא שקוף). בעיקרון ועל פי המתרחש כיום אימא לעולם לא תאבד את זכותה למשמורת על הילדים (בטח במצבי קונפליקט) ולא משנה באיזו התעללות נפשית בילדים ובאביהם היא תנקוט. כל עוד במהלך חיי הנישואין ההורה הדומיננטי הוא האם, כך ישאר המצב ולא משנה מה יהיה החוק, תמיד כשזה יגיע להכרעה, נוכחות האם תהיה חיונית יותר.

היתרון היחיד שיהיה להגדרה כזו עונה בדיוק על הבעיה שקרן הגדירה - הגברים מרימים ידיים מראש, זה אולי לא יקרה, רובם ירימו ידיים מאוחר יותר. 

כיום לאחר החוויות שעברו ילדי ואנוכי הפסקתי להילחם על שעות וימי ראייה. הגעתי למסקנה שאני סתם מתרגז, הילדים חווים התעללות נפשית, עדיף שבכלל לא ידעו מה היה ומדוע הם לא מגיעים לאבא. אחת המטרות, של מרכזי הקשר, מנגנון מעצבן ומשפיל ככל שיהיה, זה להכריח אימהות סרבניות להביא את הילדים למקום מפגש ולאפשר לאבות להיפגש עם הילדים.

מניסיון, האמת סופה לצוף וכמו שהבנים הגיעו אלי מרצונם ככה תגענה גם הבנות. אינשאללה

את זה שום חוק לא יכול לעצור או לשנות, החוק רק יכול לקבוע שאמשיך לשלם מזונות על ילד שנמצא אצלי למעלה משנה, וככה החוק עושה. נישמע כמו עיוות, אם אני מבינה נכון הבעיה נובעת מכך שפורמלית הילד במשמורת אצלה ובפועל הוא אצלך - בלי עדכון המצב הפורמלי. אבל אני לא מבינה מספיק בשביל שאוכל להגיד לך מה לעשות אחרת מבחינה משפטית - בכל מקרה סביר להניח שטיפול משפטי יעלה יותר מסכום המזונות מקומם ככל שיהיה. וזו לדעתי הבעיה המרכזית בשינוי החוק - כל דבר יגרום להוצאות משפטיות אדירות, גם ככה גירושין זו שואה כלכלית.

את חושבת שהעובדה שהבנים עברו אלי שינתה משהו בעייני מערכת המשפט והרווחה?

לפחות בעייני הסביבה זה מעיד על היותי אב מעורב לפני שנים רבות ולפני שהעלימו ממני את הילדים.

אין כל קשר בין המציאות של אבות מעורבים לבין ההחלטות של פקידות הסעד.

ממני עשו צחוק במשך שנים וממשיכים בכך.

צטט: שמוליקיפiד 2011-07-10 21:52:30

 

את חושבת שהעובדה שהבנים עברו אלי שינתה משהו בעייני מערכת המשפט והרווחה?

לפחות בעייני הסביבה זה מעיד על היותי אב מעורב לפני שנים רבות ולפני שהעלימו ממני את הילדים.

אין כל קשר בין המציאות של אבות מעורבים לבין ההחלטות של פקידות הסעד.

ממני עשו צחוק במשך שנים וממשיכים בכך.

אני כידוע עשיתי את הבחירות שלי, וכנראה שלדעת לא מעט עובדות סוציאליות, אני אחשב לאם מתעללת שמטלטלת את הילדים שלה בין שני בתים - אבל כאמור מכיוון ששנינו עמדנו בחזית אחת מוסכמת לפקידות הסעד לא נשאר מה להגיד.

כך, שאין לי כוונה לסנגר על פקידות הסעד ובטח לא על אישה כמו גרושתך. העוול שאתה חווה הוא מקומם בלשון המעטה.

השאלה היא איזה תיקון בחוק יכול לשנות את המציאות שאתה ואחרים חווים.

כל עוד ישנן מחלוקות לא ניתנות לגישור בין ההורים, בית המשפט ימנה מומחים שיביאו לפניו את מסקנותיהם, וה"מומחים" האלו יצטרכו לחוות דעה על בסיס 2-3 פגישות שטחיות כשהרקע הוא שעל פי רוב במהלך הנישואין האם היא ההורה הדומיננטי, מה יכול להשתנות כשזו המציאות ?

נראה לי שהבהרתי את דעתי המצב הנוכחי הוא בעייתי ומלא עוולות גם כלפי גברים וגם כלפי נשים.

ההצעה הקונקרטית המוצעת נשמעת לי על פניה כמו הצעה שהיישום שלה יכשל.

גם היום חזקת הגיל הרך מוגבל עד גיל 6 ובכל זאת, גם ילדים מעבר לגיל זה נשארים אצל האם. אז אם באמת רוצים לשנות, כדאי לחשוב קצת יותר.

לפיכך, אני פורשת מהדיון, את שלי אמרתי ואין לי דבר נוסף לתרום לדיון הזה.