בגובה העיניים - לדבר סינית בעברית 

איך לתרגם למטופל שמולנו את הלשון המשוננת, הדופק מיתרי, סימני הזיעה על בית השחי, הריח הרע מהפה.... והכל, ללא השימוש בשפה ובז'רגון הסיניים המוכרים לנו. ( לא להזכיר מונחים כמו טחול, כבד, סטגנציה, צ'י מורד וכו' ).

מגיע אלינו מטופל. פינה זמן, דאג לצאת מוקדם מהעבודה / לבייביסיטר. משקיע מזמנו ומכספו על מנת לקדם את מצבו הבריאותי – בין אם פיזי ובין אם רגשי.

הוא מגיע עם ציפיות, עם תקוות. רוצה שיקשיבו לו ויכילו אותו. רוצה שיפוגגו ויעלימו לו את הכאב..

בעיקר, הוא רוצה לתת בנו אמון. אולי הוא לא יאמר זאת במילים, אולי אף אינו מודע לחשיבות הגדולה של האמון במערך המורכב הזה של "מטפל – מטופל" – אולם האמון קיים ונוכח במפגש. כאשר הוא נעדר, הסיכוי שנשוב ונראה את אותו המטופל הופך קלוש.

מניחה שחלקכם תוהה מדוע ההתחלה כל כך קשוחה.. ובכלל, מה הקשר בינה לבין "בגובה העיניים – לדבר סינית בעברית"...

בואו ואספר לכם.

"הוצא בבקשה את הלשון. השתדל להוציא אותה רפויה לגמרי, ככה... יופי. עכשיו, הרם אותה – הצמד את קצה הלשון את החך העליון. נהדר, תודה". ואז, לוקחים עט ורושמים ומסמנים מני סימונים.

סצנה מוכרת?

מה עם אבחנת בטן? "קח שאיפה טבעית וכשאני נכנס, הוצא את האוויר בטבעיות..."

או לקיחת דופק, אבחנת מרידיאנים, איתור עודף או חוסר או תשאול פשוט המתעכב על צורת ואיכות הצואה או דם הווסת – כשאת הכל, אנחנו מתעדים באדיקות.

התעוד שלנו, מעורר סקרנות רבה אצל המטופל. תגובתו הישירה תהיה : "מה זה אומר??" 

עולה חשש מיידי.. "משהו לא בסדר אצלי???"

אם נאמר לו: "הטחול שלך חלש ויש לך סטגנציה בכבד", ואם המטופל גם היפוכונדר במקרה... החמרנו באחת את מצבו והוא כבר ידאג לעשות תפקודי כבד וכו'.

אנחנו למדנו. שנה, שנתיים, שלוש, ארבע ואולי אף יותר. הפנמנו את השפה, הכרנו אותה מקרוב, למדנו לחשוב במונחים סיניים. במהלך שנות הלימודים, זו השפה השגורה בפינו – עם חברים ללימודים, קולגות, מורים ואפילו בני משפחה שלמדו דרכנו את המושגים הבסיסיים של הרפואה הסינית.

אנחנו למדנו, לנו יש את הידע בעוד שלמטופל, אין.

האם הייתם רוצים להבין את כל מה שאומר סוכן הביטוח, הבנקאי, הרופא, איש הנדל"ן או המכונאי שלכם? הרשו לי להניח שכן. למעשה, אתם רוצים לתת אמון!

אנשי מקצוע טובים, מגיעים ללב ולמח של הלקוחות שלהם. הם מתרגמים את שפתם המקצועית לשפה יומיומית על מנת שגם הדיוטות כמונו יבינו. הם מתאמצים לזכות באמון הלקוח.

היו אנשי מקצוע טובים. היו קשובים. דברו בגובה העיניים. תרגמו למטופל את השפה הסינית לשפה שהוא יכול להבין ועשות איתה עבודה בבית.

איך עושים את זה?

חושבים על הפיזיולוגיה של המרידיאן, על המהלך שלו, על האלמנט אליו הוא קשור, על בן הזוג שלו ביחסי יין ויאנג, על בן הזוג בשכבה, על המעורבות שיש/אין לו באחד ממרידיאני האקסטרה.

עושים הפרדה בין ביטוי פיזי לביטוי רגשי / נפשי – ואז מתחילים לדבר. נזכרים בעברית.

דוגמא קטנטונת:

במקום לומר חוסר צ'י בטחול או הטחול שלך חלש.. אפשר לומר:

 במישור הפיזי ייתכנו: חולשת גפיים, עייפות, פצעים בפה ובשפתיים, עניינים עם מערכת העיכול, טחורים, בצקות, צורך או סלידה ממתוק וכמובן שאפשר להוסיף...( מוזמנים להרחיב את הרשימה! ).

במישור הרגשי אפשר ללמוד על דאגה, על צורך בביטחון ובשגרה, על תכנים הקשורים למשפחה, על נתינה, על קושי לבקש... וגם כאן אתם מוזמנים להוסיף.

נכון, יש לתרגל ולעבור על החומר, לחזור ולהתבונן במהלך מסלולי המרידיאנים – אולם זה כל הכיף!! תרגול כזה יעורר את האהבה שלכם לרפואה הסינית, היצירתיות שלכם תתחדש והשיח בינכם לבין המטופלים יגיע למחוזות חדשים. המטופלים יבינו בדיוק מה אתם אומרים ויקחו ביתר שמחה אחריות על התהליך הטיפולי.

ממליצה לכם בחום לחבור בזוגות / שלשות או כל קבוצת לימוד אחרת ולתרגם את המונחים הסיניים לשפה פשוטה ומובנת.

חופש נעים לכולכם,

אפרת בנור