טוב חזרתי עכשיו ממפגש פטפוט עם חברה

גברים, לרוב לא יכולים להכיל את הפטפוטים האלה

לא מחדשת לכם כלום, אבל, אין על פטפוטי בנות עם בנות!!

צטט: רוזMרין 2011-07-07 23:02:24

אז הוא מרגיש ויודע ובכל זאת רצוי מאוד להשמיע את מה שיש לנו לומר, משום שכמה שהוא מרגיש שהוא יודע עליך הוא לא יודע את הדברים לדקויות.

מסקנה לשים את הדברים על השולחן ולדבר בפתיחות.

הוא מרגיש באופן כללי אבל הוא לא יודע באופן פרטי.

 

נ.ב זה במקרה הטוב יש זן של גברים אוטיסטים שלא מרגישים שום כלום.

אם לא אומרים להם, הם לא יודעים ולא מרגישים.

 

אל תאמיני

תגידי

את בעדנו או נגדנו ?....

ואני, כמו אצלי, תמיד יש דוגמא מהחיים.

שבוע שעבר סיימתי שיחה מאד קשה עם הקטנה שלי,

זו שבה היא סכמה אותי במשפט קצר אחד:

את חצי הכוס הריקה.

כמובן שהיא נמקה את זה בהמון דוגמאות

שחציין הזויות ותיבלה בניבולים....

ואני? החלטתי שבשיחה הזו אני איתה.

שותקת. מקשיבה. מאמינה שכך היא מרגישה.

היא דיברה ואני הרגשתי שאני מתמוטטת,

הרגשתי את הגוף שלי נמס ונשפך עוד רגע

על כל הרצפה.

ממש ככה.

וזו היתה רק ההקדמה, לא מנסה להסיט את הנושא של הדיון

וככה זה היה:

סגרתי איתה את הטלפון,

נשמתי עמוק( באדן החלון)

שמתי על פני את פני האישה החזקה,

זו שפוסלה מאבן בזלת...חייבת להצדיק את התדמית.........

וחזרתי לסלון.

הוא ישב שם, התיישבתי לידו.

ובתוך ליבי התפללתי שיגיד לי

כמו שאומרים לילדה פגועה:

אני יודע שזה קשה מאמי,

בואי אני אחבק אותך ..

הכל יהיה בסדר, זה ממש קשה,

וחשבתי שאולי עוד יקרה נס,

והוא יאשר לי לבכות לידו, להתערסל לתוך חזהו,

להוריד מסכה ולפנות את החזה מהמועקה.

אבל הוא תוך כדי בהיה בטלביזיה,

שלח יד לחבק, אמר, אחרי כמה דקות,

"שמעתי מעט, כל הכבוד שלא התפרצת,

את תמיד מתפרצת נדמה לי שהפעם היית מאופקת

יופי."

רציתי לבכות ולהתייפח לא רציתי, יופי!

אבל הוא ראה אישה חזקה,

נתן לה ציון כמו כל גבר מתחזק,

כל הכבוד!

4 ימים אח"כ

 אני בפגישה החודשית עם המטפלת,

ואני אומרת לה,

אנחנו לא מתאימים.

כן אנחנו יחד..

אולי זה נוח לא יודעת

אבל, אנחנו לא מתאימים.

והיא אומרת: מה זה לא מתאימים? זה כל כך גדול ומשתנה

וההתאמה היא התאמה לרגע ולסטואציה ולאדם

ואני מסבירה: הציפיה שלי מול ההתנהגות שלו.

לא מתאימים! לא קיבלתי מענה לקושי ולכאב שלי.

והיא מתפלאה.

באת לסלון, אישה חזקה עם ארשת פנים רגועה,

והוא צריך לנחש שאת מפורקת מבפנים?

הוא במבחן?

הוא גבר, הוא ענה את מה שידע,

גברים חושבים ומדברים מההגיון, (אל תעלבו... זה בכללי,)

אם רצית רגש, היית צריכה לבקש.

לא לבחון אם הוא יכול לבדוק בדיקת רנטגן ולנחש.

היית צריכה להגיד,

במילים,

קשה לי. כואב לי , אתה יכול לחבק אותי?

אפשר לבכות לידך, תהיה מסוגל להכיל את זה?

תהיה מסוגל להכיל אותי "חלשה", כואבת?

אותי עם הכאב שלי?

היא סכמה את הפגישה בשתי נקודות"

1. לא לוותר על הכמיהה לביטויי רגש,

לזכור את הכמיהה הזו ולא להדחיק אותה כדי להיות חזקה.

להיות ערה למקום הרגיש הרך והמבקש ולתת לו ביטוי.

2. לא לבקש ממנו לנחש.

לשתף אותו ולשאול , אם הוא מסוגל להתמודד עם זה.

עם כאב, עם בכי, עם התייפחות ורק להיות שם עבורי.

ואגב , לאפשר לו לבחור.

יתכן ויאמר, קשה לי אל תבכי לידי,

זה גם בסדר,

 אז אוכל להגיד,

אנחנו לא מתאימים!

יש לי צורך ויש לו קושי להכיל אותי ואת הצורך שלי.

טוב אורנית, אז אני מקוה שתרמתי מנסיוני

לדיון, נסיון היישר מהתנור... חם ועכשיו.

כל הדיון הזה נסוב על כך שהיא צריכה לדבר....למה היא צריכה לדבר ואיך הוא מגיב או אמור להגיב כשהיא מדברת...וזו, לדעתי, אחת הבעיות....למה רק היא צריכה לדבר כשהיא מזהה בעיה....למה הוא, ברוב המקרים מעדיף להסתגר, להיעלם וממש לא ליזום את השיחה שפותחת במשפם "אנחנו צריכים לדבר"...(למעט כשהוא רוצה לחתוך את הקשר וגם זה אם הוא לא נעלם לפני כן....)

לידר יקרה:

א. תתחדשי על התמונה.....כייף לזהות פנים עם טקסט ואני מקוה שגם נראה אותך בלייף בעתיד.....

ב. קראתי בתשומת לב רבה את שכתבת...לגבי הבת שלך, תני לה להמשיך לפרוק את כל מה שיש לה והכי חשוב שתגידי לה שאת מפנימה את כל מה שמפריע לה ותשתדלי לתקן ושתדע שלמרות הכל את שם למענה גם אם היא חושבת אחרת...תאמיני לי שזה משתלם...

ג. צדקה המטפלת שלך לגבי התנהגותך מול בן זוגך והתגובה שלו.....לאחרונה סיפר לי מישו שהיה נשוי לאישה במשך 20 שנה והכיר אותה כאישה חזקה, קרת מזג, מחושבת ומחושלת שפשוט התמוטטה כשמצאה את עצמה מטפלת לבדה בכמה בעיות בעת ובעונה אחת והוא לא היה לצידה לעזור לה והוא אפילו לא האמין לה עד שראה במו עיניו איך היא מגיבה בשיחת טלפון שהיה קשורה באחת הבעיות שלה....

רוב הגברים הם אטומים כאלה....אין מה לעשות, מה שלא אומרים להם או נותנים להם לראות לא קיים מבחינתם....לכן אם בא לך לבכות תבכי, אם את רוצה חיבוק מנחם תבקשי אותו.....נכון שאנחנו חזקות, אבל לא צריך להפגין שליטה במצב בכל מחיר במיוחד כשזה נוגד את הרגש שמשתלט עלינו באותו רגע.....

צטט: לידר68 2011-07-08 03:21:27

ואני, כמו אצלי, תמיד יש דוגמא מהחיים.

שבוע שעבר סיימתי שיחה מאד קשה עם הקטנה שלי,

זו שבה היא סכמה אותי במשפט קצר אחד:

את חצי הכוס הריקה.

כמובן שהיא נמקה את זה בהמון דוגמאות

שחציין הזויות ותיבלה בניבולים....

ואני? החלטתי שבשיחה הזו אני איתה.

שותקת. מקשיבה. מאמינה שכך היא מרגישה.

היא דיברה ואני הרגשתי שאני מתמוטטת,

הרגשתי את הגוף שלי נמס ונשפך עוד רגע

על כל הרצפה.

ממש ככה.

וזו היתה רק ההקדמה, לא מנסה להסיט את הנושא של הדיון

וככה זה היה:

סגרתי איתה את הטלפון,

נשמתי עמוק( באדן החלון)

שמתי על פני את פני האישה החזקה,

זו שפוסלה מאבן בזלת...חייבת להצדיק את התדמית.........

וחזרתי לסלון.

הוא ישב שם, התיישבתי לידו.

ובתוך ליבי התפללתי שיגיד לי

כמו שאומרים לילדה פגועה:

אני יודע שזה קשה מאמי,

בואי אני אחבק אותך ..

הכל יהיה בסדר, זה ממש קשה,

וחשבתי שאולי עוד יקרה נס,

והוא יאשר לי לבכות לידו, להתערסל לתוך חזהו,

להוריד מסכה ולפנות את החזה מהמועקה.

אבל הוא תוך כדי בהיה בטלביזיה,

שלח יד לחבק, אמר, אחרי כמה דקות,

"שמעתי מעט, כל הכבוד שלא התפרצת,

את תמיד מתפרצת נדמה לי שהפעם היית מאופקת

יופי."

רציתי לבכות ולהתייפח לא רציתי, יופי!

אבל הוא ראה אישה חזקה,

נתן לה ציון כמו כל גבר מתחזק,

כל הכבוד!

4 ימים אח"כ

 אני בפגישה החודשית עם המטפלת,

ואני אומרת לה,

אנחנו לא מתאימים.

כן אנחנו יחד..

אולי זה נוח לא יודעת

אבל, אנחנו לא מתאימים.

והיא אומרת: מה זה לא מתאימים? זה כל כך גדול ומשתנה

וההתאמה היא התאמה לרגע ולסטואציה ולאדם

ואני מסבירה: הציפיה שלי מול ההתנהגות שלו.

לא מתאימים! לא קיבלתי מענה לקושי ולכאב שלי.

והיא מתפלאה.

באת לסלון, אישה חזקה עם ארשת פנים רגועה,

והוא צריך לנחש שאת מפורקת מבפנים?

הוא במבחן?

הוא גבר, הוא ענה את מה שידע,

גברים חושבים ומדברים מההגיון, (אל תעלבו... זה בכללי,)

אם רצית רגש, היית צריכה לבקש.

לא לבחון אם הוא יכול לבדוק בדיקת רנטגן ולנחש.

היית צריכה להגיד,

במילים,

קשה לי. כואב לי , אתה יכול לחבק אותי?

אפשר לבכות לידך, תהיה מסוגל להכיל את זה?

תהיה מסוגל להכיל אותי "חלשה", כואבת?

אותי עם הכאב שלי?

היא סכמה את הפגישה בשתי נקודות"

1. לא לוותר על הכמיהה לביטויי רגש,

לזכור את הכמיהה הזו ולא להדחיק אותה כדי להיות חזקה.

להיות ערה למקום הרגיש הרך והמבקש ולתת לו ביטוי.

2. לא לבקש ממנו לנחש.

לשתף אותו ולשאול , אם הוא מסוגל להתמודד עם זה.

עם כאב, עם בכי, עם התייפחות ורק להיות שם עבורי.

ואגב , לאפשר לו לבחור.

יתכן ויאמר, קשה לי אל תבכי לידי,

זה גם בסדר,

 אז אוכל להגיד,

אנחנו לא מתאימים!

יש לי צורך ויש לו קושי להכיל אותי ואת הצורך שלי.

טוב אורנית, אז אני מקוה שתרמתי מנסיוני

לדיון, נסיון היישר מהתנור... חם ועכשיו.

לידר,

נדבקתי למסך עם תגובתך

אני לא באה לתת לך עצות

אני מחבקת

רק לאחרונה, למדתי שאני לא חייבת להראות לכל העולם ואישתו שאני חזקה בזמן שבפנים אני מפרקת

רק לאחרונה למדתי להתפרק ליד חברים קרובים

ואת יודעת מה הם עשו ?

חיבקו אותי, בכו איתי, 

ולא הניחו לי

למדתי גם לשתף את הבת שלי ברגעי החולשות שלי

למדתי לומר לה שגם אני לפעמים חלשה

והכי חשוב

למדתי לשתף ולא לצפות שיבינו אותי

חיבוק

מודה שקשה לי לדבר על חולשות וכאב.

אני תמיד תמיד משדרת חוזק תמיד משדרת עסקים כרגיל גם בבית גם בזוגיות וגם במשפחה.

אף אחד מהמקורבים לי לא מצליח לזהות מתי אני במועקה ומתי אני בשבירה.

מלבד חברה טובה ששומעת ומרגישה אותי מרחוק ומיד מתקשרת שואלת ולא מוותרת להתחכמויות שלי.

בדרך כלל קשה לי לדבר על רגשות על מועקות על חולשות ולאחרונה דווקא בגלל המדיה הוירטואלית התחלתי להיפתח ולדבר על זה.

בעבר כשכבר דיברתי על מועקה ושבירה זה היה  אחרי שיצאתי מזה, כשאני בתוך זה אני לא מסוגלת לדבר ולהסביר את זה.

מקנאה באנשים שמסוגלים לדבר על הרגשות שלהם בטבעיות ומסוגלים אפילו לנפנף בהם,  אנשים המסוגלים לזהות רגש אצל השני.

כדי להיפתח רגשית אני צריכה את בני מזלות המים והאש לצידי.

הרבה רגש יש לאנשים האלה, אם כי גם בני מזל דלי רגישים לא פחות לסביבה.

אז אולי זה תלוי באנשים ואולי זה תלוי במזל אבל זו העובדה וזה מה שראיתי בשטח.

צטט: רוזMרין 2011-07-08 09:15:12

מודה שקשה לי לדבר על חולשות וכאב.

אני תמיד תמיד משדרת חוזק תמיד משדרת עסקים כרגיל גם בבית גם בזוגיות וגם במשפחה.

אף אחד מהמקורבים לי לא מצליח לזהות מתי אני במועקה ומתי אני בשבירה.

מלבד חברה טובה ששומעת ומרגישה אותי מרחוק ומיד מתקשרת שואלת ולא מוותרת להתחכמויות שלי.

בדרך כלל קשה לי לדבר על רגשות על מועקות על חולשות ולאחרונה דווקא בגלל המדיה הוירטואלית התחלתי להיפתח ולדבר על זה.

 

בעבר כשכבר דיברתי על מועקה ושבירה זה היה  אחרי שיצאתי מזה, כשאני בתוך זה אני לא מסוגלת לדבר ולהסביר את זה.

 

מקנאה באנשים שמסוגלים לדבר על הרגשות שלהם בטבעיות ומסוגלים אפילו לנפנף בהם,  אנשים המסוגלים לזהות רגש אצל השני.

כדי להיפתח רגשית אני צריכה את בני מזלות המים והאש לצידי.

הרבה רגש יש לאנשים האלה, אם כי גם בני מזל דלי רגישים לא פחות לסביבה.

אז אולי זה תלוי באנשים ואולי זה תלוי במזל אבל זו העובדה וזה מה שראיתי בשטח.

וואוו רוזי, סוף סוף את מוציאה קצת רגש.

לכ-ו-ל-נ-ו יש חולשות, מועקות ורגעים של כאב.

השיתוף מנקה ולא אחת מקל את התחושות.

נסי ותיווכחי

צטט: h a n i 2011-07-08 09:53:48

צטט: רוזMרין 2011-07-08 09:15:12

מודה שקשה לי לדבר על חולשות וכאב.

אני תמיד תמיד משדרת חוזק תמיד משדרת עסקים כרגיל גם בבית גם בזוגיות וגם במשפחה.

אף אחד מהמקורבים לי לא מצליח לזהות מתי אני במועקה ומתי אני בשבירה.

מלבד חברה טובה ששומעת ומרגישה אותי מרחוק ומיד מתקשרת שואלת ולא מוותרת להתחכמויות שלי.

בדרך כלל קשה לי לדבר על רגשות על מועקות על חולשות ולאחרונה דווקא בגלל המדיה הוירטואלית התחלתי להיפתח ולדבר על זה.

 

בעבר כשכבר דיברתי על מועקה ושבירה זה היה  אחרי שיצאתי מזה, כשאני בתוך זה אני לא מסוגלת לדבר ולהסביר את זה.

 

מקנאה באנשים שמסוגלים לדבר על הרגשות שלהם בטבעיות ומסוגלים אפילו לנפנף בהם,  אנשים המסוגלים לזהות רגש אצל השני.

כדי להיפתח רגשית אני צריכה את בני מזלות המים והאש לצידי.

הרבה רגש יש לאנשים האלה, אם כי גם בני מזל דלי רגישים לא פחות לסביבה.

אז אולי זה תלוי באנשים ואולי זה תלוי במזל אבל זו העובדה וזה מה שראיתי בשטח.

 

 

וואוו רוזי, סוף סוף את מוציאה קצת רגש.

לכ-ו-ל-נ-ו יש חולשות, מועקות ורגעים של כאב.

השיתוף מנקה ולא אחת מקל את התחושות.

נסי ותיווכחי

........

כן אה?

בסוף  אהיה צדיקה.

חה חה חה.

סורי, הציניות חזרה.

את מביכה אותי.

צטט: mafalda-w 2011-07-08 08:46:27

צטט: לידר68 2011-07-08 03:21:27

ואני, כמו אצלי, תמיד יש דוגמא מהחיים.

שבוע שעבר סיימתי שיחה מאד קשה עם הקטנה שלי,

זו שבה היא סכמה אותי במשפט קצר אחד:

את חצי הכוס הריקה.

כמובן שהיא נמקה את זה בהמון דוגמאות

שחציין הזויות ותיבלה בניבולים....

ואני? החלטתי שבשיחה הזו אני איתה.

שותקת. מקשיבה. מאמינה שכך היא מרגישה.

היא דיברה ואני הרגשתי שאני מתמוטטת,

הרגשתי את הגוף שלי נמס ונשפך עוד רגע

על כל הרצפה.

ממש ככה.

וזו היתה רק ההקדמה, לא מנסה להסיט את הנושא של הדיון

וככה זה היה:

סגרתי איתה את הטלפון,

נשמתי עמוק( באדן החלון)

שמתי על פני את פני האישה החזקה,

זו שפוסלה מאבן בזלת...חייבת להצדיק את התדמית.........

וחזרתי לסלון.

הוא ישב שם, התיישבתי לידו.

ובתוך ליבי התפללתי שיגיד לי

כמו שאומרים לילדה פגועה:

אני יודע שזה קשה מאמי,

בואי אני אחבק אותך ..

הכל יהיה בסדר, זה ממש קשה,

וחשבתי שאולי עוד יקרה נס,

והוא יאשר לי לבכות לידו, להתערסל לתוך חזהו,

להוריד מסכה ולפנות את החזה מהמועקה.

אבל הוא תוך כדי בהיה בטלביזיה,

שלח יד לחבק, אמר, אחרי כמה דקות,

"שמעתי מעט, כל הכבוד שלא התפרצת,

את תמיד מתפרצת נדמה לי שהפעם היית מאופקת

יופי."

רציתי לבכות ולהתייפח לא רציתי, יופי!

אבל הוא ראה אישה חזקה,

נתן לה ציון כמו כל גבר מתחזק,

כל הכבוד!

4 ימים אח"כ

 אני בפגישה החודשית עם המטפלת,

ואני אומרת לה,

אנחנו לא מתאימים.

כן אנחנו יחד..

אולי זה נוח לא יודעת

אבל, אנחנו לא מתאימים.

והיא אומרת: מה זה לא מתאימים? זה כל כך גדול ומשתנה

וההתאמה היא התאמה לרגע ולסטואציה ולאדם

ואני מסבירה: הציפיה שלי מול ההתנהגות שלו.

לא מתאימים! לא קיבלתי מענה לקושי ולכאב שלי.

והיא מתפלאה.

באת לסלון, אישה חזקה עם ארשת פנים רגועה,

והוא צריך לנחש שאת מפורקת מבפנים?

הוא במבחן?

הוא גבר, הוא ענה את מה שידע,

גברים חושבים ומדברים מההגיון, (אל תעלבו... זה בכללי,)

אם רצית רגש, היית צריכה לבקש.

לא לבחון אם הוא יכול לבדוק בדיקת רנטגן ולנחש.

היית צריכה להגיד,

במילים,

קשה לי. כואב לי , אתה יכול לחבק אותי?

אפשר לבכות לידך, תהיה מסוגל להכיל את זה?

תהיה מסוגל להכיל אותי "חלשה", כואבת?

אותי עם הכאב שלי?

היא סכמה את הפגישה בשתי נקודות"

1. לא לוותר על הכמיהה לביטויי רגש,

לזכור את הכמיהה הזו ולא להדחיק אותה כדי להיות חזקה.

להיות ערה למקום הרגיש הרך והמבקש ולתת לו ביטוי.

2. לא לבקש ממנו לנחש.

לשתף אותו ולשאול , אם הוא מסוגל להתמודד עם זה.

עם כאב, עם בכי, עם התייפחות ורק להיות שם עבורי.

ואגב , לאפשר לו לבחור.

יתכן ויאמר, קשה לי אל תבכי לידי,

זה גם בסדר,

 אז אוכל להגיד,

אנחנו לא מתאימים!

יש לי צורך ויש לו קושי להכיל אותי ואת הצורך שלי.

טוב אורנית, אז אני מקוה שתרמתי מנסיוני

לדיון, נסיון היישר מהתנור... חם ועכשיו.

 

 

 

לידר,

נדבקתי למסך עם תגובתך

אני לא באה לתת לך עצות

אני מחבקת

רק לאחרונה, למדתי שאני לא חייבת להראות לכל העולם ואישתו שאני חזקה בזמן שבפנים אני מפרקת

רק לאחרונה למדתי להתפרק ליד חברים קרובים

ואת יודעת מה הם עשו ?

חיבקו אותי, בכו איתי, 

ולא הניחו לי

למדתי גם לשתף את הבת שלי ברגעי החולשות שלי

למדתי לומר לה שגם אני לפעמים חלשה

והכי חשוב

למדתי לשתף ולא לצפות שיבינו אותי

חיבוק

 

 אמיצות שלי, מזדהה עם שתיכן. תמיד נהגתי לכנות את אמא שלי אשת הברזל, עם השנים גיליתי שהפנמתי את הדפוס ושהפכתי לכזאת בעצמי. בשנתיים האחרונות אני עושה שינוי, חא קל לי, עדיין חשה צורך לגונן על כל העולם, להיות קשובה לכל צרכיהן ועכשיו כשאני צריכה לפעמים זה נשמע כמו...צרחה.

להגיד, לבקש, לדבר, להרגיש, לכעוס. הכי אנושי. הכי בריא.

אתמול "העזתי" לריב עם מישהו שמאוד יקר לליבי ואיזה כיף היה רגע הפיוס והתחושה שהייתי מג'נונית וילדותית. הללויה.

לחיי התחושות...הלאה לשליטה. נשיקות וחיבוקים לסופ"ש רגוע ושפוי. אמןןןןןןןן.

צטט: תמיד מחוייכת 2011-07-08 11:51:14

צטט: mafalda-w 2011-07-08 08:46:27

צטט: לידר68 2011-07-08 03:21:27

ואני, כמו אצלי, תמיד יש דוגמא מהחיים.

שבוע שעבר סיימתי שיחה מאד קשה עם הקטנה שלי,

זו שבה היא סכמה אותי במשפט קצר אחד:

את חצי הכוס הריקה.

כמובן שהיא נמקה את זה בהמון דוגמאות

שחציין הזויות ותיבלה בניבולים....

ואני? החלטתי שבשיחה הזו אני איתה.

שותקת. מקשיבה. מאמינה שכך היא מרגישה.

היא דיברה ואני הרגשתי שאני מתמוטטת,

הרגשתי את הגוף שלי נמס ונשפך עוד רגע

על כל הרצפה.

ממש ככה.

וזו היתה רק ההקדמה, לא מנסה להסיט את הנושא של הדיון

וככה זה היה:

סגרתי איתה את הטלפון,

נשמתי עמוק( באדן החלון)

שמתי על פני את פני האישה החזקה,

זו שפוסלה מאבן בזלת...חייבת להצדיק את התדמית.........

וחזרתי לסלון.

הוא ישב שם, התיישבתי לידו.

ובתוך ליבי התפללתי שיגיד לי

כמו שאומרים לילדה פגועה:

אני יודע שזה קשה מאמי,

בואי אני אחבק אותך ..

הכל יהיה בסדר, זה ממש קשה,

וחשבתי שאולי עוד יקרה נס,

והוא יאשר לי לבכות לידו, להתערסל לתוך חזהו,

להוריד מסכה ולפנות את החזה מהמועקה.

אבל הוא תוך כדי בהיה בטלביזיה,

שלח יד לחבק, אמר, אחרי כמה דקות,

"שמעתי מעט, כל הכבוד שלא התפרצת,

את תמיד מתפרצת נדמה לי שהפעם היית מאופקת

יופי."

רציתי לבכות ולהתייפח לא רציתי, יופי!

אבל הוא ראה אישה חזקה,

נתן לה ציון כמו כל גבר מתחזק,

כל הכבוד!

4 ימים אח"כ

 אני בפגישה החודשית עם המטפלת,

ואני אומרת לה,

אנחנו לא מתאימים.

כן אנחנו יחד..

אולי זה נוח לא יודעת

אבל, אנחנו לא מתאימים.

והיא אומרת: מה זה לא מתאימים? זה כל כך גדול ומשתנה

וההתאמה היא התאמה לרגע ולסטואציה ולאדם

ואני מסבירה: הציפיה שלי מול ההתנהגות שלו.

לא מתאימים! לא קיבלתי מענה לקושי ולכאב שלי.

והיא מתפלאה.

באת לסלון, אישה חזקה עם ארשת פנים רגועה,

והוא צריך לנחש שאת מפורקת מבפנים?

הוא במבחן?

הוא גבר, הוא ענה את מה שידע,

גברים חושבים ומדברים מההגיון, (אל תעלבו... זה בכללי,)

אם רצית רגש, היית צריכה לבקש.

לא לבחון אם הוא יכול לבדוק בדיקת רנטגן ולנחש.

היית צריכה להגיד,

במילים,

קשה לי. כואב לי , אתה יכול לחבק אותי?

אפשר לבכות לידך, תהיה מסוגל להכיל את זה?

תהיה מסוגל להכיל אותי "חלשה", כואבת?

אותי עם הכאב שלי?

היא סכמה את הפגישה בשתי נקודות"

1. לא לוותר על הכמיהה לביטויי רגש,

לזכור את הכמיהה הזו ולא להדחיק אותה כדי להיות חזקה.

להיות ערה למקום הרגיש הרך והמבקש ולתת לו ביטוי.

2. לא לבקש ממנו לנחש.

לשתף אותו ולשאול , אם הוא מסוגל להתמודד עם זה.

עם כאב, עם בכי, עם התייפחות ורק להיות שם עבורי.

ואגב , לאפשר לו לבחור.

יתכן ויאמר, קשה לי אל תבכי לידי,

זה גם בסדר,

 אז אוכל להגיד,

אנחנו לא מתאימים!

יש לי צורך ויש לו קושי להכיל אותי ואת הצורך שלי.

טוב אורנית, אז אני מקוה שתרמתי מנסיוני

לדיון, נסיון היישר מהתנור... חם ועכשיו.

 

 

 

לידר,

נדבקתי למסך עם תגובתך

אני לא באה לתת לך עצות

אני מחבקת

רק לאחרונה, למדתי שאני לא חייבת להראות לכל העולם ואישתו שאני חזקה בזמן שבפנים אני מפרקת

רק לאחרונה למדתי להתפרק ליד חברים קרובים

ואת יודעת מה הם עשו ?

חיבקו אותי, בכו איתי, 

ולא הניחו לי

למדתי גם לשתף את הבת שלי ברגעי החולשות שלי

למדתי לומר לה שגם אני לפעמים חלשה

והכי חשוב

למדתי לשתף ולא לצפות שיבינו אותי

חיבוק

 

 אמיצות שלי, מזדהה עם שתיכן. תמיד נהגתי לכנות את אמא שלי אשת הברזל, עם השנים גיליתי שהפנמתי את הדפוס ושהפכתי לכזאת בעצמי. בשנתיים האחרונות אני עושה שינוי, חא קל לי, עדיין חשה צורך לגונן על כל העולם, להיות קשובה לכל צרכיהן ועכשיו כשאני צריכה לפעמים זה נשמע כמו...צרחה.

להגיד, לבקש, לדבר, להרגיש, לכעוס. הכי אנושי. הכי בריא.

אתמול "העזתי" לריב עם מישהו שמאוד יקר לליבי ואיזה כיף היה רגע הפיוס והתחושה שהייתי מג'נונית וילדותית. הללויה.

לחיי התחושות...הלאה לשליטה. נשיקות וחיבוקים לסופ"ש רגוע ושפוי. אמןןןןןןןן.

יא מג'נונית !!

התמזל מזלי שלאחרונה נכנסו לחיי אנשים חדשים שמאפשרים לי,

שנותנים מקום לרגשות שלי, לכעס,לאי הסכמה