[
תחבורה,
אוטובוסים,
ריפורמה ]
מכת הרפורמה בתחבורה, בתל-אביב יפו.
פרק א'
מספרים שאת התוכנית הזו תכננו 10 שנים, וזה מה שקבלנו.
אנשים מהלכים ברחובות כסהרורים, מחפשים ושואלים ואינם יודעים איך להגיע ממקום למקום. אמרו שיהיו דיילים, אמרו שתהינה חוברות, וגם באינטרנט יסבירו, אבל כלנו נראים כפי שתאר זאת אישי: "עכשיו כולנו עולים חדשים." ההבדל הוא שלעולים החדשים עד כה, נסינו לעזור, ידענו להנחות, כעת איש איננו יודע מאין ולאן, כולל הנהגים המסכנים.
כהתחלה חשבתי, שהכי חשוב לדעת איך להגיע לשני מקומות, שלשם הינו מגיעים עד כה באוטובוס עירוני בתוך תל-אביב יפו, וזה היה כל כך פשוט ולנו היו טענות גדולות.
- סתם מהבית שלנו שברחוב דיזינגוף לשוק הכרמל, רחוב נחלת בנימין ליתר דיוק.
- מקום העבודה שם עבד אישי, וכעת כשהוא גמלאי, לעתים מזמינים אותו ליעוץ.
נתחיל כמובן ממקום העבודה, רחוב קבוץ גלויות הסואן, רחב גדול מלא חיוניות וצבע. חנויות שופעות סחורה, מפעלים, ומני מסחר. אישי פתח בחפוש זריז באינטרנט, הרי הבטיחו לנו. למען האמת בחוברות שחילקו ליד תחנות האוטובוסים לא הבנו דבר, חשבנו שאנחנו איננו מבינים כל כך. טוב באינטרנט זה מאד פשוט, יש טבלה ומשם יש להוציא את שם הרחוב, מספר, וישוב. אין בעיה, מחפשים רחוב קבוץ גלויות, אבל אסור להקיש, יש רק להוציא מתוך המאגר שלהם את שם הרחוב, הבעיה היתה שלא נמצא במאגר שם הרחוב, מה קרה איפה הרחוב נעלם? אין 'יוק' קבוץ גלויות. אז מחפשים רחוב ליד, אולי רחוב ראשי כמו שלמה, ואין אז הוא חפש לא בשׂ, אלא ב-ס' אין גם סלמה אין, יצאו רק רחוב שלמה, ושוב כמו שדרות ירושלים הרחוב נעלם. ושוב, אין. לא מופיע שדרות ירושלים, הרחוב הראשי החוצה את יפו, המחבר בין תל-אביב יפו בת-ים. זה קרה בצורה לא רצונית, אבל עיני התמלאו דמעות איך יתכן, גדלתי שם פתאום נעלמו עצי הפיקוס, ועצי התמר הזקופים והתמירים, איפה הם? ואז הבריקה לאישי הברקה, יש לחפש איזה מונומנט מוכר, בטח מה מי לא יודע "המזרקה"! וגם היא לא נמצאה להם. יוק מזרקה, באמת השולטן הטורקי ציוה להקים את המזרקה וכעת כמו בטורקית "יוק" אין. מה עושים, הלכו לנו לאיבוד שני רחובות ומזרקה. אני הלכתי להתרענן בטלנובלה ושם יכלתי לבכות בשקט וללא הפרעה , ואף אחד לא ילעג לי על שאני רגישה בגלל שני רחובות ומזרקה.
בינתיים אישי מצא את הדרך הקרובה ביותר לנסיעה באוטובוס לפי הרפורמה החדשה, שהנהיגו לנו. וכאשר הסתימה הטלנובלה הוא הראה לי ברב חן וגאוה לאומית, על ההישג הגדול, בידו היה דף ניר.
"הנה המפה".
"אבל זה ניר ריק"... אמרתי בהיסוס, אולי אני לא רואה טוב.
"צריך זכוכית מגדלת, הנה עכשיו תראי". בדף הניר הלבן, הבחנתי בקוי מתאר חיורים כמעט שקופים, ואז כאשר הוא קרב את הזכוכית מגדלת ראיתי אותם מקבלים מעט נפח ואפשר היה בקושי לזהות.
"אי אפשר היה לראות את המסלול במפה שהיתה על המסך, לכן החלטתי להדפיס אותה, וגם ציינתי במועדפים הדפסה טובה, אבל זה מה שיצא, לא חשוב הנה אסביר לך את המסלול." והוא החל להסביר לי בסבלנות.
"כדי להגיע למקום עבודתי ברחוב קבוץ גלויות, ממקום מגורינו ברחוב דיזינגוף, בדרך הקצרה ביותר, עלי לעלות לאוטובוס מספר 5, לכיוון צפון."
"אבל יפו זה בדרום". באמת אני כל כך חסרת אמונה.
"רגע עוד לא סיימתי." והוא נראה נבוך, כדי להפיג את המתח הוא הסביר, "זה לא צפון כמו לנסוע לחיפה ומשם ליפו, זה סתם לעלות לאוטובוס מספר 5, לנסוע לכיוון צפון תל-אביב 5 תחנות, לרדת בפינת אבן גבירול, ללכת כ-250 מטר..."
"250 מטר זה 1/4 ק"מ???"
"כן... טוב תני לי לסיים את מה שהיה כתוב בהסבר שלהם."
"בסדר אני נותנת, אבל אתה בעצמך למדת אותי ועוד הסברת לי, שאפילו חכמי יוון קבעו את החוק בגיאומטריה: 'המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות, הוא קו ישר אחד'"! התעקשתי.
"אבל זה מה שהיה כתוב באינטרנט, ככה נוסעים עכשיו, ועוד לא סיימתי, אחרי שמוצאים את תחנת האוטובוס מספר,,, רגע, רגע איזה מספר , כבר התבלבלתי 125...ואולי זה היה מספר אחר? מה שחשוב הוא שעולים לאוטובוס הזה, ונוסעים אתו ישר ישר ליפו. " וכאלו ירד מעליו עול כבד.
"אבל עד עכשיו נסעת רק באוטובוס אחד, והיו לך שתי אפשרויות קוים. 8 ו18, ושניהם מאותה תחנה, אם האחד התעקב הגיע השני. זמן ההמתנה היה קצר יותר, עכשיו ..." ולא יכלתי לסיים את המשפט, אישי כבר היה כל כך עיף... הוי יפו יפו את כל כך קרובה, הרי אפשר ללכת ברגל פחות מ1/4 ק"מ, רק מהלך שני רחובות, להגיע לשפת הים ומשם לצפות בך, ורואים את השעון, ורואים את מגדל הכנסיה... הוי יפותי יפותי עיר נעורי התרחקת כל כך...
"אני חושב שאם יזמינו אותי מחר לעבודה, אלך ברגל."
"אתה צודק, אבל זה קצת רחוק לא?"
עכשיו נשאר לי למצוא איך להגיע לשוק הכרמל, חשבתי, אולי אנסה למצוא את הדרך, דרך האינטרנט לבד. ונגשתי למלאכה כלי עוז ואומץ.
כמובן בקשתי את רחוב נחלת בנימין, וכאשר כבר היו כל הנתונים בפי המחשב היקר הוא נענה ברצון רב, ומשום מקום הופיע בחור יפה תואר והחל מספר לי בשבחי התכנית, בשבחי חברת דן, ועד כמה אהיה מאושרת עכשיו לאחר שסוף סוף הרפורמה יצאה לדרך. בסדר אבל גם אני רוצה לצאת לדרך, וכבר הבנתי והסכמתי אתו אפילו, רגע איך זה הסכמתי? חככתי בדעתי, אני לא מסכימה אתו מה פתאום, הרי עד כה היו לי פה ליד הבית 5 קוי אוטובוסים, שנסעו והגיעו לשוק, לנחלת בנימין, למרכז, ויכלתי לנסוע אתם עד לשוק, הם באו מכל מני איזורים מרוחקים בדרכם לשוק וכעת לקחו לי את הקוים האלה, למה שאהיה מרוצה. אבל הבחור בשלו. הוא בטוח שאני חיבת להיות מרוצה טוב בסדר, אז איפה הכפתור שסוגרים לו את הפה? אני מחפשת וכבר מיואשת, כי הוא חוזר על אותם דברים פעם ועוד פעם ואני כבר מקללת אותו בכל שפה אפשרית, אני יודעת שלקחו לי את כל האוטובוסים והביאו מספר חדש, אבל את המספר החדש אינני יודעת, רק את שם המספר אני צריכה, ולא את כל ההתפארות של דן והממשלה שעשתה רפורמה. בסדר אני מסכימה שיתנו לכם איזה פרס, רק תגידו לי את המספר. כלום. נדה.
"מה קרה, למה את עצבנית כל כך ומוציאה את העצבים עליו?"
"הוא לא מפסיק לדבר, הוא משבח את..."
"פשוט מאד, סותמים לו את הפה." ואישי כיבה את הכפתור של המחשב.
הווו איזה שקט פתאום...
ר. מיפו.
הוספת תגובה על "הרפורמה בתחבורה. (קבלתי במייל)"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה