גדי, פוליטיקה היא לא אמנות כיוון שהיא תכליתית ומלאת פשרות, הביטוי אמנות הפוליטיקה הוא מחמאה עצמית שהבירוקרטים האלה הדביקו לעצמם.
פוליטיקאים מוכנים להרבה מאד פשרות, תראה איך ליברמן מתפשר עם החרדים בקלי קלות ולא עומד על דבר שהבטיח לבוחריו החילונים, ביבי מתפשר עם כולם, התנאי הוא אחד, הפשרה תמשיך להושיב אותם בשלטון.
עם הפלסטינים נכנסת הדמגוגיה שלך, איתם אי אפשר להתפשר, כי אם ניתן להם אצבע הם ירצו את כל היד, כאילו שעם החרדים זה לא ככה.
בענין ההיסטוריה של המשא ומתן, אחרי מלחמת ששת הימים היה מוסכם על רוב ההנהגה והציבור שהשטחים שנכבשו יהיו פקדון בידי ישראל למשא ומתן לשלום עם הערבים, שורה של טעויות שעשו מנהיגי העבודה הניצים של זמנם, הם שאיפשרו את המצב הקיים, ברור לכולם (חוץ מלחלמאים מסוגך) שבעבר אפשר היה להגיע להישגים הרבה יותר טובים במשא ומתן מול הפלסטינים, אבל בעקבות שינוי בשטח (התנחלויות), וחוסר היכולת שלנו להחליט, העמדה הפלסטינית צברה יותר כח, וכיום הם במצב שסופרים איתך סנטימטרים.
תמיד נח להאשים בכל את הצד השני, ולטבול בנקיון כפיים.
הבעייה היא שהמציאות היא רבת משתתפים וכולם חושבים כך.
-
צטט: אבי אסף 2011-07-15 09:21:30
רות אומרים על הפוליטיקה שהיא "אומנות האפשרי" השאלה היא איפה שמים את הדגש פולטיקאי שם את הדגש על המילה "אפשרי" מלשון "פשרה" אבל מדינאי שם את הדגש על המילה "אומנות". להתפשר זו לא בעיה . הבעיה היא איך לשמור על האינטרסים שלך ולכפות את דעתך על היריב, לא להתפשר איתו. הערבים שאנחנו נוטים לזלזל בהם לא מוכנים להתפשר על כלום. תראי איך הם מנהלים איתנו משא ומתן על החזרתו של גלעד שליט. מה שהם אמרו לפני חמש שנים זה מה שהם אומרים עכשיו. תראי איך הם מנהלים איתנו משא ומתן על המדינה הפלסטינית. ברק נתן להם תשעים ותשע אחוז מהשטח והם לא היו מוכנים לוותר על אחוז אחד. אנחנו יכולים ללמוד מהם איך מנהלים משא ומתן.
/null/text_64k_1#