התחבורה הציבורית והפרטית חייבת לעבור רפורמה אמיתית, לא רק קמפיינים שיטחיים.

 

על עירית תל אביב להקצות משאבים, ולא חסר ברוך השם לפרוייקטי נדל"ן אימתניים - מגדלים שחותכים את השמיים,

לצורך תחבורה עירונית אמיתי ויעילה.

כדי שהאנשים שהופכים את העיר הזאת לאטרקטיוית - קרי - האמנים, המשוגעים, היזמים,  אנשי המסיבות, יוכלו עדיין להיות כאן, אם במגורים, או בערי שינה, יש לשנות את הקונספט של התחבורה. 

 

העלות של הקמת רכבת קלה עירונית היא אפסית, לעומת הנזק הכלכלי, סביבתי של המצב היום. 

כיום יש בריחה, מלית ברירה של האנשים המוכשרים לפריפריה, יש פקקים איומים בכבישים, שגורמים - 

זיהום אויר, זיהום רעש, איחורים שמשמעותם אפשר בקלות לתרגם למיליוני שקלים ביום.

 

האופניים והשבילים הם התחלה חביבה, אבל לא פתרון אמיתי לבעיה. 

 

הפתרון הוא להוציא מכרז ליזמים ומהנדסים, לשתף את התושבים, ולהתחיל עם כמה קווים בסיסיים שיקצרו את זמני הנסיעה מדרום לצפון העיר. את העלויות יש להפיל לגמרי על כל היזמים של הנדל"ן. 

 

אתם רוצים לבנות מגדל בלב שכונה שקטה ? 

תקציבו x מליוני שקלים לתחבורה. 

 

שיפור התחבורה יביא ישירות לצמיחה כלכלית - 

גם היוזמה - מקומות עבודה מידיים (מהנדסים, עובדים וכו')

וגם בהמשך, מרכז העיר יהפוך שוב אטרקטיוי לעסקים שנאלצים לברוח למרכזי עסקים מחוץ לעיר.

 

ללא התושבים האמיתיים, היוצרים, בעלי הרעיונות והיוזמה - אין עיר. 

 

ציטוט: "האופניים והשבילים הם התחלה חביבה, אבל לא פתרון אמיתי לבעיה".

 

אני מציע לא להמעיט בערכם של אופניים. אופניים הם לא פתרון מחמד אלא פתרון אמיתי ובר קיימא שבכוחו להתחרות ולהביס את ההצעות של הרכבות העירוניות במדדי תועלת ועלות.

 

אופניים, רגילים וחשמליים, כמו אמצעי תחבורה רכים נוספים, מספקים "תחבורה בת השגה" לאלו המפגינים היום ומבקשים "דיור בר-השגה". פתרונות ברי-השגה הם פתרונות פונקציונליים, קומפקטיים, יעילים ויחד עם זאת זולים - כאלו הם אופניים וכך גם דירות קטנות ושימושיות, שאינן מיועדות למשפחות, אך הולמות צרכים של רווקים, זוגות בשלבי התגבשות, חד-הוריים, אלמנים, וכיוצא בכך.

ניסית פעם להחנות אופנים (גם לא חשמליים בת"א) ? בתוך 10 דק' הם לא שם. למרות שהם פתרון תחבורתי מדהים בת"א ולא רק בת"א.

בא נבהיר נקודה מסויימת. אני גר בתל אביב, יש לי 2 כלי רכב, שניהם דו-גלגליים. אופניים וקטנוע. אני חולה על אופניים, מבסוט מהעניין שהאופניים (בניגוד לכמה שנים אחורה) נהפכו ל"און ווג" אבל מה, לצערינו לא כולם יכולים לדווש בחדווה, יש שיקולים של מצב בריאותי, חום, זמן וכו'.

קודם כל, ברור שזו הגישה הנכונה - האמנים למיניהם (והצעירים בכלל) יכולים לגור בבת ים, פתח תקווה או אפילו אשדוד, ממש כפי שבניו יורק הם ברובם אינם גרים כיום במנהטן - ובלבד שיוכלו להגיע מביתם למרכז תל אביב בתוך שעה או משהו כזה.

שנית, כפי שאמר מגיב אחר, אופניים הם פתרון זול ויעיל - גם על חשבון תחבורה פרטית ומקומות חניה. בכלל, רכבים פרטיים אמורים להיות בעדיפות אחרונה מבחינת התכנון התחבורתי.

 

שלישית, דוקא רכבת קלה?! זה לא פתרון מהיר ולא זול, תראו מה קורה בירושלים. מיידית - עדיפות תחבורתית מוחלטת לאוטובוסים בצירוף תחנות יעילות (וכמובן, אכיפה דקדקנית של עמידת הזכיין בתנאי השימוש ובראשם תדירות הנסיעות ועמידה בזמנים) יכולה לפתור את רוב הבעיה בתוך זמן קצר וכמעט ללא שינויי תשתית.

 

כנ"ל, כמובן, באשר לעדיפות מוחלטת לקווי אוטובוס בינעירוניים. שהרכבים הפרטיים יעמדו בפקק שלוש שעות. האוטובוס צריך לעבור. כנ"ל רכבות - שם הבעיה היא גם ניהולית. ראשים צריכים להתגלגל.

 

רביעית, הרעיון "להפיל את העלות" על היזמים מגוחך בתכלית. יזם בתל אביב משלם היטל השבחה בגובה עשרות אחוזים משווי זכויות הבניה(!), ומגדל מגורים מביא להכנסות אדירות מארנונה. היזמים ורוכשי הדירות כבר מעבירים לקופת העיריה סכומים גדולים - שלא לדבר על הכנסות לקופת המדינה, בדמות מס הכנסה ומע"מ בגין שירותי הבניה ומכירת היחידות. כל תוספת לעלויות אלה רק תעלה את מחירי הדירות בעיר.

 

אין שום בעיה תקציבית בפתרון בעיות התחבורה בתל אביב. הבעיה היא אך ורק פוליטית. שאלה של סדרי עדיפויות ושכנוע כל מיני מטומטמים באוצר שהחסכון העצום למשק עולה מאה מונים על ההשקעה המבוטלת יחסית. האמת? לשכנע אותם אי אפשר. על הממשלה לכפות על ליצני האוצר את דעתה בנושא התחבורה הציבורית. לא רק בתל אביב, אם כבר מדברים.

 

ובמשפט אחד - תחבורה ציבורית מבוססת אוטובוסים + שבילי אופניים היום ועכשיו, בברוטאליות הנובעת ממצב החירום שנוצר בתל אביב - ומרגע שהפתרון קיים מניעה כמעט מוחלטת של כניסת רכבים פרטיים לעיר. בהמשך, רכבות קלות + תחתיות + מונורייל בטיילת (: דיור בר השגה בתחת שלנו. נתחיל בתחבורה סבירה!

הרעיון נכון, אבל בוא נעמיד דברים על דיוקם: דבר ראשון: לא צריך לחבר את צפון העיר עם הדרום. זה בסדר, יש מספיק דברים שמחברים אותם ומחירי הדיור בכלל זה. הבדל מכירי ההשכרה בין פלורנטין לאזור בזל הם סביבות ה-20-25%, כלומר מי שיכול לשלם 3000 בחודש, כנראה יושכל לשלם גם 3700, או להסתפק בתחבורה הציבורית בפועלת בצורה יחסית מתקבלת על הדעת בתוך גבולות העיר. הבעיה הגדולה והחמורה היא עם ערי הספר: חולון, ראשל"צ, פ"ת, בת-ים, יבנה, ראש העין, יהוד, קרית אונו, גבעת שמואל. ברגע שתהיה תחבורה ציבורית שתפעל 24 שעות ביממה (או לפחות כמעט 24 שעותב יממה) ותאפשר להגיע תוך 20-25 מאם המושבות בפ"ת או מח' 300 בחולון או ממערב ראשון (אזורים בםה יש בניה מאסיבית ולגובה) לאזור העסקים במתחם הארבעה/ עזריאלי/ רמת החי"ל/ מרכז העיר: אז נראה פה צניהח משמעותית במחירים. באותו רגע, עשרות אלפי יחידות הדיור שהשר אטיאס משווק בכזה להט בראש העין יהפכו לרלוונטיות, הפשרת קרקעות במערב ראשון תהפוך לרלוונטית, בניה לגובה בפאתי פ"ת תהיה רלוונטית. דבר שני: לא ניתן להפיל את העלויות על יזמי הנדל"ן. למרבה הצער, ובשונה ממה שנהוג לחשוב, יזמי הנדל"ן לא יקנו הכל בכל מחיר ואם העסק לא ישתלם, הם ידעו טוב מאוד איך להשקיע את כספם בנכר (אם שמתם לב, רוב הפרסומות בעמודי הכלכלה היום הן להשקעות בחו"ל). לכן, אם רוצות העיריות בגוש דן לקדם מהלך שיאזן את מחירי הדיור במטרופולין ויאפשר להוריד אותם בעזרת בניה לגובה בפאתי המטרופולין - יתכבדו ראשי הערים, יבנו תוכנית ריאלית (ולא, הבדיחה הזאת של הרפורמה בתחבורה לא נחשבת), ימצאו את ה-3-4 מיליארדים שנדרשים לזה (אחרי הכל רק דוחות חניה מכניסים להן מחצית הסכום הזה בשנה). חלק מהסכום ניתן יהיה לגייס מיזמי הנדל"ן (או יותר נכון מבעלי הקרקעות) בהעלאת היטלי ההשבחה על קרקעות להן יאושרו תב"עות חדשות לבניה לגובה במסגרת הסופרטנקר של ביבי.