צטט: זו פשוט אני 2011-07-18 17:21:16

מזכיר לי שבתור ילדה (אובחנתי לכשרון קשב ורכוז רק בגיל 23) תמיד היה סיפורי שכחה...
היייתי שוכחת מפתח בדלת אחרי שנעלתי וממהרת לאוטובוס... השכנים שהיו יורדים אחרי היו כבר רגילים להוציא ולשים בארון חשמל...
הייתי שוכחת לנעול בכלל...
אם הייתי נזכרת הייתי מתקשרת לבית ספר של אחי ששכחתי לנעול שילך לנעול...
הייתי שוכחת את עצמי נעולה בחוץ. נעולה בפנים...
הייתי שוכחת את אמא שלי נעולה בחוץ והייתי ישנה... כל כך טוב בחדר האמצעי... בליל מבול... כשכולםםםםםםםםםם היו מנסים להעיר אותי...
הייתי... שוכחת... את המפתח בכל מקום אפשרי. את הסוודר... בימים כשכבר היה מתחמם...
כמה פעמים חזרתי לבית ספר לחפש משהו ששכחתי...

ופעם אחת פשוט לקח לי המון המון המון זמן להגיע הביתה...
חשבו ששכחתי את הדרך...

לא שכחתי.. הלכתי הביתהלאט לאט לאט
אחרי מי שהוביל את הדרך.
את כל הדרך...

צב.

(הכל אמת, כל האמת, ורק האמת. נשבעת. אתם צוחקים עכשיו. אמא שלי בוכה)
היום קוראים לזה "הפרעת" קשב וריכוז ... אז ... היו לזה הרבה מילים אחרות. ששמעו בכל ... כל.... כל..... השכונה)

תודה

נורא מצחיק

עכשיו יותר טוב ?

בוקר טוב עולם!

על אף הסרבול והבלאגן ...מצחיק, כי הצלחת לתאר במדוייק סיטואציות שחוזרות ונשנות מדי יום.

אז, כל בוקר וההפתעות שלו, ושיהיו רק הפתעות מבשרות טוב,

ואנחנו נגיע לעבודה עייפים אך מרוצים

צטט: avihu_av 2011-07-18 14:32:37

צטט: אילן גבע 2011-07-18 13:46:39

צטט: avihu_av 2011-07-18 13:35:32

מענין לו היה גבר אומר זאת שעשה זאת כל ימי נישואיו, (17 שנה )

איך היו מגיבים פה ??

 

אותו גבר היה מקבל ממני כוכב (קיבלת)

ומדידי הררי וארון ארון חיזוק.

לי היה מזל, זה נחסך ממני, אני השארתי לאישתי את הרכב עבושדה ונסעתי למשרד באוטובוס.

 

אתה יודע אילן והספקת אולי להכיר אותי פה ,

לא מחפש תשומי ואף פעם לא שמעת אותי אומר משהו אישי או מקטר על נישואי,

ואילו פה רק שומע כמה קשה לכל אחד/אחת פה.

אז פעם אחת אדוודה פה על משהו,

גרושתי לא רק לא היתה מסוגלת (מילה לא יכלה)

אבל תאר לך שמגיל  אפס הייתי מטפל בילדים,

מכין להם את הבקבוק כי היא היתה מקיעה מריח חלב רתוח.

ולא היה אז אינסטנט ,,,,,,,, אפילו חיתולים כיבסתי וניקיתי,

אבל זה לא האישו, לקחת לגן, בית ספר כל יום,

ואת הדבר הכי מטורף שהיה לי בחיים,

כל יום חמישי לקחת ילד מגיל שלוש וחצי עד גיל שש

שנתיים וחצי כל חמישי  לבדיקות,  ולו פעם אחת לא הצטרפו אלי.....

להדסה תל אביב או לבית דנה בהמשך למחלקה האמטולוגית,

לשהות שם חצי יום ולהיות עימו כל היום שאתהרואה דברים מצמררים,

לשבת לשמוע כמה קשה בלבד , כמה גברים לא יודעם להתנהל מול הילדים,

וכו' וכו' וכו', קצת מגוחך לי ............

 

קיבלת ממני כוכב אחד.אם הייתי יכול, גם עשרה הייתי נותן. מה עשרה? מיליון!

קבל כוכב+צ'פחה ידידותית על הכתף.

גבר אמיתי אתה!

כל הכבוד ורק בריאות

ואושר!

 

צטט: אילן גבע 2011-07-18 15:14:04

צטט: avihu_av 2011-07-18 14:32:37

לשבת לשמוע כמה קשה בלבד , כמה גברים לא יודעם להתנהל מול הילדים,

וכו' וכו' וכו', קצת מגוחך לי ............

 

אתה יודע אביהו, מתברר שיש הרבה סיפורים כאלו.

הבן שלי הגדול היה מתעורר בין הגילאים 6 ל-12 כל לילה כמעט בבסביבות שעה 02.00 עם כאבי רגליים והיה צועק "אבא" ולא "אימא".

מתברר שבממוצע, הגברים במדינה לא כ"כ רעים (אם מותר לי לטפוח לכולנו על השכם).

חבל שהסיפורים הללו לא יוצאים החוצה ובמקומם שומעים רק על אותם גברים שלא משלמים מזונות, שנעלמים מחיי הילדים שלהם וכו'. 

---

אצלי, הפרינססה (לשעבר) היתה מתעוררת אחרי שנת פז של 8-9 שעות ושואלת האם וכמה פעמים הילדה התעוררה בלילה...

צטט: mick_dundee 2011-07-18 21:23:00

אצלי, הפרינססה (לשעבר) היתה מתעוררת אחרי שנת פז של 8-9 שעות ושואלת האם וכמה פעמים הילדה התעוררה בלילה...

 

מה קרה?

הנסיכה הפכה למלקה?

צטט: זו פשוט אני 2011-07-18 17:21:16

מזכיר לי שבתור ילדה (אובחנתי לכשרון קשב ורכוז רק בגיל 23) תמיד היה סיפורי שכחה...
היייתי שוכחת מפתח בדלת אחרי שנעלתי וממהרת לאוטובוס... השכנים שהיו יורדים אחרי היו כבר רגילים להוציא ולשים בארון חשמל...
הייתי שוכחת לנעול בכלל...
אם הייתי נזכרת הייתי מתקשרת לבית ספר של אחי ששכחתי לנעול שילך לנעול...
הייתי שוכחת את עצמי נעולה בחוץ. נעולה בפנים...
הייתי שוכחת את אמא שלי נעולה בחוץ והייתי ישנה... כל כך טוב בחדר האמצעי... בליל מבול... כשכולםםםםםםםםםם היו מנסים להעיר אותי...
הייתי... שוכחת... את המפתח בכל מקום אפשרי. את הסוודר... בימים כשכבר היה מתחמם...
כמה פעמים חזרתי לבית ספר לחפש משהו ששכחתי...

ופעם אחת פשוט לקח לי המון המון המון זמן להגיע הביתה...
חשבו ששכחתי את הדרך...

לא שכחתי.. הלכתי הביתהלאט לאט לאט
אחרי מי שהוביל את הדרך.
את כל הדרך...

צב.

(הכל אמת, כל האמת, ורק האמת. נשבעת. אתם צוחקים עכשיו. אמא שלי בוכה)
היום קוראים לזה "הפרעת" קשב וריכוז ... אז ... היו לזה הרבה מילים אחרות. ששמעו בכל ... כל.... כל..... השכונה)

התעודות שלי בביה"ס היסודי התאפיינו בהערה הפדגוגית "בעל יכולת אך אינו משתדל"

בחיי שניסיתי, וחטפתי גם מכות מאבא שלי בגלל השיעורים המחורבנים האלה.

בגלל זה בחיים לא כעסתי על הילדים שלי אם עשו או לא עשו שיעורים ואיזה ציון הביאו במבחן. כל ציון - נשיקה. כן. כל ציון !

צטט: הדרhadar 2011-07-18 23:04:18

קטע ישן שכתבתי, קרו לכם קטעים דומים ?

 

זה היה אמור להיות בוקר רגוע, ללא הילדים, התארגנתי לצאת לעבודה ואז...

 

*** הקטנה מתקשרת , שכחה חוברת מדעים, מביאה לה לשער ביה"ס

*** האמצעי מתקשר, לקח בטעות את הנעליים של הגדול

*** הגדול מתקשר, אין לו נעליים.

*** לוקחת את האמצעי, לקחת מהגדול את הנעליים,

     הוא יורד עם כפכפים, הנעליים ( מסתבר) בביתי.

*** האמצעי הולך בכפכפים ועם פתק ממני לחטיבה.

*** הגדול מודיע שננעל מחוץ לדירת אביו.

     האבא בדרך עם מפתח.

*** האמצעי מתקשר , לא מקבלים אותו ללא נעליים

*** אני עושה פרסה חוזרת הביתה ומביאה לו את הנעליים.

*** סוף סוף אני בדרך לעבודה... האמת עכשיו אני מחייכת.

 

  ממש קומדיה של טעויות...

  רק שיהיו לי בריאים.  

האמת, הסיפורים של הילדים, זה דווקא יותר מזכיר לי את עצמי

צטט: זו פשוט אני 2011-07-18 17:21:16

מזכיר לי שבתור ילדה (אובחנתי לכשרון קשב ורכוז רק בגיל 23) תמיד היה סיפורי שכחה...
היייתי שוכחת מפתח בדלת אחרי שנעלתי וממהרת לאוטובוס... השכנים שהיו יורדים אחרי היו כבר רגילים להוציא ולשים בארון חשמל...
הייתי שוכחת לנעול בכלל...
אם הייתי נזכרת הייתי מתקשרת לבית ספר של אחי ששכחתי לנעול שילך לנעול...
הייתי שוכחת את עצמי נעולה בחוץ. נעולה בפנים...
הייתי שוכחת את אמא שלי נעולה בחוץ והייתי ישנה... כל כך טוב בחדר האמצעי... בליל מבול... כשכולםםםםםםםםםם היו מנסים להעיר אותי...
הייתי... שוכחת... את המפתח בכל מקום אפשרי. את הסוודר... בימים כשכבר היה מתחמם...
כמה פעמים חזרתי לבית ספר לחפש משהו ששכחתי...

ופעם אחת פשוט לקח לי המון המון המון זמן להגיע הביתה...
חשבו ששכחתי את הדרך...

לא שכחתי.. הלכתי הביתהלאט לאט לאט
אחרי מי שהוביל את הדרך.
את כל הדרך...

צב.

(הכל אמת, כל האמת, ורק האמת. נשבעת. אתם צוחקים עכשיו. אמא שלי בוכה)
היום קוראים לזה "הפרעת" קשב וריכוז ... אז ... היו לזה הרבה מילים אחרות. ששמעו בכל ... כל.... כל..... השכונה)

אוחחחחחחחחח, כמה אני אוהבת אותך. אין כמוך, כל כך אמיתית וכנה.

צב? אחריו הלכת? איזו התמדה, דחיית סיפוקים לשמה.

כשרון קשב וריכוז. אכן כן ואת יודעת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

צטט: ג י ל 2011-07-18 23:05:08

צטט: זו פשוט אני 2011-07-18 17:21:16

מזכיר לי שבתור ילדה (אובחנתי לכשרון קשב ורכוז רק בגיל 23) תמיד היה סיפורי שכחה...
היייתי שוכחת מפתח בדלת אחרי שנעלתי וממהרת לאוטובוס... השכנים שהיו יורדים אחרי היו כבר רגילים להוציא ולשים בארון חשמל...
הייתי שוכחת לנעול בכלל...
אם הייתי נזכרת הייתי מתקשרת לבית ספר של אחי ששכחתי לנעול שילך לנעול...
הייתי שוכחת את עצמי נעולה בחוץ. נעולה בפנים...
הייתי שוכחת את אמא שלי נעולה בחוץ והייתי ישנה... כל כך טוב בחדר האמצעי... בליל מבול... כשכולםםםםםםםםםם היו מנסים להעיר אותי...
הייתי... שוכחת... את המפתח בכל מקום אפשרי. את הסוודר... בימים כשכבר היה מתחמם...
כמה פעמים חזרתי לבית ספר לחפש משהו ששכחתי...

ופעם אחת פשוט לקח לי המון המון המון זמן להגיע הביתה...
חשבו ששכחתי את הדרך...

לא שכחתי.. הלכתי הביתהלאט לאט לאט
אחרי מי שהוביל את הדרך.
את כל הדרך...

צב.

(הכל אמת, כל האמת, ורק האמת. נשבעת. אתם צוחקים עכשיו. אמא שלי בוכה)
היום קוראים לזה "הפרעת" קשב וריכוז ... אז ... היו לזה הרבה מילים אחרות. ששמעו בכל ... כל.... כל..... השכונה)

 

התעודות שלי בביה"ס היסודי התאפיינו בהערה הפדגוגית "בעל יכולת אך אינו משתדל"

בחיי שניסיתי, וחטפתי גם מכות מאבא שלי בגלל השיעורים המחורבנים האלה.

בגלל זה בחיים לא כעסתי על הילדים שלי אם עשו או לא עשו שיעורים ואיזה ציון הביאו במבחן. כל ציון - נשיקה. כן. כל ציון !

 

 אלוף!