חברים וחברות יקרים,

כשאנחנו מסתכלים על מה מפריע לנו במדינה, מה היינו רוצים לראות אחרת, אני מאמין שמדינה רגועה יותר היא תפילה בלבבות של כולנו, מדינה שיש בה פחות לחץ, מדינה יותר שמחה ותחושה של ביטחון ויציבות בביתנו.

והרוגע הזה נוצר ממקום של ביטחון כלכלי. במדינה שמחזיקה בצבא עוצמתי ועשיר, מדינה בעלת עליונות אסטרטגית וצבאית על כל מדינות האזור גם ביחד החשש הביטחוני קיים אך קטן מתמיד. אך לנוכח עליית המחירים הענקית ועליית השכר האיטית איך ניתן להיות רגוע שההישרדות כאן היא מלחמה יום-יומית? כשאזרחים מודאגים לעתידם ואין בהם את הביטחון הדרוש לקבל את ההחלטות המאתגרות שהחיים מביאים?

בן אדם צריך ביטחון. וביטחון הוא דרישה בסיסית, ביטחון כלכלי היא לא מילה גסה ועל כל מדינה בעולם לאפשר לאזרח להגיע לאותו ביטחון כלכלי, במיוחד במדינה כמו במדינת ישראל שחוזקה הכלכלי ידוע לכל והאפשרויות הכלכליות כבר מונחות לפנינו אך במצב שבו אנשי עסקים, תאגידים ועסקים גובים מחירים גבוהים על שירותם, כשהמס על מוצרי החשמל והדלק כה גבוה, כשמחירי החשמל, הארנונה והדיור מזנקים לשמיים נוצר מצב שבו המעמד המבוסס בישראל מרוויח ומנצל את כוחו מעל שאר האוכלוסייה ועל חשבונם בצורה שפוגעת בחוסנה של מדינת ישראל ובחוסנו של עם ישראל.

כמעט ולא ניתן לחסוך כמות כספית מספקת כדי לבנות לאדם רגיל, צעיר או צעירה ישראליים, חיים שהתרבות הישראלית מספקת ואף ממכרת אליו - ברגע ששכר הדירה וההוצאות לוקחות מעל חצי מהמשכורת - אותם צעירים לא יצליחו לקנות דירה או לפתוח עסק ולפתח את מדינת ישראל ולתרום לחוזקה הכלכלי ועוצמתה. אותם צעירים לא יצליחו להגיע להצלחה מבלי לקחת הלוואות מהבנק ובמקרים רבים אף להיכנס לחובות אם אינם מגיעים ממשפחה מבוססת, משמעות זאת היא תבוסה כלכלית וחברתית של מדינת ישראל.

והמצב ידוע ואינו חדש, אלפי פרופסורים, דוקטורים, מומחים כלכליים ואקדמאים חשפו כל זאת כבר מ-2008 כשהמגזר העסקי החל בקידום תהליך זה, עשרות מחאות כבר אורגנו, חברי כנסת ועיתונאים דיברו וכתבו על כך, הציעו פתרונות, חלקם מצוינים, חלקם פחות - אך פתרונות - ומשרד האוצר ומשרד ראש הממשלה נותרו אדישים לגורלנו - ככל שהתעלמו מאיתנו ומקולנו למדנו לצעוק בקול רם יותר - זוהי המדינה שלנו, העשיקה הכספית דרך המיסים, יוקר המחיה ומשכורת המינימום הנמוכה ביחס להוצאות החודשיות הממוצעות מורידה את איכות חיינו ואפשר לשפר את פני הכלכלה ולצמצם את הפערים הכלכליים וליצור אפשרויות להצלחה כלכלית וחברתית לכל אזרח בישראל, מכל מגזר ומכל עיר.

זהו מאבק על עתידה של מדינת ישראל ושל כולנו. 

עובדים סוציאליים, רופאים, אחיות, עובדי משרד החוץ, מורים ומורות, שוטרים ושוטרות, חיילים, אנשי מכירות, אנשי תקשורת, נהגי אוטובוסים, מוכרים בחנויות, בעלי העסקים הקטנים וכל השכירים באשר הם - שהם מרבית אזרחי המדינה ואני ביניהם - זהו המאבק של כולנו, כי במצב הקיים הכסף הפך לערך והקומבינה והשקר לאסטרטגיה מובילה לרווח על חשבון האחר.

כולנו צועקים בקול רם לעבר הכנסת, בעלי ההון והתאגידים בישראל - הנמיכו את המחירים, הנמיכו את המיסים, העלו את שכר המינימום, הורידו את הריבית וחוקקו חוקים שידאגו להצלחת העתיד של מדינת ישראל ולא רק העשירים הנוכחיים - אנו קורסים תחת העומס - וזהו חזונו לצדק חברתי של מנחם בגין שנכשל דווקא בגלל מנהיגות שהגיעה ממפלגתו שהקים בעצמו וכיום הם יכולים לתקן גם זאת, אך במקום הם עסוקים לשרת אינטרסים פוליטיים ואישיים צרים במקום לשרת את הציבור.

לא נוותר על עתידנו!

שלכם,

בן שטג