לא ולא ולא ולא.
לא הולכת לפגישה ממקום של לתת צ'אנס וגם לא מהמקום ההפוך.
הולכת לפגישה משני מקומות: להכיר אדם חדש ומעניין (כי כבר התגלה ככזה בטלפון, אם הגענו לפגישה) וכדי להנות. אם יכול להתפתח משהו לאחר מכן, זה יופי, אבל לא הכרחי.
אם מישהו מתייחס אלי כאל חלק ממגזר, הרי ברור שאין לנו מה לעשות יחד. אי אפשר לפתח יחס ורגשות אלא לאינדיווידואל.
כולנו באים לפגישה, כמו לכל דבר אחר בחיים, עם עצמנו, על כל מה שיש בנו, נקודות החוזק והחולשה שלנו, הפרשנויות שלנו, מה שאנחנו אוהבים ולא אוהבים בעצמנו ואצל אחרים, ועוד.
אמון בעיני זה מאפיין של אדם. יש אנשים שנותנים יותר אמון מטבעם, יש חשדנים מטבעם. אני לא חושב שזה מאפיין של סיטואציות ספציפיות כאלה. זה מאפיין של האדם. משם, אולי, בא גם הסיכוי או חוסר הסיכוי למערכת יחסים חדשה וטובה.
שיהיה לכולנו יום מקסים!

/null/text_64k_1#