מעולם לא החלפתי את שמי ....פמינסטית ראדיקלית כבר אמרנו היום

צטט: גמבה 2011-07-28 17:12:02

מעולם לא החלפתי את שמי ....פמינסטית ראדיקלית כבר אמרנו היום

24

חזרתי לשם נעורי מיד עם קבלת תעודת הגירושין. הייתי עושה את אותו הדבר גם לו היו לי ילדים. במערכות יחסים הבאות שהיו ועוד יהיו לא החלפתי את שמי וגם איני מתכוונת. ובכלל לאקי והנרי נשמעים יותר נחמד עם שלמוני

נכון... כשמוסד הנישואין היה "לנצח" והאישה נבלעה בתוך משפחת הבעל, היה גם היגיון ששם משפחתה יהיה כשם בעלה.
היום, ככל שהנישואין הופכים למצב זמני, נראה שסביר שלכל אחד יהיה השם המקורי שלו. [מסיבות פרקטיות].

הרצון שלאמא ולילדיה יהיה שם משפחה זהה היא עניין ריגשי שאין לו שום פן מעשי. קצת עניין של זנב היסטורי.

האבחנה היותר מעניינת שלי היא שככל שהאישה היא בעלת יומרה [פוזה] פמיניסטית [ולהבדיל מפמיניסטית אמיתית] ככה היא גוררת יותר שמות משפחה.
למשל... כמעט ואין עורכדינית שלא גוררת אחריה לפחות שני שמות. [כאילו שבאמת מעניין את מישהו כל ההשתלשלות השידוכים הפרטית שלה].

מעניין שבסין הנשים שמרו על שם משפחתן המקורי מאז ומתמיד. מה שעוד יותר מעניין זה שסין היתה עד למהפכה הקומוניסטית חברה מאוד פטריאכלית ונשים שנישאו הפכו לשפחות של ההורים של הבעלים שלהן. האישה היתה עוברת מבעלות אביה לבעלות בעלה אבל החלפת הבעלות לא כללה את השם.

כנראה שכל הענין של אי החלפת שמות הוא משהו שקשור לתרבות ולא לפמיניזם. בערך כמו הסיפור של החזיות.

צטט: Little Angel 2011-07-28 17:09:00

אני חזרתי לשם נעוריי, עם קבלת הגט.

 

תומר שלי עם השם של אבא שלו וגם זה ישתנה עם שחרורו מהצבא אוטוטו.

גם אני חזרתי לשם נעורי

כשהתחתנתי, התכוונתי לא להחליף את שם המשפחה, לא בגלל אידאולוגיה, אלא סתם כי הייתי רגילה, אבל פעם, בתקופה הפרה-היסטורית הרשויות לא שאלו והחליפו את השם אוטומטית, כשהגיע רשיון נהיגה עם השם החדש ובבנק התלוננו שיש אי התאמה בין השם שלי במשרד הפנים לשם בחשבון, החלטתי שיותר קצר לחתום על הטופס בבנק...

כשהתגרשתי, אחרי לא מעט שנים כבר הייתה לי קריירה שזוהתה עם שמי מהנישואין, וכמו מינה צמח, גם אני נשארתי עם שם של איש שאין לי איתו שום דבר...

אבל מכ'פת לי, אני תמר ומה משנה מה בא אחרי....

כשהתחתנתי - שיניתי את שם משפחתי, כמו שחינכו אותי.

כשבתי התחתנה - היא השאירה את שמה, כמו שחינכתי אותה.

לשתינו יש שם משפחה זהה...

נשארתי עם שמי והוספתי את שלו. הייתי מבוססת מקצועית, בתחום שהשם חשוב בו (עיתונות, בין השאר), וכמובן - תמיד הייתי פמיניסטית ולא חשבתי שמן הראוי לוותר על שמי רק בגלל שנישאתי.

הוספתי את שמו מתוך מחשבה על הדורות הבאים.

כששניתי סטטוס בתעודת זהות אחרי הגירושין (הלכנו יחד, היינו עדיין 'חברים טובים' אז), שקלתי להוריד את שמו. קיבלתי את הטיעון שהשם חשוב עבור הילדה.

היא, אגב, החליטה על דעת עצמה ששם משפחתה הוא כשם משפחתי מהבית, ומוסיפה אותו בכל מקום. כשהביאה את התעודה מבית הספר הוסיפה אותו...

לעיתים, שם הבעל מעורר קונוטציות שליליות ומביא איתו זכרונות לא טובים...

וזו בהחלט מציאות שרוצים להתנתק ממנה, מה גם שניתוק טוטאלי,

עם כל מה שמשתמע מכך, מייצג התחלה חדשה.

יחד עם זאת, חושבת שהרצון לשמור על שם זהה לזה של הילדים רגשי גרידא,

ואין בכך להעיד על סנטימנטים כלשהם.

לדעתי, ראוי להתחשב בילדים ולהעניק לתא המשפחתי החדש שנוצר זהות שווה,

ולא לסבך את הילדים, בעיקר אם הם עדיין רכים בשנים.

בבגרותם, שינוי השם למקורי, צעד שיש לקחת אותו בחשבון וליישמו הלכה למעשה.