צטט: ציפור עפה 2011-07-31 07:11:50

צטט: אביבה ר. 2011-07-30 23:35:26

נילי יקירתי, לא רק שאפשר לעשות שינויים, אלא שאנחנו עושים יום יום שינויים, אפילו בצורה בלתי מודעת. אנחנו כבני אדם, יצורים שיש להם גמישות התנהגותית די גדולה. שימי לב שבמצבים שונים אנשים יודעים להתנהג בצורה שונה.

יש כאן הרבה עניין של בחירה.

אנחנו בוחרים מתי חשוב לנו להתנהג כך או אחרת. רק אנשים חסרי גבולות וחסרי משמעת עצמית לא מסוגלים לבחור במקום שונה או במקום של שינוי.

אחרי שאמרנו בחירה, אפשר לסייג ולומר, שככל שהדפוסים שאנחנו רוצים לשנות הם עמוקים יותר ומושרשים יותר ומרכזיים יותר באישיותינו, כך קשה יהיה יותר לעשות בהם שינוי. יש לנו אמונות שברגע שנבין שהן אינן משרתות אותנו, נוותר עליהן ונעשה שינוי, אבל באמונות הבסיסיות החזקות שלנו, שם קשה הרבה יותר לעשות שינוי. לעתים כמעט בלתי אפשרי - ושם, גם כשנחליט, במיוחד אם זאת תהיה החלטה דרסטית והשינוי כביכול יהיה מהיר - לא יהיה שינוי אמיתי אלא חזרה לדפוסים ישנים בצורה מלאה למדי.

כך אנו רואים אנשים שעברו כל מיני סדנאות של סופי שבוע, יצאו תחת רושם רב, הצהירו שראו את האור ומעכשיו הם שונים לחלוטין - ולמעשה כעבור זמן לא רב נראה שלא קרה שם שום שינוי.

 

האם אפשר להסיק מדברייך בדבר הקושי להזיז את האמונות הבסיסיות מכיוון שהן משרתות אותנו ,

שרוב בני האדם בעצם מרוצים מעצמם? שחושבים שכך טוב להם וכך צריך להתנהל?

לא בהכרח שצורת התנהלות אשר מבוססת על דפוסי חשיבה עמוקים אשר קשים לשינוי, מביאה אדם לשביעות רצון מעצמו. לעתים בדיוק ההפך מזה הוא הנכון.

גם כשאדם רואה את המחירים, הוא לא תמיד מסוגל לעשות את השינוי בצורה שתוציא אותו משם לחלוטין. לעתים מודעות קוגניטיבית מביאה לאפשרות לתפוש את עצמנו אחרת, או קצת אחרת, ולתת פרשנות אחרת, אבל לא מביאה לשינויים דרסטיים.

דפוסי החשיבה, הרגש וההתנהלות יכולים להיות עמוקים מאוד, מעין 'חוט שדרה' של האדם, שהוא לא מסוגל לוותר עליהם, בוודאי לא בקלות, שכן, הוא עלול להתפרק אישיותית. שינויים כאלה ניתן לעשות רק לאט לאט לאט ולאורך זמן, וגם אז, לעתים, לא במלואם. אנשים יכולים להיות מודעים הרבה יותר ובכך לאפשר לעצמם זוויות ראייה נוספות על מה שהיה בעיניהם קודם 'אמת קדושה', ובזה הם מייצרים לעצמם סוג של רווחה נפשית.

ראיתי במסגרת האימון אנשים שראו את המחירים הגבוהים, עשו שינויים, אבל במקומות מאוד עמוקים חזרו לעתים קרובות לאותו סוג התנהלות. ייתכן שמטרת אימון וגם טיפול במקומות האלה הוא לפעול ליותר קבלה עצמית דווקא, כי אין אדם ללא חסרונות. כשאדם מקבל את עצמו על חסרונותיו קל לו יותר עם עצמו.

אין שום נוסחת קסם. גם האימון שהוא לדעתי אפקטיבי מאוד בסיוע לאדם לעשות שינויים ולהשיג מטרות, וגם הטיפול שעוסק בדפוסים העמוקים, לא מאפשרים שינוי ה-DNA של אדם.

צטט: ציפור עפה 2011-07-31 07:58:38

יש דבר כזה אצל אנשים?

האם קיימת מסוגלות בסיסית לאמץ דפוסי התנהגות שונים ולהתמיד בהם ,

במידה שמגיעים להכרה שנחוץ שינוי?

האם כאשר אנו משנים דבר מה בהתנהלותנו , זה רק ענין זמני ,

ובהזדמנות ראשונה יעלה ויצוץ האני המקורי שלנו?

האם מישהו יכול לספר על שינוי כיוון שעשה והצליח /לא הצליח בו? 

ושיהיה שבוע טוב..

לא כל אחד יכול  ולא כל דבר ניתן לשינוי.  .

היינו רוצים לחשוב שאפשר לתקן כל דבר.

אבל לצערינו זה לא אפשרי.   כשמבינים את זה

 קל יותר להתמודד עם אכזבה וצער .

לא קל להשלים עם כך - וטוב להשאיר מקום לתקווה

אבל ,

 ללא פנטזיות על הצלחות במקום של הבלתי אפשרי

כי זה מקור להרבה אכזבות,תחושות כשלון,  פגיעה  ,ייאוש .

הבעיה העיקרית כאשר מגיעים להכרה הקוגניטיבית והסובייקטיבית בהתנהלותינו היא שהעצמיות המשתקפת שלנו המודחקת עשויה לחוות טרומבוזה מהשינוי האקזיסטנציאלי. ראשיתה של הטרומבוזה מאופיינת בנפח הדיון. שכן, אם הדיון נפוח במיוחד, אזי יש סיכוי שבהתנהלותינו יש אפשרות לאמץ דפוסי התנהגות שליליים קונצפטואלים, ואז נחזור לנקודת ההתחלה ונחווה דיסוננס קוגניטיבי. ומצד שני, נניח לרגע שלא נפתחו דיוני נפח קונצפטואלים הנושאים חוויות אינטילקטואליות מעשירות (כמו דיון זה, למשל). הרי אז, האני הפנימי עשוי לחוות תיקון הפוך במשוב שלילי שיחזיר אותנו למצב אינקרמנטלי מטבולי ומטפיזי. אבל אז הקוהרנטיות של הארגומנט עשוי להחלש ולהפוך לאינהרנטיות של הטרנדסציה. ובקיצור, מה שרציתי להגיד זה שכשאין מה להגיד, עדיף לא להגיד!

צטט: ציפור עפה 2011-07-30 20:47:01

טוב , זה שמתרחש לאט ובאופן בלתי מורגש , למעשה משתלט עליך

וזה שתופס אותך באחת..גם "מתלבש " עליך.

אז שני הסוגים.

אז ככה, 18 שנות נישואים שינו בי הרבה דברים, בעיקר בתחום של אמון או יותר נכון חוסר אמון בבני אדם, חוסר פירגון וכו'. שמתי לב לזה אחרי הרבה זמן פתאום כשהסתכלתי בראי לא אהבתי את מי שעמד מולי.

לקחו שני ארועים מכוננים לשנות אותי בחזרה למקום שאני נמצא בו היום למקום שאני אוהב אותי (הייתי לוקח אותי לחדר אם לא הייתי סטרייט). התגרשתי, פתאום הייתי לבד, ושנתיים אחרי, אימי נפטרה.

שני ארועים אלו באופן אירוני השפיעו על האופי שלי לטובה.

היום אני מאמין באנשים כמו שהאמנתי בהם לפני הנישואים. היום אני מסוגל לפרגן לאנשים (גם זרים) ולרצות לעזור להם, מה שבתקופת נישואי לא היה.

צטט: s madar 2011-07-31 08:16:06

צטט: ציפור עפה 2011-07-31 07:58:38

יש דבר כזה אצל אנשים?

האם קיימת מסוגלות בסיסית לאמץ דפוסי התנהגות שונים ולהתמיד בהם ,

במידה שמגיעים להכרה שנחוץ שינוי?

האם כאשר אנו משנים דבר מה בהתנהלותנו , זה רק ענין זמני ,

ובהזדמנות ראשונה יעלה ויצוץ האני המקורי שלנו?

האם מישהו יכול לספר על שינוי כיוון שעשה והצליח /לא הצליח בו? 

ושיהיה שבוע טוב..

 

לא כל אחד יכול  ולא כל דבר ניתן לשינוי.  .

היינו רוצים לחשוב שאפשר לתקן כל דבר.

אבל לצערינו זה לא אפשרי.   כשמבינים את זה

 קל יותר להתמודד עם אכזבה וצער .

לא קל להשלים עם כך - וטוב להשאיר מקום לתקווה

אבל ,

 ללא פנטזיות על הצלחות במקום של הבלתי אפשרי

כי זה מקור להרבה אכזבות,תחושות כשלון, אובססיות ,ייאוש .

אזלו כוכבי..

צטט: אילן גבע 2011-07-31 09:18:22

צטט: ציפור עפה 2011-07-30 20:47:01

טוב , זה שמתרחש לאט ובאופן בלתי מורגש , למעשה משתלט עליך

וזה שתופס אותך באחת..גם "מתלבש " עליך.

אז שני הסוגים.

 

אז ככה, 18 שנות נישואים שינו בי הרבה דברים, בעיקר בתחום של אמון או יותר נכון חוסר אמון בבני אדם, חוסר פירגון וכו'. שמתי לב לזה אחרי הרבה זמן פתאום כשהסתכלתי בראי לא אהבתי את מי שעמד מולי.

לקחו שני ארועים מכוננים לשנות אותי בחזרה למקום שאני נמצא בו היום למקום שאני אוהב אותי (הייתי לוקח אותי לחדר אם לא הייתי סטרייט). התגרשתי, פתאום הייתי לבד, ושנתיים אחרי, אימי נפטרה.

שני ארועים אלו באופן אירוני השפיעו על האופי שלי לטובה.

היום אני מאמין באנשים כמו שהאמנתי בהם לפני הנישואים. היום אני מסוגל לפרגן לאנשים (גם זרים) ולרצות לעזור להם, מה שבתקופת נישואי לא היה.

אמך , עליה השלום , עשתה עבודה טובה (ויסודית)...

צטט: קושקושאפרסק 2011-07-31 08:53:08

הבעיה העיקרית כאשר מגיעים להכרה הקוגניטיבית והסובייקטיבית בהתנהלותינו היא שהעצמיות המשתקפת שלנו המודחקת עשויה לחוות טרומבוזה מהשינוי האקזיסטנציאלי. ראשיתה של הטרומבוזה מאופיינת בנפח הדיון. שכן, אם הדיון נפוח במיוחד, אזי יש סיכוי שבהתנהלותינו יש אפשרות לאמץ דפוסי התנהגות שליליים קונצפטואלים, ואז נחזור לנקודת ההתחלה ונחווה דיסוננס קוגניטיבי. ומצד שני, נניח לרגע שלא נפתחו דיוני נפח קונצפטואלים הנושאים חוויות אינטילקטואליות מעשירות (כמו דיון זה, למשל). הרי אז, האני הפנימי עשוי לחוות תיקון הפוך במשוב שלילי שיחזיר אותנו למצב אינקרמנטלי מטבולי ומטפיזי. אבל אז הקוהרנטיות של הארגומנט עשוי להחלש ולהפוך לאינהרנטיות של הטרנדסציה. ובקיצור, מה שרציתי להגיד זה שכשאין מה להגיד, עדיף לא להגיד!

תגובה שמתאימה לדיון אחר.

לא מאמין שאפשר לשנות אופי ע"י אימון.
שינויים באופי כרוכים בתהליכים ארוכים מאד.
משחק לא משנה אופי, מכסימום מעניק ליטוש ומכסה על האופי האמיתי.
אבל ברגע של משבר או אם הורדת הגנות לשניה אחת, האופי האמיתי שלך יצוץ מתחת.

צטט: קושקושאפרסק 2011-07-31 08:53:08

הבעיה העיקרית כאשר מגיעים להכרה הקוגניטיבית והסובייקטיבית בהתנהלותינו היא שהעצמיות המשתקפת שלנו המודחקת עשויה לחוות טרומבוזה מהשינוי האקזיסטנציאלי. ראשיתה של הטרומבוזה מאופיינת בנפח הדיון. שכן, אם הדיון נפוח במיוחד, אזי יש סיכוי שבהתנהלותינו יש אפשרות לאמץ דפוסי התנהגות שליליים קונצפטואלים, ואז נחזור לנקודת ההתחלה ונחווה דיסוננס קוגניטיבי. ומצד שני, נניח לרגע שלא נפתחו דיוני נפח קונצפטואלים הנושאים חוויות אינטילקטואליות מעשירות (כמו דיון זה, למשל). הרי אז, האני הפנימי עשוי לחוות תיקון הפוך במשוב שלילי שיחזיר אותנו למצב אינקרמנטלי מטבולי ומטפיזי. אבל אז הקוהרנטיות של הארגומנט עשוי להחלש ולהפוך לאינהרנטיות של הטרנדסציה. ובקיצור, מה שרציתי להגיד זה שכשאין מה להגיד, עדיף לא להגיד!