נתניהו הוא ראש ממשלה מסורס. אחרי ש 150 אלף איש הפגינו  נגד ממשלתו של נתניהו , ממשלתו כבר אינה יכולה לטעון ללגיטימיות,  לא בחזית החוץ ולא בחזית הפנים והכלכלה . נכון שנתניהו נבחר בבחירות דמוקרטיות , אבל ממשלה במדינה מערבית  אינה יכולה להמשיך לתפקד ביעילות אחרי מחאה כל כך ברורה ומאסיבית , ולפי מה שראינו אצל שכנינו הכלל הזה  ישים גם עבור ממשלות חד מפלגתיות במדינות דיקטטוריות.  

המפגינים בחרו לשנא את נתניהו על אבדן האופק המדיני  ובמחיר כלכלי כבד שפגע בשכבות הביניים, הם בזים  לבעל בריתו איווט ליברמן שהשחיר את מדינת ישראל בנכר ודחף חוקי חרמות  בעידודו של ראש הממשלה , להוצאת חלקים של עם ישראל מהקונצנזוס הלאומי.  המפגינים  מתעבים  את אהוד ברק שפימפם ממרומי מגדלי אקירוב את תקציבי הביטחון לשימור כסאו, תוך התעלמות מתקציבי הרווחה,   והם מפחדים  מאלי ישי והחרדים, שכח הפרזיטים שלו המשוחרר מעול ההגנה על המולדת ומנשיאה בעול הפרנסה ילך ויגדל . 

נתניהו, ראש ממשלה מסורס.

מלחמת ששת הימים היתה שיאה של תקופת שלטון מפא"י והתחלת הנפילה.  ממשלת גולדה מאיר שגילתה נוקשות ויוהרה מדינית וחברתית וכשלון צורב במלחמת יום כיפורים ב 1973 הופלה בלחץ מחאת החילים שחזרו מהחזית. מחאה שהביאה ב 1977 למהפך המדיני הראשון במדינת ישראל. 

המנהיגים האלמונים של מהפכת תל אביב 2011 , הם כמו יזמי היטק היודעים להביא את השינויים והחידושים,  אך לא בהכרח ימשיכו להוביל אותם בעתיד.  ממש כמו שמנהיגי המהפכה בככר תחריר הביסו את שלטונו של מובארק , אבל לא יזכו כנראה לקחת חלק במימוש השינוי.

מהפכת תל אביב 2011 וגרורותיה ברחבי הארץ , היא אמירה חד משמעית של מה הציבור התל אביבי  לא רוצה, למה הוא חרד ואת מה הוא אינו מוכן לאבד. הם משדרים תקווה אך אינם צריכים להחליט על האיך ועל המה.

2011 היא שנת מפנה במדינת ישראל שעדיין לא ברור לאן תוביל, אבל היא מבשרת  את תחילתה של תקופה חדשה.