חיים שני התפטר ממנכל"ות האוצר והממשלה אישרה את מינויו של גל הרשקוביץ , לשעבר רפרנט לנושאי בריאות במשרד לממונה על אגף התקציבים. נערי האוצר לא הולכים הביתה.

שטיניץ החל בשינוי באוצר עם מינויו של חיים שני למנכ"ל. אבל  כשעמד על הפרק המינוי החשוב של הממונה על התקציבים הוא בחר ברפרנט  לשעבר. שטיניץ כנראה לא הפנים כי  זו היא עת של שינוי. בעידן הרשתות החברתיות , מנהל אגף התקציבים ואנשיו צריכים ללמוד מדעי הכלכלה והחברה מהנגיד פישר וגם מאנשי הכלכלה ההתנהגותית כמו הפרופסור כהנמן זוכה פרס נובל, והפרופסורים דן זכאי ודן אריאלי . הכוונה של שטיניץ למנות אנשים מהמורשת הקודמת יכולה להזיק , אלא אם מדובר באאוטסיידר שלא היה מרוצה משלטון האוצר וידוע כחריג.

שטיניץ ושני: שטיניץ פיספס את ההזדמנות להשפיע על החברה הישראלית

נערי האוצר שבשנות השמונים סייעו למשק בביטול תוספות מגזריות , חיסלו את

הבולשיביזים ההסתדרותי המפאיניקי, והכניסו ליברליזציה וחשיפה לעולם, ובשנות התשעים סייעו להקמת תעשיית הייטק מפוארת, קרנות הון סיכון, הגדילו את המחקר והפיתוח ופרסו מוטת יצוא למזרח ולמערב ,הפליאו את מכותיהם בציבור הישראלי בעשור האחרון.

בעשור האחרון הם מחריבים את החברה הישראלית, ויוצרים פערים בלתי נסבלים. הם הפריטו את המשק לדעת, הקימו קרטלים ומונופולים פרטיים, יצרו ריכוזיות זועקת לשחקים, היטיבו עם העשירון העליון במיסים ישירים ועשקו את הציבור במיסים עקיפים ובדרדור השרותים לציבור (המס העקיף הסמוי) . הם גם לא שכחו לאן הם הולכים ותפרו לעצמם חליפות. תפקיד קטן באוצר, תפקיד בינוני אצל טייקון או תאגיד מופרט. תפקיד גדול באוצר תפקיד ענק אצל טייקון.

המסודרים: תפקיד גדול באוצר, תפקיד ענק אצל טייקון

עברנו בשלום את הנהר הסוער של משבר 2008  אבל יצאנו מהמים ברפיון שרירים. הכל  בזכות החלטה של שר האוצר דאז רוני בראון ונגיד בנק ישראל הפרופסור פישר שלא להזרים תקציבי חרום להצלת המשק. המשבר היה זמני וחלף ללא נזקים, כמו בעוד כמה מדינות קטנות על הגלוב, אבל חלק גדול מהחברה הישראלית הגיעה לגדה שמנגד באפיסת כוחות. 

בישראל היתה סטיגמה של משקיסטים וחברתיים . כך היה גם בקיבוץ. כשצעירי הקיבוץ חזרו מהצבא, אבי ז"ל דרש לתת להם את התנאים שיאפשרו להם לבנות את עתידם

בקיבוץ גם למען ההשרדות  הכלכלית ולא רק למען החברה. המשקיסטים קראו לזה בזבוז והם ניצחו. הצעירים עזבו את הקיבוץ והקיבוץ התדרדר כלכלית וחברתית.

השבוע  הייתי בקיבוץ עין חרוד איחוד בערב על דוד מלץ בעקבות הספר האוטוביוגרפי שיצא עליו לאחרונה. דוד מלץ החשיב את האדם באשר הוא.  כבר ברומן שלו "מעגלות " משנת 1944 הוא יחס חשיבות עליונה לשביעות הרצון של הפרט כמפתח להמשך קיומה של התנועה הקיבוצית. 

היום אנחנו יודעים שהתנועה הקיבוצית לא סיפקה לפרט את סיפוקו והיא כבר לא קיימת

במתכונתה מהעבר. הקיבוץ של פעם הוא מורשת היסטורית ואתר לשימור. בעוד עשור ילדים ילכו למוזיאון הקיבוץ. באותה שיטה הבריחו גם נערי האוצר  את טובי בנינו ממוסדות ההשכלה הגבוה לנכר והתופעה עדיין נמשכת .

אם נדמה את החברה הישראלית בעשור האחרון למכונה, הרי שבהתחלה הורידו את איכות חמרי התחזוקה , לאחר מכן קיצצו בטיפולים ובהמשך הפסיקו לטפל ולתחזק את המערכות. התוצאה : המכונה אולי פועלת עדיין בכח האנרציה אבל לא לאורך זמן. 

הצעירים של דור ה  Y ( עד 30  )שיתפו פעולה עם בני דור ה X ( עד 50 ) ועם הביבי בומרס בני השישים בחרם הקוטג'. הם  לא יסבלו בעתיד גישה כלכלית שאינה קשובה לבעיות חברתיות.

אני קורא גם לבתי הספר לכלכלה ולפקולטות למנהל עסקים להכין את הדור הבא של הכלכלנים ונערי האוצר, שיהיו קשובים לחברה ולחזון חברתי ומוסרי. משק וכלכלה הם חלק מהחיים .

שטיניץ , לא צריך להיות פרופסור לפילוסופיה בשביל להבין שאין כלכלה ללא חברה. את ההזדמנות שלו להשפיע על עתידה של החברה בישראל הוא כנראה כבר פיספס.