הסופר טנקר השתגע והתחיל לדרוס את ראש הממשלה וממשלתו. זה רק ענין של זמן עד שכל ההמונים יתחילו לצעוק ביבי הביתה. למחאה יש עוד לאן לגדול .

כשהסופר טנקר מפזר את חומר דיכוי הבעירה האזרחים התבקשו להסתגר בבתים ,כך פעלה מדיניות הדיכוי של העם. עכשיו כשהסופר טנקר השתגע , המנהיגים מסתגרים בבתים והעם יוצא לרחובות. . 

הסופרטאנקר של יערות הכרמל הוא בבועה להחלטה יקרה שלא הביאה תועלת, כי הופעלה לאחר שהאש כבר כובתה. הסופר טנקר של העם יתחיל לשטוף את הממשלה שאיבדה קשר עם העם והחלה לפעול באופן מגומגם ומאוחר מדי.

הסופר טנקר של הוד"ל שגם  לפני שנתיים ושלוש היה נראה כפעולה בלתי נחוצה , כשאפשר היה פשוט לתגבר את הוועדות הקימות , נראה היום כפעולת חילוץ בלתי מוצלחת.  באוירת חוסר האמון בין נתניהו לעמו , היא גם חשודה כסוכנת של טיקונים ואחרים. נתניהו שהתאהב בסופר טנקר, הופתע מאוד כי הגולם קם על יוצרו . מדיניות של כיבוי שרפות היא מדיניות לא נכונה וגרועה וכיבוי שרפות באמצעים לא יעילים ובאיחור זה מתכון לאסון. 

הסופר טנקר השתגע.

• לפני הבחירות האחרונות היו שחשבו , ללא קשר  עם נושאים מדיניים של שטחים ומתנחלים שביבי יעשה טוב לכלכלה, אבל הם כנראה טעו בגדול . ביבי הפעיל אידיאולוגיה כלכלית של הורדת המיסוי הישיר ומס החברות וזו הייתה מדיניות פרטית של ראש הממשלה נתניהו בניגוד לדעת אנשי מקצוע , הנגיד פישר וכלכלני הבנק העולמי.

•  
  

רק המחאה עצרה את התהליך ולכן ביבי בפאניקה, כי הוא יודע שהם צודקים

והוא יודע שעשרות אנשי מקצוע בארץ ובעולם רואים את הנתונים ויודעים מה קרה כאן. אלמלא תנועת האהלים, הכלכלה הישראלית הייתה מדרדרת, העשירון התחתון היה נמחק (לא בהישג יד משרותים חיוניים) ומעמד הביניים היה מתחיל להצמיח כנפיים (מחפש פתרונות בחו"ל בעקבות בריחת המוחות של טובי בנינו).

ביבי בפאניקה ושטיניץ הוא עלה התאנה.

 לאחרונה בדקתי את הפרמטרים הכלכליים של ישראל ובמיוחד בדו"ח בנק ישראל לשנת 2010 וראיתי שכמעט כל השיפורים  הגיעו על חשבון העלאת המיסים העקיפים, הקטנת ההוצאה הציבורית וצמצום ההשקעה בשירותים לאזרחים .  מימון הגרעון התקציבי מתוך המס העקיף והתעקשות להמשיך בהורדת המס הישיר על בעלי הכנסות גבוהות ומיסי החברות החריף את המצב. מבדיקת הנתונים  בדו"ח בנק ישראל  רואים בבירור את החרפת התהליכים במהלך כהונתה של הממשלה הנוכחית.

מבחינת מבנה מערכת המס עולה שבישראל נטל המס העקיף הוא גבוה

בהשוואה מדינות OECD בפרט נטל מסי הרכוש והמע"מ על צריכה,  

 בגלל בסיס מס רחב יותר ולא בגלל שיעור מס סטטורי גבוה יותר. נטל

 המס הישיר נמוך יותר, בפרט דמי הביטוח הלאומי ומס הכנסה מעבודה. בשנת2007 נטל המס

    הישיר בישראל היה 19.3 אחוזים,  לעומת ממוצע אריתמטי של  22.3 אחוזים במדינות OECD , ונטל המס העקיף היה 16.6אחוזים, לעומת 12.9 אחוזים במדינות OECD.  המגמה הזו התחזקה בשנים האחרונות של ממשלת נתניהו ( המס הסטטוטורי הישיר הממוצע ירד עוד ב 23- אחוזים).

החקיקה הקיימת קובעת תוואי הפחתת מסים וכלל הוצאה שיתישבו עם תוואי

הגירעון, רק אם תימשך לאורך זמן צמיחה בשיעור של 5 אחוזים לפחות. אם

 שיעורי הצמיחה יהיו נמוכים יותר, תיאלץ הממשלה לבחור בין האטת גידול ההוצאות ובין הגדלת ההכנסות באמצעות העלאת שיעורי המס או ביטול הפחתת המס הישיר. מכיוון שתחזית  הצמיחה לפי בנק ישראל כבר ירדה ל 4.8 אחוזים הרי שכבר עכשיו התקציב שתוכנן ל 2012  אינו עומד במבחן חוק התקציב. כשלון התקציב הדו שנתי מבית מדרשם של נתניהו ושטיניץ הוא ברור ומוחלט.  

 משקל ההוצאה הציבורית האזרחית ללא ריבית בתוצר ירדב 2.8- נקודות

אחוז ירידה שמיקמה את ישראל במקום נמוך עוד יותר בהשוואה למדינות OECD עם 33 אחוזי תוצר 
לעומת  40.5 אחוזי תוצר בממוצע במדינות אלו.   
 גם אם הממשלה לא מחליטה להפריט את שרותיה פורמלית, הרי הוצאה

 נמוכה משמעותה  "הפרטה", כי מי שידם משגת משלימים את החסר בהוצאה פרטית ומי שידם אינה משגת נשארים מחוץ לטווח השירותים (העשירון שנמחק).

 כך, למשל, ההוצאה הציבורית הריאלית לתלמיד (ללא השכלה גבוהה),

  שהייתה דומה לממוצע ב- OECD , בשנת 2000 , וגם בהשוואה של התוצר 

   לנפש, גדלה בישראל  במצטבר בארבעה אחוזים בלבד עד שנת 2007 . לעומת זאת במדינות  
OECD, בממוצע, היא גדולה ב 25 אחוזים. מבחינת אינדיקטור זה של גידול ההוצאה הציבורית לתלמיד ישראל נמצאת באחד המקומות האחרונים בין מדינות OECD . 

בכל הפרמטרים האלו שהזכרתי אנחנו נמצאים בתחתית העני של סולם המדינות המפותחות ורחוקים מהממוצע במדינות  המערביות, ואין לזה קשר להוצאות הביטחון של ישראל או לכל פרמטר מדיני, ואנחנו עדיין  לא מתביישים לבקש סיוע אזרחי מארה"ב.

 גם הטענה של שר האוצר על מצב כלכלי מצויין שמתבטא בירידה באבטלה מראה על חוסר ידע  ומתעלמת משיעור התעסוקה הנמוך בישראל לעומת מדינות מערביות. בעוד ששיעור המועסקים בשוויץ עומד על 75 אחוזים הרי ששיעור התעסוקה בישראל הוא כ 57 אחוזים ודומה לשיעור המועסקים במכסיקו וקצת גבוה מזה של טורקיה . במדינות מפותחות כמו שוויץ שיעור התעסוקה מסך האוכלוסיה בגיל העבודה מגיע ל 75 אחוזים, בארה"ב ובאנגליה הוא נע סביב ה 70 אחוזים .  גם בפרמטר הזה אנחנו בתחתית סולם העוני של המדינות המפותחות. נתון מדאיג נוסף זה מספר המועסקים במשרה חלקית. מתברר שכשליש מהמועסקים בישראל עובדים במשרה חלקית , נתון גבוה מאוד ביחס למדינות מפותחות.

על מנת להתקרב למדינות מפותחות באירופה על ישראל לפתח עוד כ 600 אלף מקומות תעסוקה ולכן האופוריה של שטיניץ והנגיד על ירידה קטנה בשיעורי האבטלה היא מוקדמת ומוגזמת.

כשהסופר טנקר מפזר את חומר דיכוי הבעירה האזרחים התבקשו להסתגר בבתים , כך פעלה מדיניות הדיכוי של העם. עכשיו כשהסופר טטנקר משתגע , המנהיגים מסתגרים בבתים והעם יוצא לרחובות. 

הורים צריכים לכלכל את ילדיהם, אפילו  בעלי כלבים וחתולים  מחויבים לתת להם אוכל ושתיה ומחסה ראוי, אבל ביבי נתניהו הקשיח את לבו לעם ויחד עם הפילוסוף יובל שטיניץ , הביאו את העשירונים התחתונים לשבור שבר  ואת מעמד הביניים לחדלות פרעון. כי אין כנראה חוק שימנע את הבושה מראש הממשלה ועושי דברו.

למחאה יש עוד לאן לגדול. מאות אלפים שצפו בה בהתרגשות בטלויזיה עשויים להצטרף אליה בקרוב.

אז ביבי בפאניקה כי מחאת האוהלים חשפה את חוליי המדיניות הכלכלית שלו ואת סירובו להביט נוכחה בנתוני החשבונאות הלאומית ולהקשיב  לעצת מומחים מבית ומחוץ , והוא עושה את כל הדרך לאבדן שליטה , באמצעות עלה התאנה שקוראים לו יובל שטיניץ.