כשאני התגרשתי והבכור שלי היה בן 5. ישבנו איזו שבת [שניה] הוא נתן רעיונות ואני כתבתי. [במקום ספרים שלא היו או שלא נמצאו ראויים].
אבא כל שבת שניה
פעם היינו משפחה אבא, אמא ושני ילדים.
קוראים לי רוני, אני בגן חובה ואורי, עוד בגן של הקטנים.
משפחה זה כשכולם ביחד, גרים, אוכלים, משחקים
בכלל לא יודעים מה זה פחד כשכולם מאוחדים.
לפעמים כשאורי ממש מעצבן ואפילו מעליב
אבא ואמא לא הסכימו שאנחנו נמשיך לריב.
אבל, אמא ואבא היו רבים לפעמים.
ואחר כך אפילו המון או... בכלל לא היו מדברים.
בהתחלה, כשהם היו צועקים היו שולחים אותי לשחק בחדר.
הם חשבו שאני לא שומע שהם בכלל לא מדברים בסדר.
לפעמים כשהיו נורא כועסים ועושים מפחיד בעיניים
היו שוכחים ממני לגמרי ואז זה היה מפחיד פי שניים.
וכשלא היו מדברים זה עשה רעש הכי חזק
מין רעש כזה מיוחד שחשבתי שאני אצעק.
ופתאום, ביום אחד אבא הוציא בגדים מהארון
מילא את תיק המילואים וגם ארגז קרטון ... והלך.
בהתחלה חשבתי שישלימו כמו שאני ורועי הרגזן
חשבתי שאשנא אותו לתמיד והיום הוא החבר הכי שלי, בגן.
בהתחלה, אבא גר אצל הסבתא ולפעמים היה בא לבקר.
וכשכבר רצה ללכת, הייתי רוצה שישאר.
אבא קנה המון ארטיקים וקנינו מה שרצינו בחנות
ואפילו, שהשתוללנו המון הייתה לו פתאם הרבה סבלנות.
אחר כך, אבא גר עם חגית וגם החבר של אמא בא לישון
כולם היו נורא נחמדים ואפילו בילינו המון.
זה נהיה די רגיל, מין משפחה מפוזרת.
וכשחושבים שנהיה מין רגוע כזה, זאת מחשבה שעוזרת.
/null/text_64k_1#