את יודעת, יש אנשים שהדברים עוברים דרכם. הם חלק בלתי נפרד מהעולם. ככל שהם מחוברים יותר... קל להם לתת ולקבל ובכלל ליצור אינטרקציה. המשאבים כולם בתנועה מתמדת. לא נצברים אלא עוברים ומנוצלים שוב ושוב לטובת כולם.

כשהאיזון מופר, סימן שיש שיבוש.
זהו שלב הצבירה והרכושנות האישית. [ואנחנו צוברים הכל... חפצים, תשומת לב, כסף, כבוד, חמלה, אהבה וכל החבילה]

השאלה שלך היא המקום של שיבוש. כאן ה"אני" זהו האגו הפשוט והעלוב שיוצא מהמרחב הגדול ונקלע לחשבונאות אישית קטנה ופגיעות הבלתי נפרדת ממנו.

צטט: אספרסו כפול 2011-08-16 13:53:13

את יודעת, יש אנשים שהדברים עוברים דרכם. הם חלק בלתי נפרד מהעולם. ככל שהם מחוברים יותר... קל להם לתת ולקבל ובכלל ליצור אינטרקציה. המשאבים כולם בתנועה מתמדת. לא נצברים אלא עוברים ומנוצלים שוב ושוב לטובת כולם.

כשהאיזון מופר, סימן שיש שיבוש.
זהו שלב הצבירה והרכושנות האישית. [ואנחנו צוברים הכל... חפצים, תשומת לב, כסף, כבוד, חמלה, אהבה וכל החבילה]

השאלה שלך היא המקום של שיבוש. כאן ה"אני" זהו האגו הפשוט והעלוב שיוצא מהמרחב הגדול ונקלע לחשבונאות אישית קטנה ופגיעות הבלתי נפרדת ממנו.

זהו שמבחינתי לא היה שיבוש, כך שאין הפרה או צבירה של [מה שלא יהיה]

ה"אני" כאן מתייחס יותר עד כמה, מתי, למי נבחר לעזור להיות שם עבורו, מה זה דורש מאיתנו, האם על חשבון דברים אחרים וכו'...

אני מכיר אנשים שהנתינה שלהם כל כך מוחלטת שאני באמת לא רואה איפה נשאר להם עצמם מקום בתוך הויתור הטוטאלי הזה.

מעבר לעובדה שאני מתקשה להבין נתינה מהסוג הזה אני חושב שבסופו של דבר גם המקבל לא ממש נהנה.

באופן אישי לא הייתי רוצה לקבל ולו פירור מאדם שעצם הנתינה מסבה לו קושי או פוגעת בו.

 נתינה טובה בעיני היא רק נתינה שעדיין משאירה לנו את המקום שלנו ואז כשאנחנו לא מתבטלים לחלוטין בתוכה יש בנו המון כוחות לתת באמת מכל הלב.

צטט: ר ו נ י ת 2011-08-16 15:54:40

צטט: אספרסו כפול 2011-08-16 13:53:13

את יודעת, יש אנשים שהדברים עוברים דרכם. הם חלק בלתי נפרד מהעולם. ככל שהם מחוברים יותר... קל להם לתת ולקבל ובכלל ליצור אינטרקציה. המשאבים כולם בתנועה מתמדת. לא נצברים אלא עוברים ומנוצלים שוב ושוב לטובת כולם.

כשהאיזון מופר, סימן שיש שיבוש.
זהו שלב הצבירה והרכושנות האישית. [ואנחנו צוברים הכל... חפצים, תשומת לב, כסף, כבוד, חמלה, אהבה וכל החבילה]

השאלה שלך היא המקום של שיבוש. כאן ה"אני" זהו האגו הפשוט והעלוב שיוצא מהמרחב הגדול ונקלע לחשבונאות אישית קטנה ופגיעות הבלתי נפרדת ממנו.

 

זהו שמבחינתי לא היה שיבוש, כך שאין הפרה או צבירה של [מה שלא יהיה]

ה"אני" כאן מתייחס יותר עד כמה, מתי, למי נבחר לעזור להיות שם עבורו, מה זה דורש מאיתנו, האם על חשבון דברים אחרים וכו'...

רוניתי, המצב שתיארתי הוא מצב רוחני נשגב. אנחנו לא באמת שם. כולנו משובשים.

ועדיין, העולם הגדול בנוי ממעגלים. ויש הקרובים לנו והרחוקים יותר. זה בסדר שיש היררכיה כשהמשאבים מוגבלים.

מה שכתבתי לא מתיחס לזה. רובנו מחזיקים את משאבינו קרוב לחזה ולא משחררים מבלי לוודא שקיבלנו תמורה הולמת [עדיף למפרע]. העצוב כאן שעם הקרובים לנו אנחנו התגרנים הכי קשוחים.

כאילו מה? שנצא פראיירים?

צטט: אספרסו כפול 2011-08-16 16:16:24

צטט: ר ו נ י ת 2011-08-16 15:54:40

צטט: אספרסו כפול 2011-08-16 13:53:13

את יודעת, יש אנשים שהדברים עוברים דרכם. הם חלק בלתי נפרד מהעולם. ככל שהם מחוברים יותר... קל להם לתת ולקבל ובכלל ליצור אינטרקציה. המשאבים כולם בתנועה מתמדת. לא נצברים אלא עוברים ומנוצלים שוב ושוב לטובת כולם.

כשהאיזון מופר, סימן שיש שיבוש.
זהו שלב הצבירה והרכושנות האישית. [ואנחנו צוברים הכל... חפצים, תשומת לב, כסף, כבוד, חמלה, אהבה וכל החבילה]

השאלה שלך היא המקום של שיבוש. כאן ה"אני" זהו האגו הפשוט והעלוב שיוצא מהמרחב הגדול ונקלע לחשבונאות אישית קטנה ופגיעות הבלתי נפרדת ממנו.

 

זהו שמבחינתי לא היה שיבוש, כך שאין הפרה או צבירה של [מה שלא יהיה]

ה"אני" כאן מתייחס יותר עד כמה, מתי, למי נבחר לעזור להיות שם עבורו, מה זה דורש מאיתנו, האם על חשבון דברים אחרים וכו'...

 

רוניתי, המצב שתיארתי הוא מצב רוחני נשגב. אנחנו לא באמת שם.

ועדיין, העולם הגדול בנוי ממעגלים. ויש הקרובים לנו והרחוקים יותר. זה בסדר שיש היררכיה כשהמשאבים מוגבלים.

 

מה שכתבתי לא מתיחס לזה. רובנו מחזיקים את משאבינו קרוב לחזה ולא משחררים מבלי לוודא שקיבלנו תמורה הולמת [עדיף למפרע]. העצוב כאן שאם הקרובים אלינו אנחנו הכי קשוחים.

כאילו מה? שנצא פראיירים?

חלילה לא אומרת שאני שונה או מורמת מעל, אבל כשיש לי את האפשרות והיכולת - אז למה לא.

תמורה הולמת אולי היתה, חברים שראו אותי באותו היום אמרו שאני זוהרת, חשבו אולי יש משהו אחר [אין כלל], היה שווה לקבל מחמאה, תמיד שווה.

צטט: ר ו נ י ת 2011-08-16 16:42:02

שלנו לזולת, האם יש לה גבולות?

 

האם ל-אני יש מקום במרחב הזה?

שוב פעם עשית סדנא רוחניקית?......

הגבול מתחיל ברגע שמרגישים מנוצלים ע"י הצד השני...כאן נפסקת הנתינה שלי!
(כמובן שיש גבול גם בנתינה עצמה, לפני שמרגישים מנוצלים..נתינה אבסולוטית הגובלת באובססיה,מאוד לא רצויה ולא בריאה, ושם מאבדים את המרחב לאני שלך)

 והכי חושב בעיני, שאף פעם לא לצפות שהצד השני יחזיר תמורה לנתינה  (בוטל אצלי ספר החשבונות) או הצורך בהכרת תודה מהצד השני ..אני נותנת מאחר שלי זה עושה טוב ומספק!

הגבול נמצא ברצון שלנו וביכולת שלנו ....

לפעמים אני רוצה ולא יכולה לא נותנת.

לפעמים אני לא רוצה ויכולה לא נותנת

לפעמים אני לא רוצה ולא יכולה לא נותנת

לפעמים אני רוצה ויכולה נותנת באבוה נונתת :)

צטט: שלומי..... 2011-08-16 16:42:02

בנתינה חייבים להציב גבולות ... אחרת אנשים יקבלו את הנתינה שלך ..כדבר שבשיגרה .. ולפעמים קשה לעצור נתינה ..... אני אישית מאמין "בחוק ההדיות" תן וקח , קח וקבל . העזרה שלך לאישה בהריון .. זו לדעתי פעולה הומניטרית , מחווה של רצון טוב זו פעולה שיש בה זכות לסייע לבת אדם בעת צרה , ולמיטב ידעתי סטטיסטית לא בכל יום כזה דבר קורה , ולכן בפעולה שלך הייתי אומר שזו אינושיות , איכפתיות , סיוע , אזרחות טובה וכו וכו '.. זה משהו שהוא שהוא גדול והרבה יותר מנתינה.

"חוק ההדדיות" לעולם אינו יכול להיות שווה, כי כל אחד מאיתנו הנתינה שלו לאחר היא שונה, לא מאמינה שיש רמה שווה, גם לא בזוגיות,ביחסים עם חברים או ילדים.

צטט: רונן... 2011-08-16 17:20:35

צטט: ר ו נ י ת 2011-08-16 16:42:02

שלנו לזולת, האם יש לה גבולות?

 

האם ל-אני יש מקום במרחב הזה?

 

שוב פעם עשית סדנא רוחניקית?......

לא "עושה" יותר!

זהו נגמר.