צטט: mafalda-w 2011-08-21 22:28:14
כמוך, גם אני סקפטית
יש תחושה של אופוריה ברוח ה"מחאה"
אבל לא רואה את המהפכה בקצה המנהרה
אולי ילדנו יקטפו את הפירות
אך יש לי ספק גדול
ואומר משהו מאוד קשה לעיכול אך מציאותי ביותר..
בשביל מה לחיות עד גיל 70-80 ?
עד גיל הפנסיה, עלי לעבוד בשביל לשלם חשבונות
ואח"כ לעבוד בשביל לשלם לתרופות, ואני תוהה אם בכלל יהיה לי מספיק גם לאכול....
אני לא בונה על זוגיות, מניסיון לא יכולה לסמוך על אף אחד שיקל על המעמסה במלחמת הקיום
אנחנו לא כמו הצעירים שצומחים יחד מלאי תקווה
גם אם אכיר מישהו, בגילנו אין לדעת מה יקרה לנו ....
ואז ??? שוב מלחמת השרדות ??
מחשבות שעוברות לי בראש מזה זמן מה....
יודית, עצוב לי לקרוא את דברייך, מקווה שזה דכדוכון חולף.
הדיון הזה רלוונטי עבורי, בשלב חיפוש העבודה אותו התחלתי בחודש האחרון.
בינתיים כבר קיבלתי הצעה עבודה רלוונטית עם שכר לא רלוונטי (והרבה יותר גבוה ממה שציינת קודם) ודחיתי.
התחושה שיש חזירים גם בשוק המעסיקים, מאלה לא מעט שמכריזים על עצמם כ"יוקרתיים", שמצפים למקסימום ומציעים מינימום שבמינימום. עם אלה אני לא מתעסקת, כי לא בא לי לעבוד בחזיריה.
מאמינה שאם אגדיר את ציפיותי ואתעקש, אגיע לשם.
ואם לא, במשך הזמן ארשה לעצמי להתפשר.
כמו בזוגיות..
זה לא דיכדוך
זו מציאות של רבים שחיים חיי השרדות
לא חסרות לי נסיעות לחו"ל, נופשים ולא מעניין אותי לחדש את העגלה
את האושר אני מוצאת בפרטים הקטנים
כמו קצת שקט ושלווה, משפחה, חברים, מוזיקה
וכן, החזיריה מתרחבת
לפני 15 שנים היה ערך לעבודה שלי עם פחות נסיון ויכולתי לחסוך...
עצוב, לא ??
אבל אל תדאגי, אני לא עצובה, אני מוקפת באנשים שמחזירים לי אהבה
וזה מה שחשוב, לא ??
/null/text_64k_1#