אני יודע על מישהי - כיום בת 96 - שכל חייה הייתה בריאה בשיכלה מכל הבחינות ואף יותר מזה..., בריאה גם גופנית, עצמאית ומתפקדת היטב עד שיום אחד בגיל 90 וקצת הייתה לה נפילה שהפכה אותה מוגבלת בהליכה ונאלצה לעבור לבית אבות (מה שבחיים לא דמיינה לעצמה) וכתוצאה מכך ומעוד התדרדרויות כלליות שהם תוצאה טבעית של הגיל (אומנם עדיין היא מספיק צלולה בדעתה, ומצבה טוב יחסית לגילה ). כל זה גורם לה להרגיש שכבר חיה מספיק והיא כבר רוצה לסים יפה.... ואם לאחת כזו זה קרה, אז מה יגידו אחרים.... מה הסיכוי שלאחרים יהיה עוד"מה לחפש" בגיל כמו שלה.....
ולגבי עצמי: מקווה להגיע לשיבה טובה , אבל לא למצב שארגיש ש"כבר אין לי מה לחפש". והכי חשוב האיכות - מקווה מאד שלא אחלה בעתיד, גם לא הרחוק, באלצהיימר, אחטוף שבץ או סרטן קשה, ושלא אהיה מוגבל. רוצה חיים כמה שיותר איכותיים ומקווה מאד מאד שהתקף הלב היחיד שאחטוף בחיי יהיה זה שיגרום למותי ובלי כל המיחושים והסבל. מאחל לחבר של חני החלמה מהירה. ואל דאגה, למרות מה שכתבתי גם לי אין חלילה מחשבות אובדניות רק רצון שגם בעתיד הרחוק אחיה טוב ואוכל לתפקד ושאהיה עסוק כמה שפחות בבעיות בריאות וכל מה שמסביב וכשגם אוכל לתרום למי ולמה שאני רוצה.
/null/text_64k_1#