| 24/8/11 09:54 |
2
| ||
הרבה פעמים איך שאדם נראה משקף את איך הוא מתנהג ומעריך את עצמו, ואת החוויות שלו ואת קשיי חייו. כן, כשהחיים יפים, ויש אהבה ויש סיפוק, נעים להסתכל במראה, נעים לדאוג לעצמך, וכמעט אוטומטית, אוהבים את מה שרואים. זה גלגל. זה מעגל קסמים. טוב לי אני אוהב את עצמי, אוהב את עצמי אוהבים אותי, מקרין והולך לי ואז כמובן שהתוצאה היא שטוב לי. זה בגילנו, עם הזמן שינויים הורמונליים, והאטה בתהליך חילופי חמרים... גורם לקושי להרזות גם כשמאד מנסים. זה בגדול כי יש פלוסופיה רחבה מאד בנושא וכמובן בהיבטים פסיכולוגיים. לא חושבת שמדובר ברוע, הגוף משתנה ולעיתים ללא היכר. מפחיד. וזה מדהים שאתה שואל כי רציתי לפתוח דיון על שוקולד, כשאין לי אהבה, אני זקוקה להמון שוקולד, וקרם ועוגות משובחות. אז תאר לך מה קורה לי כשלא טוב לי, וכשאני לא מאוהבת בעצמי או אין לי מי שיאהב אותי... אני אוכלת אז כן, הסיכוי להפוך להיות כמו חנה לסלאו הוא קיים ושריר. ואגב, הדברים הם לגבי נשים וגברים. כאחד. ועל השוקולד אפתח בנפרד. תגובה קצת מבולבלת. אבל....סומכת שתבינו. -- אין אדם רע, יש אדם שרע לו! | |||
| 24/8/11 10:09 |
0
| ||
....... לידר את מגיבה לי בפניה בלשון זכר. אז לא ברור לי האם את מגיבה לי או לגיל?
לי אישית יש נטיה להשמנה ואני צריכה לשמור כל הזמן. ובגיל 18 התגייסתי לצבא במשקל של 48 ק"ג והייתי בגובה של 1.70 . הייתי רזה וחטובה והסתובבתי על חוף הים בביקיני קצרצר.
לפני שנה הייתי חולה ואכלתי כמויות מצומצמות של אוכל ( לא היה לי תיאבון) והלכתי כל יום שעה וירדתי יפה מאוד במשקל- נראת פשוט נפלא וגם הבראתי כליל. אחרי שירדתי במשקל וקצרתי מחמאות וחיזורים לרוב, הרגשתי בשיא האולימפוס וחזרתי להשמין ( יחסית) אז היום אני צריכה להוריד בערך 5-6 ק"ג ולא מאוכל אלא משריפת קלוריות של הליכה יומיומית של שעה.
מגיל 35+ ומעלה יש לעשות דיאטה מאוזנת עם הרבה פעילות גופנית, כי עם דיאטה דרסטית יש נפילה רצינית בפנים והצוואר נראה כמו שק של קמטים. הפנים נפולות צנוחות בהעדר שומן ( כולל גברים ונשים) זה נראה רע מאוד. עדיף דיאטה מאוזנת של שנה ולא דיאטה דרסטית של חודשיים שלושה.
נ.ב קראתי באיזשהו מקום שאדם צריך לשקול 10 ק"ג פחות מהגובה שלו. ודעתי שזה יפה לנשים מעל גיל 35 להיות טיפלה מלאות, זה לא כמו הרזון היפה של הצעירות בנות ה-20. כל גיל והיופי והחן שלו. -- " "בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. וְהִתְעַנַּג עַל ה', וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ." . / תהילים | |||
| 24/8/11 11:30 |
4
| ||
-- אהבה - זה להסתכל לה בעיניים ולראות את הלב שלה | |||
| 24/8/11 11:48 |
0
| ||
....... זאב, כל הכבוד על הדיאטה המנצחת- אני הרי מכירה אותך לפני ואחרי. אבל אל תיפול לקלישאה הזו של אנשים שמנים השמחים במה שהם. זה רק תירוץ לחוסר היכולת של לקחת את עצמם בידיים ולטפל בתיאבון הלא נשלט. התסכול מגלה אותותיו בעליה מתנשפת במדרגות ובטיפוס על הר או גבעה. הכי שובר זה נושא קניית הבגדים. כאשר הולכים לקנות בגדים וכלום לא עולה ולא יושב יפה ומאוד צמוד עד להתפקע וצריך לעבור למידות הגבוהות שרק לראות אותם הלב צונח לא מעיזים לומר אותם בפה מלא ותמיד מחסירים מהם. לא מסתכלים במראה. לובשים שחור וצבעים אחרים כהים המסתירים את הצמיגים- כי שחור מרזה.
באירועים חברתיים ומשפחתיים מתביישים להראות את עצמם לרוב יושבים בצד מקווים שאף אחד לא יראה,וודאי לא נמצאים במרכז רחבת הריקודים ורוקדים בחופשיות או הפוך הופכים להיות המצחיקים והבדחנים שבחבורה כדי להוכיח שאמנם אני לא רזה ואטרקטיבי אבל אני יכול להיות יופי של ליצן החצר.
זה כואב, זה מתסכל, זה מרגיז, למרות שהם עושים מזה צחוק ובדיחה בסתרי ליבם הם רוצים להראות בדיוק כמו הנשים/גברים הרזות/רזים והחטובות /וחטובים. אז במקום להשקיע אנרגיה בלכסות אפשר להחליט להשקיע אנרגיה בבריאות ואסתטיקה. אמנם קשה מאוד אבל בהחלט אפשרי ולו רק בשביל הבריאות.
את זה אני אומרת לעצמי כל יום, כל היום וכאשר אני משמינה אני לא אוהבת את עצמי ומשתדלת למעט ביציאות לבילויים ( לא יוצאת לדייטים ) ולטפל בעניין. -- " "בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. וְהִתְעַנַּג עַל ה', וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ." . / תהילים | |||
| 24/8/11 12:12 |
1
| ||
אורית!(רוזמרין) את משתמשת במילים קשות. ואת שיפוטית. אני אדם לא רזה. ולא משתמשת בתירוצים של מאושרת פחות או יותר. "חוסר יכולת לקחת עצמם בידיים" ? "חוסר שליטה עצמית"? לכל אחד יש את סיבותיו. יש סיבות שהן מעל חוסר שליטה, או זילזול. (האמיני לי!). ולעיניין הבגדים: לא צריכה להתאמץ להכנס למידות של ילדות.. יש חנויות נהדרות שמספקות בגדים מעוצבים ויפיפיים לכל מידה, ואני משתדלת להתלבש יפה, לטפח, לשמור על אסטטיות,, אז יש כמה ק"ג עודפים , אז מה? אז כל השאלות כמו שאלת הדיון למה זה קורה? הן מיותרות לחלוטין ובטח לא אנשים רזים יענו למה. כי אין להם מושג על מה הם מדברים. ודרך אגב לגבי הבריאות: כל הבדיקות שלי תקינות (חמסה חמסה).. ואני דואגת לבצע אותן כל שנה. -- כוכבית* | |||
| 24/8/11 12:23 |
1
| ||
........ את זה אני אומרת לעצמי וכן, אני מאוד שיפוטית לגבי עצמי. אני יודעת שאני יכולה בקלות ליפול ולצבור ק"ג מיותרים, כי יש לי נטייה להשמנה אז צריכה כל הזמן לשמור.
ושוחחתי עם אנשים שמנים ברגעים של אמת וגילוי לב וזה מה שהם אמרו לי, גם אם אח"כ אמרו שלא נורא כמה ק"ג עודפים וזה לא כמה ק"ג עודפים - זה עשרות ק"ג עודפים.
נ.ב מתנצלת מראש את דברי קשים, אבל זו האמת ואני לא מפנה אותה לאף אחד, אלא לעצמי בלבד. -- " "בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. וְהִתְעַנַּג עַל ה', וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ." . / תהילים | |||
| 24/8/11 12:42 |
1
| ||
זאת בעייה כאובה שייכת לחילוף חומרים. אנשים עם חילוף חומרים נמוך נועדו להאבק עם משקלם. אי אפשר לשנות את זה באופן מהותי כי זה גנטי אפשר להגדיל את החילוף חומרים ע"י הגדלת מאסת שריר (כושר גופנ י) לכן, להגיד שזה שייך לאופי, זה לא הכי רלוונטי. חילוף החומרים מואט עם הגיל מה שמגדיל את קבוצת הבעייה . ומגדיל את הבעייה. צריך להיות קשובים לגוף גם להכנס לאנרוקסיה-בולמיה זה לא בריא | |||
| 24/8/11 12:47 |
0
| ||
| |||
| 24/8/11 12:49 |
0
| ||
-- אהבה - זה להסתכל לה בעיניים ולראות את הלב שלה | |||
| 24/8/11 12:49 |
2
| ||
יפה שלי, רצית תשומי...קיבלת.
הגנטיקה בהחלט בעלת משקל רב, ניתן למנוע את ההשמנה, אך הנושא מורכב. מאז ומתמיד התמודדתי איתו.
הנושא חשוב מאוד, בעיקר במישור הבריאותי. אדם עם עודף משקל שהנו פעיל וספורטיבי, עשוי להיות בריא יותר מאדם רזה שאינו פעיל, תזונתו לקוייה והוא מעשן.
מבחינה אסתטית, יש בהחלט אופנות משתנות, יש מי שיגיד שהמראה שלי לא עושה לו את זה ויש מי שמריירררררררר.
השורה התחתונה- רבים המשתנים המעצבים את מראה האדם, גם ביחס למשקלו. יש אנשים שמתמכרים לפרובוקציות, לסקס, לאלכוהול, לעישון, ולהתעמרות באחר, לעיתים גם לאוכל.
היופי הוא בעיניי המתבונן, ידוע ומוכר...שוחרי אומנות ידעו, מה גם שכיום ההתייחסות לנושא המשקל והבריאות משתנים וזה בפוסט מיוחד שאקדיש...לך.
אין מי שמחוסן ממשקל עודף, אנשים שמתעניינים באוכל, אנשים חושניים, אנשים עם הפרעות קשב וריכוז המתקשים בויסות עצמי ובדחיית סיפוקים בקלות נמצאים שם.
לעיתים, אנשים מצליחים להימנע מאוכל בדרך זו או אחרת, מרגישים כמי שיכולים לתת עיצות ולעיתים להתנגח.
גילגול, כמדומני שכתבת שאביך רופא...אולי תתייעץ איתו?
ובתור שמנמן בזכות עצמך, אני מצפה ממך לקצת סובלנות....לא יפה.
אתה מומחה לפרובוקציות, ומצליח לעורר תשומת לב, אך לאחריה תדמיתך אינה משתפרת וחבל, כי הינך רב כישורים. טפשי, בעיניי, להאיר דווקא את החלקים הפחות סקסיים באישיותך.
אני מאמינה שאוהבי השירה קראו את הדיון שפתחת לקראת מחר....למרות תחושת האכזבה והצורך לבחון את מעמדך כאן, אני מוצאת שיש בדיונך קריאה נואשת לתשומת לב.
חנה לסלאו נהדרת, מיטיבה ליצור ולהאכיל את שדוני חוסר השקט שלה באופן תרבותי, מועיל ומרשים.
ממוש, לך לשיר, לרקוד ולרקום. לא יפה גילוש, פויה. ככה לא בונים מעמד.
ואני...איך שבא לי שוקולד עכשיו.......ממממממממ. שזה טעים לי....יאמי.
*ההבדל בין עודף משקל לעודפים/חסרים אחרים שהם בלתי נראים לעין ואילו נושא המשקל נגיש לכל עובר אורח משועמם. אבל מי שמתאמץ, מצליח להפגין את חסכיו באופן נראה לעין. -- ___________________________________ אני , ממש לא מישהי אחרת ( : | |||
| 24/8/11 12:58 |
0
| ||
....... אני חושבת שיתכן שלשמנים מילדות קל יותר לקבל את עצמם שהם שמנים בהווה ומבינים לנפשם של שמנים אחרים, משום שהם רגילים מקטנות להיות שמנים, הם חושבים כשמנים גם כשהם עכשיו בפועל רזים. כידוע שהכול הולך אחר ניסיון הילדות. אבל אצלי והיות וכל חיי הייתי רזה קשה לי מאוד לקבל את הק"ג שאני מעלה ומרגישה שצריכה להלחם עם עצמי לסגור את הפה, לא לשתות שתיה ממותקת כל השבוע ורק בשבת. לא לאכול עוגות, עוגיות וחטיפים בכל ימות השבוע ולאכול אכילה מבוקרת ובעיקר לצאת יום יום להליכה ובקרוב מאוד לצאת לרקוד פעם בשבוע באופן קבוע וצי' צק אני חוזרת לעצמי ולמשקל התקין שלי. ובעניין הזה רק ההיגיון פועל אצלי ולא הרגש. פשוט להיות עניינית וחסר סדר התלבטויות והסברים ארוכים עד קץ כל הדורות. -- " "בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. וְהִתְעַנַּג עַל ה', וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ." . / תהילים | |||
| 24/8/11 13:09 |
0
| ||
רוזמרין, זהירות עם האמירה הזאת. האם אדם שאינו בורר את מילותיו ומשתלח באחרים הוא אדם נטול שליטה?
האם ייתכן שאדם בעל שליטה רבה באוכל הוא מעשה אדם כפייתי בעל קשיים משמעותיים בשליטה והם באים לידי ביטוי/שחרור בתחומים אחרים, לרבות בקשריו עם הזולת?
אוכל הוא סוגייה עדינה מאוד, הפרעות האכילה השכיחות סביב תעדנה על כך. לכן, אני ממליצה להימנע מהגדרות או אמירות חד משמעיות ולנהוג בצניעות ובחמלה אנושית.
רובנו הורים לילדים, גם אם ההורה רזה מטבעו, או שמן מרוסן, ייתכן ואחד מילדיו יהיה שמן. ואז? האם זהו המסר שיועבר לו? האם נראה אותו כחסר שליטה? כיצד נגיב?
הפרעות אכילה מתחילות בנו...ההורים. הן לא נולדות בבוקר אחד בהיר...אי לכך, משנה זהירות ננהג עם ילדנו ומשנה זהירות דומה ננהג עם חברנו. צניעות. זו מילת המפתח לדעתי.
-- ___________________________________ אני , ממש לא מישהי אחרת ( : | |||
לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים



/null/text_64k_1#