אחרי החלק הראשון בטרילוגיה , אנחנו כבר יודעים להיזהר מביטחון היתר שלנו, מאופטימיות לא מבוססת, מכך שאנחנו ל א משהו בהסתברות ושאנחנו שונאים סיכון, נבדוק עוד כמה הטיות אפשריות שמחכות לנו בנפתולי שוק ההון כנחש המשחר לטרפו.

תחליטו בשניים ואפילו בשלשה

תנסו לבחון את חשבון הבנק שלכם ואולי תמצאו שיש הפרדה בין חשבון הוצאות שוטפות, חסכון לחופשה, חסכון להשכלה גבוהה לילדים וכדו'. מי שהוא משקיע רציונאלי היה מחבר את החסכונות וממקסם את רווחיו. הרבה משקיעים שוקלים החלטות השקעה במנגנון טורי - בזו אחר זו, במקום אימוץ של תמונה רחבה הכוללת את כל ההחלטות העומדות בפניהם. שיקולים צרים כאלה יכולים להיות טעות, אבל לרוב אלו שיקולים הנובעים מחשבונאות מנטאלית אשר לא תמיד עולה בקנה אחד עם ההיגיון.

דוגמאות נוספות, החזקת חסכון במקביל לשימוש במערכת האשראי של הבנק לשם הלוואות. הנטייה לקחת סיכון רב יותר בהשקעה כאשר מקור הכסף הוא בלתי צפוי ולא להסתכן כלל כאשר מדובר בכסף שנועד לגיל הפרישה. היחס כלפי הוצאות כספים לחסכון שונה מן היחס להוצאת כספים שיש בה סיכון. מאד חשוב לבדוק את ההשקעות שלנו כמקשה אחת ולא בנפרד. חשוב לחשוב קדימה לטווח ארוך ולשקול את ההחלטות שלנו במונחים של עושר סופי- מה יהיה הרווח שלנו בסוף. אבל לא צריך להגזים בראייה לטווח ארוך, כמו שאמר באפטנו - אסור לנו לשכוח שבטווח הארוך אנחנו מתים.

הכל בעיני המתבונן

רובנו שונאים סיכון ולא מתייחסים אל הפסד ורווח בצורה שווה. אבל בכל זאת למשקיעים רבים יש יחס שונה להפסד בזמן השקעה. למשל, יש לכם שני חברים, הראשון קנה חבילת מניות שעלתה לו 200$ והשני קנה את אותה חבילת מניות ב - 100$. מחיר המניה אתמול היה 160$ והיום הוא צנח למחיר של 150$.

השאלה היא מי מדוכא יותר החבר הראשון או השני?

כמעט כל האנשים יטענו שהחבר הראשון בהכרח מדוכא יותר מהחבר השני. המשקיע הראשון מרגיש שההפסד שלו גבר והשני מרגיש שהרווח שלו הופחת. אינטואיציה המצביעה על כך, שהמחיר הראשוני שהשקענו במניה, הוא מחיר העוגן שלנו וביחס אליו אנו בודקים את הרווחים וההפסדים. אך הפסד ורווח המקושרים לעוגן של מחיר המניה בזמן הקנייה, משפיע עלינו בעת מימוש. מחקרים שנעשו על משקיעים בבורסה הראו שבעל שתי מניות שאחת מהן עלתה ואחת מהן ירדה, ייטה למכור את המניה המרוויחה ולא זו המפסידה. כלומר, משקיעים במצב זה מסתפקים ברווח ולא מוכנים לקבל הפסד. יש להם תקווה כי ההפסד יקטן או יבוטל בעתיד. תקווה זו לא תמיד קשורה למציאות ומתבססת על עוגמת הנפש שגורם ההפסד. זכרו, יש מקרים שלא כדאי להחליף סוסים בעלייה אלא להוריד מהמרכבה את מה שמכביד עליה.

חבל חבל

נסו לדלות מזיכרונכם את ההחלטה הכספית שעליה אתם מתחרטים ביותר. כעת נסו לחשוב אם זו הייתה חרטה על החלטה שביצעתם - חרטת עשייה, או חרטה על החלטה שנמנעתם מלבצע - חרטת מחדל. חרטת עשייה גורמת לנו הרבה יותר עוגמת נפש מחרטת מחדל. לכן חשוב שנבדוק עם עצמינו איזו משני סוגי החרטות נפוצות אצלכם יותר.

למה? נמצא שמשקיעים אשר איפינו עצמם כנוטים יותר לחרטת מחדל, הם משקיעים שלוקחים הרבה יותר סיכונים לא מחושבים בעתיד.

אני הבעלים

מעניין היה לשאול את יצחק תשובה בכמה הוא מוכר את השליטה במניות דלק לאחר שהוא "הדיח" את משפחת רקאנטי מהשליטה בחברה. אם בכלל היה מעוניין למכור את השליטה בחברה, סביר להניח כי המחיר היה גבוה בעשרות אחוזים מהמחיר בו הוא רכש את השליטה בחברה. מחיר שסביר להניח שהוא עצמו לא היה מוכן לשלם בזמן שהחברה עדיין לא הייתה בשליטתו. לתופעה זו קוראים אפקט הבעלות. דפוס התנהגות כלכלי המעיד על כך שאובדן התועלת הטמון בוויתור על דבר מה אשר בבעלותו של אדם, גדול מן התועלת שברכישתו. אפקט זה מעיד על אנומליה בקבלת החלטות שיכולה לבוא לידי ביטוי גם בשוק ההון. סביר להניח כי משקיעים קטנים בשוק ההון אינם לוקים באפקט מסוג זה, אך הוא בהחלט רלוונטי למשקיעים גדולים יותר.

לכן, מומלץ לחשוב לטווח רחוק ולבדוק את הדרכים בהם אתם מתכוונים למקסם את הרווחיות מההשקעה שביצעתם ואת הסיכון הכרוך בהן. השוו זאת להצעת המחיר המוצעת לכם והחליטו אם היא מגלמת בתוכה את הרווח הצפוי ואת ביטול הסיכון הכרוכים בהשקעה. כך תנטרלו את אפקט הבעלות שהינו פסיכולוגי - סובייקטיבי ולא אובייקטיבי.

מסקנה נוספת היא שיש לחשב בכל פעולת השקעה את תוחלת התועלת ולא רק את תוחלת התשואה. בדיונים שלי, כאן בקפה, ביחוד בדיון על קרנות הנאמנות היה לי עד לרגע זה קושי מסוים לשכנע אנשים שתוחלת התועלת של המשקיע היא פקטור לא פחות חשוב מתוחלת התשואה.

הכי חשוב

חשוב שנדע, כמשקיעים פרטיים, שיותר קל לנו לחשוב בצורה מחושבת לפני ההשקעה. נקודת התורפה של כל משקיע היא קבלת החלטה בזמן אמת, זמן שבו יש רווחים גדולים או מצד שני קטסטרופה. במצבים האלה ההטיות הפסיכולוגיות מגלות את פניהן במלוא עוצמתן. בנקודות כאלה הסיכוי שנחשוב בהיגיון הוא נמוך ביותר. לכן, ננהל מדיניות לקיחת סיכונים מראש. עוד לפני ההשקעה, נקבע לנו קו יציאה עליון (כן גם עליון) וקו יציאה תחתון (אני יודע שזה לא חדש זה רק חשוב). ממש לפני כל השקעה. כשנגיע לקו הזה נצא ונסגור אחרינו את השערים - אחרינו המבול.