חברים יקרים שלי,

במסגרת תפקידי בחברה בה אני עובדת, אני עוסקת בין היתר בהפקת אירועים וברכש של מתנות וצ'ופרים מפנקים ללקוחות הארגון ולעובדיו.

לפני כשנתיים במהלך חיפושיי אחר מקום מיוחד ומקורי לרכישת מתנות, נחשפתי לחברה בשם אנד ג'וי שממוקמת בלב איזור התעשייה והעסקים פארק אפק שבראש העין.

בעליה של אותה חברה הוא איש מדהים בשם נדב עטיה, שמפעיל מיזם חברתי פורץ דרך ראשון מסוגו בארץ, במסגרתו מועסקים אנשים עם מוגבלויות שונות. (בעלי פיגור שכלי, נכי צה"ל, פגועי נפש, נכי תאונות דרכים, לקויי ראיה ועוד). נדב אוסף אנשים שלא נתנו להם סיכוי בחברה ויחד עם צוות מדריכים מקצועיים, הוא עוטף אותם בחום ואהבה ומלמד את אותם משתקמים מקצוע לחיים.

שוזרים שם זרי פרחים מרהיבים, מעצבים אריזות יפיפיות, אורזים מתנות וחבילות שי לחגים ואירועים פרטיים ועסקיים, במלוא תשומת הלב ובאיכות מוקפדת.

בכל פעם שאני משתפת עימם פעולה אני נדהמת ושמחה כל פעם מחדש לגלות שעדיין יש אנשים טובים, בעלי נתינה שמוותרים על אינטרסים אישיים ונותנים תקווה לכאלה שלא שפר עליהם גורלם. החלטתי שאספר עליהם למי שאוכל, לקולגות, למשפחה ולחברים וירטואליים ואמיתיים וזה מה שאני עושה עכשיו.

אנד ג'וי עוסקים ב"מה שכיף לתת ולקבל"!! ונכון, השוק רווי בספקי מתנות מהסוג שאנד ג'וי מציעים – אבל בשני דברים עיקריים אין להם מתחרים. לא ברמת השירות ולא ברמת איכות המוצרים שהם משווקים.

למרות שבסטודיו מועסקים עובדים "מיוחדים", אין פשרות לא על איכות המוצרים שמשולבות במתנות ובחבילות השי שהם מייצרים ולא על השירות.

לימים גיליתי דברים נוספים שמבדלים את אנד ג'וי מול המתחרים –

השכר השעתי המכובד והתנאים הסוציאליים שמקבל כל משתקם כזה למרות האיטיות בה הוא עובד בהשוואה לעובד נורמטיבי. (ורק כדי לסבר את אוזניכם, מדובר בשכר של פי 12-10 ממה שמשולם במפעלים מוגנים שפועלים בחסות המדינה.....כבר אמרנו צדק חברתי אנחנו דורשים – גם כאן חברים....).

כמו כן, הם תמיד קודם כל מציגים את המוצרים ורק אח"כ הם מספרים מי מכין אותם... לא כמו עסקים אחרים שמתהדרים בנוצות של "תרומה לקהילה" וכך מנסים לשכנע אותך כלקוח לרכוש מהם מוצרים, מתוך רחמים.....

לפני יומיים הם קיבלו סופסוף גם הכרה רשמית בפועלם המקודש וזכו במגן של כבוד בתחרות "מגן ערך מוסף" של בנק מזרחי טפחות.

זהו אות הצטיינות ליזמות חברתית עסקית הממנף מטרות של תרומה חברתית. בתחרות השתתפו 50 מיזמים ועמותות מכל הארץ!

בצידה של הזכייה במגן היה גם פרס כספי בגובה של כמה עשרות אלפי שקלים. אנד ג'וי החליטו שהם מוותרים על הכסף כי העיקרון שמנחה אותם הוא "קנו מאיתנו – אל תתרמו לנו!". הם אינם מסתייעים בשום סיוע ציבורי או ממשלתי, וכל הכנסותיהם הם רק מהמכירות.

נדב עטיה הבעלים, שגדל לצד אב הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים, ונאלץ לסייע בפרנסת המשפחה כבר בצעירותו, החליט שלעולם אבל לעולם יפעל מתוך עוצמה ואף פעם לא מתוך מסכנות. וזו המדיניות שהוא מתווה גם בחברה הפרטית שהקים. איש נדיר ויזם עם לב זהב ענק...

יצא לי לבקר בסטודיו לא פעם במסגרת תפקידי וגם להתנדב שם.

הייתי חייבת לראות במו עיניי מי עומד מאחורי המיזם החברתי הזה. (לפני כן כבר עבדתי עם חברות שהעסיקו מוגבלים אבל לצערי המחזה שם לא תמיד היה נעים. כשמבקרים שם רואים אנשים כבויים, שפופים שנמצאים במסגרת תעסוקתית כדי למלא את יומם ותו לא.)

באנד ג'וי הוקסמתי מהסבלנות של המדריכים המקצועיים מול המשתקמים ומההקפדה על הפרטים הקטנים, מהתמיכה והחיוך של נדב הבעלים, של חגית ושל אסי האחראי על התפעול.

ושתדעו לכם חברים, יש מלאכים בראש העין.... אנשים שעושים מלאכת קודש ומעניקים פרנסה מכובדת וביטחון לאותם אנשים שבמסגרות "רגילות" אינם נחשבים.

ואותם מלאכים מוקפים באור גדול. האור שבוקע מעיניהם של אותם משתקמים שרואים במקום עבודתם בסטודיו אנד ג'וי ביתם השני, אם לא הראשון....

ברגע הראשון שנכנסים לסטודיו מבחינים בזה. כל השנה (ולא רק בחגים) מועסקים שם כ- 30 אנשים עם צרכים מיוחדים בגילאים 60-20. אנשים שהחברה אינה מותירה להם הרבה ברירות חוץ מלהישאר בבית או לעבוד בפעל מוגן ולקבל "דמי כיס" בגובה מאות שקלים בודדים.

אבל באנד ג'וי זה כל הקסם. עובדים שם אנשים מאושרים, שישר קופצים על מי שבא ומשתפים אותו בכמה שהם אוהבים את נדב ואסי, ו"תראי, תראי!! הנה זה אני בפוסטר שעל הקיר", ו"אתמול קניתי מחשב חדש", ו"ומחר אני הולך עם אחותי לקנות לי אופניים" וכל זה מהכסף שהם מרוויחים בעמל כפיהם ולא מתקיימים מאיזו קצבה עלובה שהם מקבלים מהמדינה או נופלים כנטל על משפחתם או על החברה. יש הנוטים לשכוח שגם לאנשים עם צרכים מיוחדים יש צרכים רגילים... צרכים כמו של כל אחד מאיתנו...

והם גם כותבים שירים ומציירים ציורים שמודפסים על מארזי השי שהם מכינים (מאוחר יותר גיליתי שהם גם מקבלים על כל מארז שנמכר תמלוגים).

והם כולם מרגשים. כמו ילדים שבד"כ אינם משקרים..... שנושאים את עיניהם ל"הורים", למדריכים המקצועיים שמלמדים אותם מקצוע לחיים, לנדב שמצטנע ומחייך מלמעלה מחלון  משרדו בקומת הגלריה, כשהוא רואה אותם למטה מקשקשים ועובדים מוקפים בשולחנות עמוסי פרחים וממתקים ומה לא.....

בסטודיו מכינים באהבה משלוחים של פרחים, חבילות שי, מתנות לחגים, זרים מתוקים, עציצים, בונסאי, שוקולדים, חבילות ליולדות ועוד. ולכל אחד מהמשלוחים מצורפת תווית תודה אדומה מיוחדת מעוצבת כפרח עם עלה כותרת חסר, שמזכיר שגם לאנשים לא מושלמים יש את הזכות לעבוד ולהתפרנס ובאמצעות התווית הם מביעים את תודתם ללקוחות שמאפשרים להם להתקיים בכבוד.

לכל אחד מהמשתקמים סיפור חיים מיוחד משלו.

סיפורה של אחת מהמשתקמים נוגע ללב במיוחד. ציפי אור (עווד) שמה. מחלה שתקפה אותה בעיניה לפני כ-28 שנים גרמה לכך שהיא כמעט התעוורה לחלוטין.

למרות שציפי בעלת תואר ראשון מאוניברסיטת בר אילן, מחלתה הביאה לקריסת חייה והיא לא הצליחה למצוא עבודה. באנד ג'וי ציפי מצאה את מקומה, בעיקר כשוזרת פרחים.

ציפי, שעובדת באנד ג'וי משנת 2007, פיתחה יחד עם המדריכים, טכניקת שזירה מיוחדת, המתאימה לה כלקוית ראיה. תחילה היא סופרת את הפרחים מכל סוג, ואת השזירה היא מבצעת כשהיא נעזרת באורות וצללים אותם היא רואה. ציפי גם פיתחה שיטה לגיזום ישר של קצוות הגבעולים - בעזרת שולחן העבודה.

התנסיתי לפני כמה שבועות בעבודה איתה. במסגרת יום חוויתי שנערך ללקוחות באנד ג'וי, הכנתי יחד עם ציפי סידור פרחים. הייתי חייבת להבין איך מישהי שכמעט עיוורת לחלוטין שוזרת זר פרחים... מדהים. פשוט מדהים...

אז עכשיו אני מתוך בחירה מלאה מפיצה את הבשורה... למי שמוכן לשמוע....

זה המעט שביכולתי לעשות.. הם הרוויחו את זה בכבוד. לגמרי.

ואני מודה ומתוודה, שאני כבר לקוחה שבויה שלהם גם עסקית וגם פרטית. ומי שמכיר אותי יודע שאיתי לא קל בעסקים.... גם נדב עטיה המנכ"ל של אנד ג'וי יעיד....

אני מזמינה משם מתנות ומשלוחי פרחים לא רק ללקוחות החברה בה אני עובדת, גם לחבריי הקרובים וגם למשפחתי. וממליצה לכם לבקר באתר שלהם או בעמוד שלהם להתרשם ממה שהם מציעים, להשתמש בשירותים שלהם ולגלות שיש כאלה אנשים.

www.andjoy.co.il

או בפייסבוק: http://www.facebook.com/andjoy

אנחנו מחויבים לזכור, עתה יותר מתמיד בזמנים הקשים שעוברים עלינו, שיש בינינו גם אנשים טובים, מוארים... שגם אנחנו יכולים לעזור למצב להשתפר ולא הכל תלוי באלה שאמורים להיות מנהיגים אבל במקום זאת מסתגרים ב"מגדלי השן", בת"א, בקיסריה, בירושלים או היכן שזה לא יהיה...

אנחנו לא חייבים להתנדב באופן ישיר ופעיל לארגון ספציפי או לעמותה כדי שהקהילה בה אנו חיים תהיה טובה יותר. וזה חשוב למענינו ולמען עתיד ילדינו.

אפשר לעשות זאת באמצעות מעשים יומיומיים... כי מי מאיתנו אינו מזמין זר פרחים או מתנה לפעמים? ואם זה מלווה בתחושת סיפוק וסיוע בקידומו של פרויקט חברתי אז זה בכלל מקסים.

כן חברים, מסתבר שבראש העין יש כמה מלאכים......טובים. שמדברים בפרחים....

והם לא עוצרים בראש העין... נדב מתכנן לפתוח לפחות עוד 10 מרכזים כאלה בשנים הקרובות. לתת תעסוקה ולהאיר את חייהם של לפחות 300 אנשים נוספים עם צרכים מיוחדים....

ודרך אגב, ביום שני הקרוב 29/08/11 מתוכננת פעילות של עובדי אנד ג'וי באוהל המחאה ברוטשילד. הם יכינו זרים וישלחו אותם עם מסרים לנשיא, לחברי הממשלה ולאנשי ציבור אחרים. אולי כשידברו בפרחים הלב ייפתח, ויבינו שיש לדאוג גם לרווחתם של אנשים עם צרכים מיוחדים.... אני מתכוונת להשתתף. מי שמעוניין בפרטים נוספים מוזמן לפנות אליי בפרטי. 

תודה על תשומת הלב

שלכם,

ליאורה.