לקח לי זמן,
אבל אני בשל לתשובה:
לשאלה הראשונה - קשר זוגי עם אישה בו הוחלט "לא לערבב" או "לנטרל" הילדים, משמע שיש בכך אמירה נחרצת, ולאו דוקא "אהבה ללא תנאים" אלא ההיפך - אהבה עם תנאי ענק - הילדים "בחוץ".
זו אמירה משום שתגרור אחריה או שיגזרו ממנה סוגי סדקים, מהמורות או מחילות, בחזקת - לשם לא נכנסים.
מי שיבחר בדרך זו ככל הנראה יגלה שזו איננה נכונה, כי הילדים קיימים, הם עיקר מהותנו, להם דרישות וצרכים ואלו יתגלו ויחזרו במלוא עוצמתם.
מאידך, לשאלתך השנייה - "לקבלם על מנת לקבל טובות הנאה"....
כמה זמן זוגיות תחזיק עם מערכת של צביעות, דו פרצופיות או אינטרסנטיות תחזיק מעמד?
לדעתי (המשוחדת), ילדים הם העיקר. הם משא לעיתים או אפילו עול, אבל הם קובעים את סדר יומנו, התנהלותנו, רגשותינו...
מכאן נגזרת התובנה הבסיסית שלי,
הילדים הם ילדים (בכל גיל), והזוגיות היא צורך, רצון ושאיפה. נסיון לקבוע תנאים למפרע או כללי התנהגות, או להסתיר רגשות או להסתיר אותם, לא ילך.
זוגיות טובה תצמח מהכרה כי אלו לא ילדיי שלי, אבל הם שם. זוגיות תשרוד לצד דו-קיום הגיוני איתם.
עד כאן נאום ה' צבאות לבוקר זה
:-)
/null/text_64k_1#