מטה הפעולה של הנכים בישראל - ארגון הפעולה של הנכים יוצא חוצץ נגד הכללת עדכוני קצבאות הקיום של הנכים כנושא "עתידי" במסמך הדרישות של המאבק החברתי (סעיף 6.8). לטענת הארגון צדק חברתי מחודש אינו יכול לכלול פגיעה מתמשכת בציבור הנכים המתקיים מקצבאות הביטוח הלאומי. זכותם של נכים לחיות בחברה בזכות ולא בחסד וזכות זו חייבת להיכלל בסדר החברתי החדש.

שינוי סדר העדיפות החברתי חייב לכלול מגוון פתרונות הולם והוגן לאוכלוסיית הנכים בעיקר לאותם נכים מלידה וממחלה או תאונה/טראומה רפואית. ההתנערות מאחריות חברתית המובילה נכים לחברות קבועה בעשירון התחתון המאופיין בעוני ובמצוקה חייבת להיפסק.

 

המטה קורא להכללת שורת הצעדים הבאים כחלק אינטגראלי מהפתרון המתבקש.

 

א. מקורות המימון לשינוי החברתי

המוסד לביטוח לאומי נמצא בשליטה מוחלטת של האוצר מאז מחצית שנות השמונים של המאה הקודמת. השתלטות האוצר שהפך לבורר ולרגולטור של אופי ורמות הסיוע והתמיכה הצר אל פעילות המוסד וגרר אותנו הנכים אל מתחת לקו השחור, הרחק ממדיניות הרווחה.

האוצר חזק מאוד במספרים אבל מתקשה מאוד בהבנה בסיסית של הצרכים של האנשים שמאחורי המספרים.

לא סוד הוא שבעקבות מחדל היסטורי הממשלה השתלטה על כספי המוסד ואם לא דיי בכך, הממשלה הובילה לכך שננגסו בברוטליות כספי הכנסותיו של המוסד.

בצעד נתמך טיקונים הובל מהלך חקיקתי בו הוענקו הטבות מרחיקות לכת למעסיקים. בנימוקים לא ענייניים הוסרו שני שלישים מחובתם הכספית למוסד (תשלומי המעסיקים). חשיבה מחודשת ובחירה באחריות חברתית חדשה, חייבת להוביל לכך שיחזירו חובה זו. מדובר בהכנסה של עשרות מיליארדי ש"ח בשנה הנגרעת מהמוסד ומצמצמת את השרותים שאותם הוא מעניק לכלל ציבור השכבות החלשות.

אפילו מנכ"לית המוסד מעידה (http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/268/102.html?hp=16&cat=1901&loc=20)

שהחזרת חובה זו תביא לשינוי מהותי באופי וברמת השירותים הניתנים.

 

ב. מנקודת המבט שלנו הנכים, נדרש שינוי גישה וחשיבה מערכתית שונה ואחרת בכל הקשור לציבור הנכים.

 

- ההסתכלות וחשיבה מחודשת של המוסד לביטוח לאומי.

 

1. מחוייבת הסרת הרגולציה המתקיימת דרך מערך קביעת הנכות. קביעת הנכות חייבת להיות אובייקטיבית ומורחקת מהמוסד עצמו.

הגיע הזמן לאמץ את המלצות הועדה הציבורית שדנה בנושא, בראשות כבוד שופט בית הדין לעבודה בדימוס מר גולדנברג, זו שהביאה בהמלצותיה את החובה להרחיק את מערכת קביעת הזכאות (הועדות) מידיהם של פקידים ורופאים הפועלים ועובדים במוסד.

 

2. המוסד לביטוח לאומי הינו מוסד ביטוחי לתמיכה סוציאלית על כן חייבת לבוא הפרדה מלאה בין נושאים כספיים שבאחריותו לבין נושאים שאינם בסמכותו ובאחריותו כמו למשל: נושאי שיקום תעסוקתי ותעסוקה שאינם בסמכותו ובאחריותו של מוסד כספי. כל אותם הנושאים שאינם כספיים חייבים לצאת מתוך תחומי הביטוח הלאומי לידי משרדים ממשלתיים מתאימים. בעיקר כל נושא השיקום והתעסוקה חייבים לעבור לידי התמ"ת.

 

3. בכל הקשור לסיוע בניידות, הסיוע הסיעודי, הסיוע הקיומי, תגמולי הנכות ותגמולי הזקנה ועוד. ראשית וקודם לכל שינוי , מחויבת הסרה מלאה ומוחלטת של כל ההתניות הקיימות בין הקצבאות השונות ויצירת אי תלות ביניהן.

כל אחת ואחת מהן עוסקת בצרכים לגיטימיים או בפיצוי לגיטימי וככאלה הקצבאות מחויבות להיות בלתי תלויות לגמרי.

 

4. קצבת הנכות (קיום) צריכה להינתן על פי מפתח רפואי והוא בלבד כאשר מתקיים ניתוק מוחלט של הזכאות מנושאים אחרים כמו כושר עבודה ועוד. קצבת הנכות חייבת להפוך לקצבת תגמול/פיצוי נטו. כמובן שמפתח האחוזים הרפואי, זה שלא עודכן מאז 1956, חייב לעבור עדכון לתיקון העיוותים שבו וקודם לכל שינוי.

 

קצבת הניידות - צריך שמערך התמיכה בניידות יכלול פתרון הולם והוגן לכל מוגבל בניידות. לא יתכן שנכים במוגבלות הליכה קשה יקופחו ותחסם דרכם מלהגיע לאפשרות ניידות ראויה. לא יתכן שהמדינה תנהג באופן מפלה ביחסה לנכים.

 

קצבת הסיעוד (שר"מ) - עשרות אלפי נכים וילדים נכים זקוקים לסיוע אדם אחר על מנת שיוכלו לקיים התנהלות יום יומית מכובדת. לאותם קבוע צורך זה סביב השעון. בהעדר יכולת פיזית לנהל אורח חיים עצמאי עומדת בפני אותם נכים בחירה בין 2 אופציות: שהות באחד מממוסדות המדינה, בעלות מלאה ואסטרונומית של משלם המיסים, או לחליפין, מגורים בקהילה תוך הסתייעות בעובד סיעודי. המדינה משום מה בחרה להעניש את אותם נכים שבחרו בדרך העצמאית ולא להעניק להם תמיכה כספית מלאה הגם שעלות פתרון זה זולה בחצי ויותר.

נכים או הורים לילדים נכים שבחרו באפשרות השנייה נדרשים להשלים בהשתתפות עצמית את יתרת עלות הסיעוד, דווקא מאוכלוסייה הקשה ביותר שדרוש לה טיפול סיעודי מלא נדרשת ההשתתפות מקסימאלית.

מקורות המימון לסיעוד נסמכים על תמיכת קצבת הסיעוד של הביטוח הלאומי והשלמתם באה מתוך קצבאות הנכות הזעומות או לחליפין על תמיכת המשפחה או הון עצמי שנצבר קודם לנכות שלרוב מתדלדל ונעלם תוך פרק זמן קצר. נתוני הביטוח הלאומי מראים כי 80% אחוז מכלל הנכים חיים בגפם רוב חייהם ולכן נופל העול על הנכה עצמו או יותר נכון על קצבאות הקיום המגוחכות (2400 ₪ לערך ) שמעמידה המדינה עבורו וזאת בוודאות מוחלטת לפחות במחצית חייו השנייה, כמה צדק חברתי יש בזה?

אם בצדק חברתי עסקינן:

1. יש להביא את התמיכה הסיעודית לאותם מוגבלים שנכותם מלאה ולהעמיד תמיכה ל- 24 שעות ביום.

2. הממשלה שאישרה לא מזמן את העלאת שכר המינימום ל - 4,100 שקלים לחודש, עליית שכר המינימום מעלה את שכרם של עובדי הסיעוד, אלא שהממשלה מתעלמת לגמרי מעיוות המתקיים בחוק הביטוח הלאומי, שאינו כולל מרכיב עדכון הבא לתת מענה לעליית שכר המטפלים. יש לשנות את מנגנוני העדכון ולהביא לעדכון מיידי.

3. יש להביא לתמיכה מתאימה ולכל אוכלוסיית היעד ולא לערוך רגולציה על גב נכים שמתקשים בסיעוד.

 

5. השלמת הכנסה לגובה שכר המינימום - יש להפריד ביו הזכות לקיום לבין קצבת הנכות ולשלב זכות זו במסגרת המחלקה להבטחת הכנסה. יש להביא את נושא עבודת הנכים לקשר ההגיוני המתבקש. נכים זכאים וראויים לתשלומי השלמת הכנסה (לשכר המינימום) במקרה של אי כושר עבודה זמני או קבוע ועל כן חייבים שתאופשר השלמת קצבת הקיום (הנכות) לגובה שכר מינימום בכל תנאי הזכאות ובכל שלב.

** לא יתכן שסך כל ההכנסות הפנויות (קיומיות) של האדם המוגבל המצוי בנכות יוביל אתו לקיום במחצית משכר המינימום. ** הפתרון החברתי חייב לכלול השלמת ההכנסה לגובה שכר המינימום שהיא הבסיס לחברה מתוקנת. אסור להכליל את הנושא כנושא עתידי ויש להכליל אותו כחלק אינטגרלי מדרישות הבסיס.

 

במקביל התניית השלמת ההכנסה צריכה גם לכלול הפניית הנכה למסלול שיקום מקצועי ראוי ולפתרונות תעסוקה הולמים. לשקם תעסוקתית פרושו להביא כל נכה למקסימום פוטנציאל עבודה שיש בו אם זה אפשרי, ואם זה אומר להכשיר נכים שמסוגלים לכך, חובה להביאם לרמה לימודית מקסימאלית (אפילו אם לימודים אקדמאיים עסקינן) ובמקביל להעניק להם הכשרה מקצועית מתאימה, חייבים לעשות את זה - די להתנערות מחובה זו.

- תעסוקה

6. פתרון התעסוקה חייב להיעשות במסלולים ברורים התואמים את הלקות. כל כולם במסגרת התמ"ת ורק במסגרתו. כמובן שהפתרון חייב לכלול יחידה עצמאית שתעסוק בקידום פתרונות אפשריים לתעסוקה.

7. הסרת אחד מאבני הנגף העיקריים לתעסוקת נכים שהוא שכר המינימום המתואם - המהווה בזיון חברתי שמתיר בשם חזירות המעסיקים ולחצם, העסקת נכים מתחת לשכר המינימום.

לחברה מתוקנת חובה לאפשר מקום תעסוקה לכל אדם נכה שיש לו מסוגלות לעבודה ברמה סבירה, צריך שיתקיים היגיון כלכלי בדבר, בניגוד לסברה המתקיימת, אין טעם להעסיק נכה שלא יכול לתת תוצרת סבירה או שנכותו מביאה אותו לאי יכולת לרציפות תעסוקתית בגין מצב רפואי. עבודה צריכה להשתלם כלכלית הן לנכה והן למעסיק,

כשאדם בא לעבודה הוא בא כדי לעבוד בה, כדי לספק תוצרת ראויה וכלכלית. עבודה לא נועדה כדי לספק פתרון פנאי לאנשים, אלא כדי לאפשר להם לספק לעצמם פרנסה ראויה. כפי שזה נעשה היום, המדינה משקיע הן עתק "בשיקום" נכים בעלי מינימום יכולות עבודה ומנגד יוצרת כל יום דור חדש של נכים שלא מסוגלים לעצמאות כלכלית.

שילובם של עשרות אלפי אנשים חסרי כושר עבודה וברמה סבירה גוררת את שוק העסקת הנכים לכדי קביעת נורמות פסולות, מעסיקים לא מצפים לתפוקות ברמות סבירות וכך רמות השכר שנקבעות לנכים כנורמה יורדות,

מה שמרחיק את אותם נכים בעלי יכולות עבודה סבירה מלקבל שכר הולם כמקובל בתחום העיסוק שלהם ומביא אותנו כציבור לתחתית סולם השכר והרבה מתחתיו. מדובר בתופעה קשה שסופה ברור, אנו הנכים בתחתית הסולם החברתי-כלכלי. מספיק ודי לכל פתרונות הטלאי על טלאי שנעשים בנושא, אותם המביאים לכך שבישראל מאמצים נכים לעבודה רק בשכר דחק, כזה שגורר את כלל האוכלוסייה שלנו למצב בו הוא לא יכול לצאת ממעגל העוני והמחסור, זה שממש לא מקדם צדק חברתי.

8. על מנת להבטיח שילוב הוגן של נכים בעבודה, חייבים לאמץ את מבנה עידוד התעסוקה המופעל באיחוד האירופאי – ופעול לטבת נכים בעלי כושר עבודה. מודל הכולל פיצוי – ענישה ומבטיח שכל מעסיק בסדר גודל סביר ישא במחויבות חברתית ברורה להעסקה הוגנת של נכים.

- פנאי

9. אנשים נכים לא צריכים להיתקע בין ארבע קירות בחוסר מעש. נהפוך הוא, לאותם שאינם מסוגלים לעבודה ברמה כלכלית, צריך שישולבו בהם פתרונות. הן פתרונות פנאי כמו מועדונים חברתיים והן פתרונות העסקה לא כלכליים אחרים, כדי שאותם המוצאים עצמם בבידוד חברתי מנותקים מחברה ובשל נכותם יוכלו לצאת מהבידוד החברתי בו הם נמצאים. צריך שיתקיימו עבור נכים חסרי כושר עבודה ראוי מסגרות מתאימות, כל אלה צריך שיספקו פעילות חברתית ועניין, כל כולם צריכים להינתן דרך שרותי הרווחה.

-דיור

10. לנכה שרוצה קורת גג מעל ראשו אין הרבה אופציות, להיות מוכר כנכה פירושו שהוכרת כבעל אובדן כושר עבודה וקיומך בנכות הקשה ביותר מקצבה שערכה 2,400 ש"ח לחודש. נכות גוזרת יכולת עבודה מופחתת - גם אם תתאמץ מאוד ותעבוד קשה, במציאות התעסוקה הקיימת ובהתניות המתקיימות לנכים בחוק שכר המינימום המתואם, תמצא פרנסה מצומצמת או זניחה, וזו מובילה למשאבים כספיים מצומצמים ולחוסר אפשרות למגורים. על כן פתרון חברתי הולם והוגן לדיור חייב להחיות את הדיור הציבורי, כמו גם שילוב קהילתי שיכול לשמש כפתרון הוגן לנכים, אם רק היה מקודם במלוא המשאבים. כעובדה בנקים לא מלווים כסף לנכים המתקיימים מקצבאות וכנכה לא קיימת חלופה ממנה ניתן להלוות כספים - נדרשת חלופה מתאימה, שקיומה מחויב המציאות.

-הנגשה

11. אחת החקיקות הנאורות ביותר הייתה חקיקת חוק השוויון לנכים, אלא שמתקיים שוני עצום בין נאורות החקיקה לביצועה המעשי. גם אם מתקיימת ניידות עבור נכים, המדינה באופן מפגיע ושיטתי ומתוך חוסר רצון בהשקעה כספית פגעה בתהליך חקיקת תקנות הנגישות לאורך שנים.

החקיקה בנושא (חוק השוויון) זה שנחקק בשנת 1998 ואמור היה להגיע לכדי מימוש מלא, כדי להביא להנגשה מלאה של המדינה לנכים ועד שנת 2010 נדחה ושוב נדחה. יעד ההנגשה חיוני ונועד לאפשר לנכים לנהל אורח חיים תקין ולהשתלב בחברה ובעשייה. יעד זה יתכן ויגיע לידי מימוש כתיבתו באופן מלא בקרוב, אלא שביצועו המלא יגיע (במקרה הטוב) לא לפני שנת 2021.

אם בצדק חברתי עסקינן חייבת המדינה להציב תאריך יעד ברור להחלה של החוק ולקבוע תאריך ברור לכניסתו המלאה על כל היבטיו, כמו גם ובעיקר להקצות את המשאבים הכספיים הדרושים לביצועו המדורג ואלו צריכים להיות מוגדרים באופן ברור והחלטי. פתרונות העסקה ועצמאות מובילים לשוויון מאחד ולצמיחה כלכלית מאידך ומותנים ביישומו המלא של החוק על כן הדחיפות שבקידומו.

-חינוך ושילוב

12. חשיבה מעוותת מרחיקה לרוב את הילדים הנכים ממערכת החינוך הפורמאלית אל מערכת החינוך המיוחד ומפרידה את רוב הילדים בנכות החמורה משאר הילדים. הגיוני להצדיק בידול שכזה במקרים שבהם יש לקויות קוגניטיביות שיש בהן כדי לעכב התקדמות למידה קולקטיבית ויש נחיצות בבידול למערכת שונה, אלא שברוב המקרים מערכת מסייעת ראויה יכולה להביא את רוב הילדים הנכים לשילוב לימודי וחברתי במערכת הפורמאלית.

שילוב שכזה משפיע חיובית על אורחות חשיבת הכלל, מסייע להפריח ולמוסס דעות קדומות ובעיקר מביא להבנה ששונות ונכות הן חלק אינטגרלי מהשלם הקולקטיבי ומחזקת אותו.

יצירת הבידול ובעיקר העובדה שמערכת הבידול אינה מבחינה בין אותם שמוגבלותם קוגניטיבית לאחרת, מביאה לירידת בהשגיות והמערכת בדמותה העכשווית אינה ערוכה לאפשרות להעניק לילדים הנכים חינוך להישגיות. על אף יכולתם של רבים מהם, (כמו נכי ה- CP ועוד) להגיע להישגים, ולמעשה נחסמת דרכם במערכת חינוך זו. תעיד על כך העובדה שאין כל אפשרות להגיע לתעודת בגרות במערכת החינוך המיוחד, כך למי שלא שפר מזלו ונולד למשפחה בעלת אמצעים מוגבלים, כזו שאינה יכולה להעשיר ולהשלים את הצרכים הלימודיים - נחסמת דרכו מלהגיע לנקודת הזינוק המאפשרת יציאה לעצמאות בחייו הבוגרים.

 

קיים חוסר רצון לשלב נכים במערכת המחוייבות הצבאית באופן שוויוני. תמוה מדוע המדינה אינה חפצה לשלב נכים במערכת הצבאית ובוחרת לגייס רק חלק מזערי מהם לשרות פעיל.

בעולם המודרני בו חלקם של המחשבים ואמצעים אלקטרונים מתקדמים משמש לשרות ולהעצמה וכחלק אינטגראלי מהקדמה, תרומתם של אותם נכים יכולה הייתה להתבצע בנקל ובתוך מערך המנהלתי/טכנולוגי של הצבא.

התערות ושילוב נכים בתוך החברה האזרחית בשלב המחויבות הצבאית יכולה היתה להביא לשינוי בגישה ולהבנה שלמעשה רוב הנכים יכולים לתרום באופן פעיל, הן למערכת הצבאית והן בהמשך כחלק מהחברה הבוגרת. לא מובן מדוע נכים ואפילו נכים בנכות חמורה אינם יכולים לשמש בתפקידים שאינם דורשים מאמץ או יכולת פיזית.

השילוב במערכת המחויבות האזרחית, שרק החל בשנים האחרונות הוא צעד קטן ואמיץ מחד, אבל לא ממצא בדרך לחברה שוויונית מאידך, חברה נאורה אינה צריכה להרחיק ולמדר מתוכה את ציבור הנכים שלה.

 

חשיבה נכונה כנרטיב קולקטיבי צריכה להוביל אותנו לחברה המחויבת להביא לשילוב מלא של כל הציבורים שבה ולהכרה שתוך עשיה שכזו היא יוצאת מכך מחוזקת ויציבה.

קובי כהן - יו"ר מטה הפעולה של הנכים בישראל.

0542119211