כשהגיחה בתי הבכורה לעולם,
באותה השניה ששמו אותה בחיקי,
אני זוכרת שהסתכלתי עליה,
בוכה.
מעוותת עם נקבוביות בולטות,
הסתכלתי
והרמתי את המבט אל בעלי,
ואמרתי,
זה מה שיצא לי ולא תכננתי,
זה מה שראיתי:
דאגה.
X ,אמרתי, "עשינו לנו דאגה לכל החיים,
או עשיתי לי דאגה לכל החיים."
אני זוכרת בברור שכל מה שעלה לי לראש כשהניחו לי אותה ביד
היה,
שלעולם,
מהרגע הזה ולעולם ועד,
לא אפסיק לדאוג.
זהו.
עד אז, כנראה שחייתי ללא דאגות.
וכמובן, אני מאחלת לי ולנו שהם תמיד יהיו בשטח,
כדי שנוכל, על הדרך, גם לדאוג קצת,
כי ככה זה הורים,
וזה מה שזה אומר!!!!!!!!!
/null/text_64k_1#