צטט: ג י ל 2011-09-04 13:45:17
נקודה למחשבה: אני לא פראיירית. אני לא ארשה למצב הרוח שלי להיהרס כי בן זוגי עצבני עלי.
אני לא פראיירית, ואני לא אתן ליום שלי להיהרס כי אני חייבת לומר תמיד את האמת בפרצוף.
אני לא פראיירית, ואני לא אתן לשיחה טובה להיהרס כי הוא אמר משהו שלא מצא חן בעיני.
נו באמת, שאתן ליחסים שלי להיהרס כי אני חייבת להגיב בתוקפנות? מה אני, פראיירית?
זה קטע בעיקר נשי:
נשים מרגישות שאם הן לא יאמרו מה הן מרגישות, הן פראייריות.
הם הן לא יגיבו בתוקפנות על תוקפנות, הן פראייריות.
אם הן לא יעמדו על מה שהן רוצות, הן פראייריות.
ואני חושבת בדיוק ההפך: זה מה שעושה אותן פראייריות.
אני חושבת שזה עניין של חכמת חיים אלא מה,
מסתבר שגם מי שמגיע לגיל מופלג,... לא תמיד צבר חכמת חיים. עניין של אישיות והתנהלות...וזה מגיל צעיר בא לידי ביטוי...
יש מי שיודע שלהגיד את המילה האחרונה וזה לא תמיד החכם,
ולעיתים לוותר על מה שיש לך להגיד עושה אותך הרבה יותר חכם ואסרטיבי מהברברן מהצד השני..
מי שמגיב על תוקפנות בתוקפנות זה אומר ששני תוקפנים נפגשו......... מין מצא את מינו.
לא חייבים לעמוד על מה שרוצים בזמן אמת , ניתן לעשות זאת בדרכים אחרות, נועם ,מה שנקרא.
ואסרטיביות זה משהו נעים ועדין בעניי ומדובר בבני אדם לאוו דווקא נשים או גברים.
ואם היא לא מכלילה
אז בגדול יש הרבה אנשים שחושבים שהם פרייירים אם הם לא יגיבו ככה וככה..
ולאחר שהם מגיבים הם יוצאים אהבלים.... לא פריירים....................
בקיצור, כל אמירה היא נכונה לפחות על אחוז מסויים מהאוכלוסיה.
יש הכל מכל בכל.
/null/text_64k_1#