יש זמנים שהאדם מתכנס לחלוטין

בתוך עצמו.

הוא כל כך מרוכז בעולמו הפנימי,

עד שהעולם החיצוני לא פועל עליו מאומה.

אם יבוא אדם אחר

וינסה, באותה השעה,

להתחבר אל 'המתבודד',

הוא לא יצליח,

ואז תגובתו כלפיו

תהיה מן הסתם שלילית.

הוא יראה בו אדם מוזר ולא חברותי,

אדם שמתנתק מן העולם.

אבל באמת,

אותו אדם אינו מוזר ואינו מנותק.

להפך, בשעה מיוחדת זו,

הוא זוכה לטעום

את ההרמוניה שנמצאת בעולם.

השקט הנכסף,

שכל העולם רודף אחריו,

נמצא בתוכו.

הוא נמצא בעולם האמתי.

ויש לשער

שהחוויה הפנימית,

שהוא חווה באותו הרגע,

פועלת על הסביבה

באופן לא מודע,

הרבה יותר מכל השפעה חברתית,

רעשנית, אחרת.

(על פי אורות הקודש ג. רסט)

את ה'אני' הפנימי

אי אפשר להכיר לחלוטין

האדם לא יכול לגלות לגמרי

את אוצרות נשמתו.

ובוודאי הוא אינו יכול להכיר

את פנימיותו של הזולת,

או של הציבור.

כל עבודות המודעות

סובבות סביב השערות,

שמנסות להבין את הפנימיות

על פי המעשים הגלויים,

כל ההגדרות של סוגי אישיות

הן חלקיות וגסות,

העולם הפנימי יישאר לעולם נסתר ומעורפל,

וכל יכולת התפיסה שלנו

היא רק היאחזות בשביבים המתגלים לנו

מתוך אורה של הנשמה

(על פי אורות הקודש ג, קיט)

צטט: בניp 2011-09-05 19:54:46

מסכים בהחלט שאצל האוטיסט הצד הרוחני מתחזק כפיצוי על מגבלותיו של גופו (הצד הגשמי שנחלש) כך שהוא באמת נמצא בעולם הרוח ומשפיע לטובה על הסביבה אפילו שאינו מודע לכך...

אוטיסטים מכירים את האיחוד שיש בכל המצוי - הכרה פנימית;

אין לפניהם גודל וקוטן,

אין תנועה אבודה

הם באים מיסוד החיים המהווה את הכול

מה שנדמה או נתפס כפיצוי אינו אלא אך ציפוי; קליפה...;

מה שנדמה או נתפס כמגבלות אינו אלא אך גבולות דמיוניים המתבקשים להתגלות

באי קיומם;

אוטיסטים, מודעים.

---

לדעתי

האוטיסטים (מבלי להכליל) רואים הן את הקליפה - מעטפת והן את התוך - התוכן.

זו הסיבה שהם לא מבינים את "הרגילים" מכיוון שלקליפה יש קול אחד ולתוכן קול אחר וכשהם לא מסונכרנים זה נשמע צורם, רועש ובלתי מובן.

בשיחות שלי עם הבת שלי, אנחנו מדברות על אלוהים.

היא טוענת שאין דבר כזה ושזו סתם המצאה שלנו, כי אנחנו לא מוכנים לקבל את החיים האלה שלנו כפי שהם, סופיים, זמניים, כואבים, וסתם מנסים לדמיין לנו מציאות אחרת.

היא יכולה לחיות את מה שיש כאן, ככה, עם הכאב.

אני חושבת שזה מכיוון שיש לה את התוכן הפנימי הזה שהוא חי וער, וכשיש אותו לא צריך "אלוהים".

הייתי מכנה את ההתכנסות הפנימית כ-תפילה.

לאפשר לעצמך  באהבה להתכנס פנימה מתוך קבלה עצמית אמיתית....עבורי זה צורך מאד חשוב.. ואת הקרובים לי אני מנסה ללמד כי לפעמים הצרכים שלי שונים גם אם  זה נחשב כהתבודדות ... או אני לא חברותית.... אני  חיבת את הזמן הזה בכדי  לגעת בקול הנשמה שבתוכי....

הי,
מה שאת מתארת ניקרא הארה פנימית והוא הסוד של כול תורת המדיטציה!
עכשיו מה הוא עולמו הפני של אדם?
מי קובע את הגבולות אם בכלל יש כאלה?

שימו לב לאיש בלבן בשעה 4:30...

ההתכנסות הפנימית היא נכס שגיליתי מחדש רק בבגרותי לאחר שנים של "התייצאות". פעם חשבתי שההתכנסות היא תוצאה של בדידות, היום אני תופסת אותה כהקשבה לצלילים הפנימיים העדינים ביותר. היכולת לשמוע את הפנים יוצרת רגישות לצלילי החוץ השקטים הנבלעים בתוך הרעש.

לְכִי אֶל עַצְמֵךְ

הוּא יַחֲבֹק גּוּפֵךְ

אֶת מֶטַ-גּוּפֵךְ

לְכִי אֶל עַצְמֵךְ

הוּא יִשְׁמַע קוֹלֵךְ

אֶת מֶטַ-קוֹלֵךְ

לְכִי אֶל עַצְמֵךְ

לְכִי.

נִסִּית אִישׁ

נִסִּית אִשָּׁה

נִסִּית אֱלֹהִים

קוּמִי. נוּסִי

אֶל עַצְמֵךְ.

תודה

צטט: צבע השרב 2011-09-07 02:13:39

צטט: בניp 2011-09-05 19:54:46

מסכים בהחלט שאצל האוטיסט הצד הרוחני מתחזק כפיצוי על מגבלותיו של גופו (הצד הגשמי שנחלש) כך שהוא באמת נמצא בעולם הרוח ומשפיע לטובה על הסביבה אפילו שאינו מודע לכך...

 

 

 

 

 

אוטיסטים מכירים את האיחוד שיש בכל המצוי - הכרה פנימית;

אין לפניהם גודל וקוטן,

אין תנועה אבודה

הם באים מיסוד החיים המהווה את הכול

מה שנדמה או נתפס כפיצוי אינו אלא אך ציפוי; קליפה...;

מה שנדמה או נתפס כמגבלות אינו אלא אך גבולות דמיוניים המתבקשים להתגלות

באי קיומם;

אוטיסטים, מודעים.

 

 

 

---

 

לדעתי

 

 

 אוטיסטים בהחלט מודעים אך קשה להם להביע זאת הסביבה הרגילה שלא כל כך מבינה אותם.

הגבולות הם דמיוניים כאשר נקודת ההתייחסות היא עולם הרוח, מעצם היותינו חיים בעולם החומר יש להתחשב במהותו הקשורה בגבולות.

בעניין הפיצוי הדבר דומה לעיוור שבשל כך מתחזקים אצלו החושים האחרים כמו המישוש והשמיעה...

איני מבינה המדוע השיר הנפלא הזה המתאר חיבור אדם לתוך עצמו משוייך לאוטיסטים, ורק להם...
זהו תאור מקסים המשקף מצב רוחני יקר שבו קיים איחוד ושלמות בין האני הפנימי המתקשר עם הבריאה ורואה את האחדות של הכל.

זהו מצב מנטלי של תדרי תטא שבדרך כלל אופייניים לדימדומים של בין ערות לשינה...וקשה לזהותה במצבי עירות אלא אם אדם מודט באופן מכוון.

"בשעה מיוחדת זו,

הוא זוכה לטעום

את ההרמוניה שנמצאת בעולם.

השקט הנכסף"

אמת:-)

ברור שהצופה המגיע מרעש החיים ההומה ביום יום רואה במודט דמות שונה /חריגה לעולמו...

צטט: תמר זוהר שיר 2011-09-07 22:43:14

איני מבינה המדוע השיר הנפלא הזה המתאר חיבור אדם לתוך עצמו משוייך לאוטיסטים, ורק להם..

 

אולי בגלל שאצל אוטיסטים זה הכלל ולא היוצא מהכלל.

ו"התכנסות" זה לא תמיד מצב נפלא ורוחני, אלא, ברוב המקרים נובע מחוסר ברירה. 

כי במצב הזה, שהוא מובן מאליו וטבעי עבורנו, אנחנו שלמים ויכולים לחיות את עצמנו, ואילו במצב ה"נורמלי" אנחנו מרגישים מותקפים ומאוימים....