הבת שלי חזרה הבוקר משהות של חודש וחצי בארהב, רצתה לראות את ארץ מולדתה.

הבת שהודיעה לי מזמן שאני לא ראויה להיות אמא, שאין לי אפילו מושג מה פירוש המילה...

הבת שלי שלא קיבלה ממני דולר אחד כדי לקנות סוכריה (מסיבותיי).

חזרה עם מתנות לאמא שלה.

קנית לי? למה? איך?

שכחת שלא הייתי ביומולדת שלך?

אהה ...הסמקתי,

שקית מלאה בקופסאות.

חשבתי... קשקושים....

הוצאתי ומצאתי מכתב:

"אני רוצה להגיד לך שאפילו עם כל המריבות שלנו והעצבים , אני אוהבת אותך ואני רוצה שיהיה לך רק טוב.

אני מאחלת לך הרבה אושר ...... ואהבה

והצלחה בתואר... ושתעבדי במה שאת רוצה ואוהבת,,,

שיהיה לך קל איתי, ועם אחותי ותמיד תשארי אוהבת ותומכת ומצחיקה וחכמה כמו שאת

ושנתחיל מחדש , בלי ריבים, ונהיה קרובות יותר ושיהיה לנו טוב , וכל חלומותייך ומשאלותייך יתגשמו. אמן!!!

LOVE YOU

קראתי והתחלתי לבכות, סוף סוף היא תבין שאמא זה לא אבן, הרשיתי לעצמי לבכות לידה. להתרגש.

ואז אני פותחת מתנה 1: שרשרת והתליון של שני לבבות שזורים יחד וכתוב, MOM , I LOVE YOU

מתנה שניה,

צמיד יפיפה עשוי אבני פאנג שוואי ושמו: משפחה. ואז יש פירוש למרכיבי הצמיד:

כתוב: צריך ידיים לבנות HOUSE  אבל לבבות כדי לבנות  HOME ואני שואלת, את קראת מה כתוב? בטח, אני בחרתי!

ועץ שכל עליו אבן עין הנמר - אבן המזל שלי.

ולבסוף,

מזכוכית קריסטל, על מגשון של מראה : פסלון מהאותיות MOM .

והמילים הללו חרוטות בתחתית:

YOUR LITTLE ANGEL LOVES YOU

כל מה שהביאה לי הבת החומרנית שלי, קשור ברוח, קשור באמהות אהבה והורות ומשפחה.

שנתיים וחצי היא לא ישנה אצלי ועכשיו אומרת לאביה, אודיע לך אם אישן בבית.

שלוש שנים שלא נתנה לי לחבקה, והיום נגעתי בה אחזתי אותה חיבקתי ונישקתי והיא לא הדפה.

יש אלוהים!!!!!!!!!!!!!!

אני לא סתם אחת שילדה אותה, אני אמא שלה!!!!!!!!!!!

וכנראה שהיא מתחילה להבין..

אלוהים,

ברכה, ברכה על הילדים האלו,

שפגענו בהם כל כך , כשפרקנו את

ביתם.

תן להם את התבונה, להבין, להפנים,

לראות את האור ואת החיובי.

שמור עליהם.

 ועלינו, בריאים בשבילם.

מרגישים את ההתרגשות שלך בכל מילה.
איזה יופי,,, מעכשיו רק אהבה ונחת חיבוקים ויחד.

איזה מותק של בת יש לך

ליזה....אני קוראת ונפעמת..הבת שלך הציפה אותך באהבה!!!

ההתמדה שלך, הערכיות שלך, הטוטאליות והאהבה הענקית הוכיחו את עצמן.

כולנו יודעים שברגעי קושי בהורות לא פשוט להישאר איתנים ולא להישבר.

אנחנו נדרשים  להזכיר לעצמנו בכל רגע נתון שאנחנו ההורים ושהם...הילדים שלנו, בכל גיל.

 הוכחת שאת יכולה. החזרת אותה אלייך. תראי עד כמה אישיותך החמה, הנוקבת, העוטפת, המתפרצת והאותנטית השיבה אותה אלייך, למרות המהמורות בדרך. אני כל כך מאושרת בשבילכן. 

וברוח התמונות שאני מתלהבת לצרף לאחרונה....אהבה.

צטט: דורון א.פ. 2011-09-08 19:45:32

זמנים קצת מוזרים. כשהייתי ילד, ההורים שלי היו מובנים מאליהם. אני לא יודע אם היו ההורים האידאלים, אבל מעולם לא חלקתי עליהם, וביחוד אל מרדתי מול הסמכות שלהם להיות הורי. במציאות של היום, של הגירושים המכוערים, של זכויות לא שוות, של מערכת חינוך שלא מקנה ערכים לילדים, אנו מוצאים את עצמנו אסירי תודה כאשר הילדים שלנו מחליטים, מבחירתם החופשית (!!) לקבל אותנו כהורים וגם לזמן חלקי ומוגבל. כמוך, גם אני חווה את ההתרגשות הזאת, כל פעם שאני רואה את בני, וגם את החרדה שזה עשוי כל פעם להגמר, כמו שנגמר בעבר. ומרגיש הרבה פעמים חסר אונים לעומת ההסתה שהילד עובר, שהמערכת המשפטית, האכיפתית והחברתית גורמת לי. זמנים חדשים. מאחל לכל ההורים במצב הזה הרבה נחת מהילדים (ולמסיתים ולכוחנים, יש פתגם בערבית שמתחיל עם "כולו כלב...").

אוויייי זה כל כך נכון מה שאתה כותב.

כל גילוי אהבה וקבלה מצידה הוא לא מובן מאליו,

ולצד ההצפה של אושר, חודרת גם חרדה קלה,

פחד, שמא עוד רגע, איזו מילה, איזה טון,

יפורר את הרגעים השברירים האלו של האושר.

כל הזמן אני מזכירה לעצמי שלאור היותי למודת נסיון,

בכל רגע נתון זה יכול להסתיים, בפיצוץ ובטונים צורמים,

בתלונות ובמרדנות מניפולטיבית.

כן, פעם לא היה עוררין על ההורים ודרך ההורות שלהם,

היום, ילדינו אינם מובנים מאלהם והם יכולים לבעוט,

ואנו להבעט.

וזה ממש מפחיד.

אותי.

אבל, אני חיה לי מיום ליום...

מפזרת את ימי ברוח..................

כתבת כל כך מרגש
כל כך נוגע

מרגישים את האושר בכל מילה וכל אות
מחבקת אותך