פרוש המילה אמפתיה- "לעתים קרובות נוטים להגדיר אמפתיה כיכולת של אדם לשים את עצמו בנעליו של אדם אחר, באופן זמני, אך לא מתוך הזדהות והתחברות מלאה, אלא מתוך ראיית קשייו ורגשותיו והיכולת "לצאת" מאותה תחושה ובכך לספק מענה של תמיכה רגשית. כלומר: "היכולת לחוש את הזולת מבלי לוותר על העצמי
ההגדרה הזו צרה מדי, ולא מתאימה לאוטיסטים.
אני לא מאבדת את עצמי במצב של התחברות מלאה, כי העצמי שלי לא מוגדר בזמן ומרחב ולא כלוא בתוך העור.
אני הכי עצמי כשאני מאוחדת עם העולם כולו.
ומחסומים של הפרדה מונעים ביטוי מלא של אמפתיה, תמיד.
אני אסביר את זה עם אחד השיעורים היותר חשובים שהיו לי בחיים, שעזר לי להבין כמה זה שגוי לנסות להיות "נורמלי".
טיפסתי על מגדל תצפית ובראשו מצאתי זחל של פרפר. שמתי את עצמי ב"נעליו" וריחמתי עליו, כי הוא הגיע ל"סוף הדרך".
לקחתי אותו איתי בדרך חזרה למטה והנחתי אותו על עלה של עץ, אבל הוא התפתל וזחל בחזרה למגדל התצפית.
הלם של תובנות הציף אותי, והאירוע הזה עדיין חרוט בזיכרוני למרות שעברו כבר המון שנים מאז.
"סוף" של זחל הוא התחלה של פרפר.
מוות הוא התחלה של חיים חדשים.
או בשפה קצת יותר "סטאר-טרקית" : לכל ישות יש אטרקטור אחר - מצב של יציבות מירבית.
אין אטרקטור מוצלח יותר או פחות, אין תחרות או מקום להשוואות. אין לנו את היכולת לדעת מה טוב או נכון יותר: להיות זחל או פרפר, אוטיסט או נוירוטיפיקל, עשיר או עני.
לכל אדם יש את נקודת היציבות הייחודית שלו, ואת "אגן הההתנקזות" שמגדיר את תנאי המעבר מאטרקטור אחד לאחר, וכל אחד יכול להיות רק בתוך הנעליים שלו עצמו, ולא בנעלי האחר....
/null/text_64k_1#